סופר, משורר וקולנוען
נולד בקראקוב למשפחת סוחרים אמידה שעסקה בשיווק מוצרי זכוכית וחרסינה. למד בגימנסיה עברית והצטיין במקצועות ההומאניים. סיים את לימודיו התיכוניים ב-1938 והחל ללמוד באקדמיה לאמנויות ובפקולטה למשפטים באוניברסיטה היאגיילונית בקראקוב. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נאלץ להפסיק את לימודיו ובשנים 1941-1942 חי בגטו קראקוב. ב-1942 נמלט מן הגטו ובעזרת ניירות אריים הצליח לשרוד את השואה. מקראקוב עבר לוורשה ונשאר בה עד ההתקוממות הפולנית באוגוסט 1944. משם עבר לאוטבוצק ונשאר בה עד הגעתם של הצבא האדום והצבא הפולני. באביב 1945 חזר לקראקוב והחל לעבוד בסניף המקומי של הוועדה ההיסטורית היהודית, בעיקר בגביית עדויות של ניצולים. במקביל החל לעסוק בתרגום שירה מגרמנית ומיידיש לפולנית.
בקראקוב הצטרף לתנועת הנוער "גורדוניה – מכבי הצעיר" ועמד זמן מה בראש הקן המקומי. בד בבד למד בקורס לקולנוע בפיקוח האוניברסיטה היאגיילונית ועם סיומו, בקיץ 1946, נשלח ללודז' שהיתה מרכז העשייה הקולנועית בפולין שלאחר המלחמה. כאן נפגש עם יוצרי קולנוע פולניים מפורסמים, ושימש כעוזר הבמאי של סטניסלב ווהל בהפקת "שעתיים", הסרט הפולני הראשון שהופק לאחר המלחמה.
בשנים 1950-1946 ביים בפולין כתריסר סרטי יידיש, בהם שניים באורך מלא. הראשון, בשם "אונזערע קינדער" ("ילדינו"), עוסק בילדים ניצולי שואה, וכיכבו בו שני הקומיקאים הנודעים דז'יגאן ושומכר. הסרט השני היה "מיר לעבנגעבליבענע" ("אנו הניצולים"). כן יצר סרטים דוקומנטריים נוספים וכרוניקות על חיי היהודים בפולין במחצית השנייה של שנות הארבעים.
בשנים 1949-1945 יצאו לאור שני ספרונים של תרגומיו לפולנית ליצירות משוררים עבריים ומשוררי יידיש. מתרגומיו לפולנית נמצא שירים של נתן אלתרמן, אברהם סוצקבר ומרדכי גבירטיג. פרסם מאמרים בכתבי העת היהודיים, בעיקר הציוניים, שיצאו לאור בלודז' בשנים הראשונות שלאחר המלחמה. ב-1950 עלה לישראל, עם אשתו ובנו התינוק, כאן המשיך את עשייתו התרבותית אך שמר על קשר עם פולין ותרבותה. פרסם קבצי שירים שבמרכזם חוויית יהודי פולין, המלחמה והשואה, והשתתף בקביעות בעיתונות בשפה הפולנית בישראל.
בשנים הראשונות אחרי עלייתו ריכז את מערכת היומן הקולנועי ""חדשות גבע"". החל מ-1960 ביים יותר מ-100 סרטים תיעודיים שעסקו בישראל ובאמנות יהודית. סרטו העלילתי "המרתף" זכה בפרס בפסטיבל ברלין ב-1964. שימש גם כמבקר הקולנוע בעיתון "על המשמר". על עבודתו העיתונאית זכה בפרס בן דור.
כאדם שבמרכז הווייתו זיכרון השואה, היה גרוס פעיל בתחום ההנצחה, ובעיקר בתחום הכרת טובה למצילי היהודים בזמן השואה. במשך שנים רבות היה חבר פעיל ומעורב בוועדה להענקת תואר חסידי אומות העולם על ידי "יד ושם". גרוס היה פעיל בארגון יוצאי קראקוב בישראל, וקשריו עם פולין, שנחלשו בתקופת השלטון הקומוניסטי, שבו לפרוח לאחר קריסת הקומוניזם בסוף שנות השמונים. אז חודש הקשר הייחודי שלו עם עיר הולדתו ונעוריו, קראקוב, שאותה אף הנציח בשיריו.
מ
ספריו: "4 שירי מרד ושואה" (1970), בפולנית; מה נותר לנו מאותן השנים (1971), בפולנית; פירורי נעורים (1976), שירים, בפולנית; מי אתה אדון גרימק? (1986), בעברית; תולדות הקולנוע היהודי בפולין 1910–1950 (1990), בעברית, והסרט העברי: פרקים בתולדות הראינוע והקולנוע בישראל (1991), בעברית. לאחר מותו ראו אור הספרים: הרפתקאות גרימק בארץ הקודש (2006), בפולנית, וגבירטיג: אגדה של משורר נגר (2009) בעברית.
ב-1989 זכה באות יקיר אמ"י על מפעל חיים, וב-1991 היה ראשון זוכי פרס האקדמיה הישראלית לקולנוע ("האוסקר הישראלי") על מפעל חיים.

בן אסתר, מ. "מי אתה אדון גרימק?". "הצופה". 28.11.1986. 6; ישראל, יעל. "הומורסקה אידית וטרגדיה יהודית". "על המשמר". 19.8.1990. 10.

ענת זיידמן