ידעיה רונית /// סופרת ואמנית /// נולדה ברמת גן, ישראל /// 1952 /// גיל: 73
ביוגרפיה
נולדה ברמת גן. לאחר שירותה הצבאי נסעה עם בעלה, הצלם עודד ידעיה, ללמוד אמנות בניו יורק, ב-School Of Visual Arts (SVA). בשובה לארץ החלה ללמוד לתעודת הוראה באמנות. בשנים 1993-1988 חיה בקיבוץ חניתה ושילבה עבודה בקיבוץ עם אמנות והוראת אמנות במכללת "אורנים". לאורך השנים עסקה גם בסחר ביהלומים. בראשית שנות התשעים חדלה לעסוק באמנות פלסטית ופנתה לכתיבה. ספרה הראשון, "ואקום", יצא ב-1995 (זמורה-ביתן). אחריו יצאו: "קטלוג" (1997); "עור" (2001); "שוש" (2005); "שכן טוב" (2011).
ידלין נועה /// /// נולדה ב /// ///
יגלין עפרה /// חוקרת ספרות /// נולדה ביפו, ישראל /// 1959 /// גיל: 66
ביוגרפיה
נולדה ביפו לאב ניצול שואה ולאם צברית. גדלה בחולון והיתה חניכת "השומר הצעיר". את שירותה הצבאי עשתה בנח"ל בכמה תפקידים פיקודיים. ב-1985 סיימה את לימודי התואר הראשון בספרות עברית, היסטוריה ולימודים כלליים באוניברסיטת תל אביב. המשיכה בחוג לספרות עברית לתואר שני ושלישי. שימשה כמרצה בכמה אוניברסיטאות, ובשנים 2004-1995 עבדה כמרצה בכירה בסגל המחלקה לספרות עברית באוניברסיטת תל אביב. ב-2004 עברה לאוניברסיטת אמורי, שם היא משמשת כפרופסור לספרות עברית, ספרות ותרבות במחלקה ללימודי המזרח התיכון ודרום-אסיה. משמשת גם כחברת סגל במכון ללימודי היהדות באוניברסיטת אמורי. ב-2011 הפכה לפרופסור-חבר. מתגוררת עם בנה באטלנטה.
ביוגרפיה
בנו של השחקן והקומיקאי גדי יגיל ונכדו של השחקן והקריין משה חורגל. החל את דרכו כמשורר, עם פרסום ספר שיריו היחיד לפי שעה, "מות סנדלרים" (גוונים-ליאור, 1987). השתייך לקבוצת ""עכשיו" 55", שיצירות חבריה נדפסו לראשונה בגיליון 55 של כתב העת "עכשיו", בעריכת גבריאל מוקד. ב-1988 פירסם את הרומן הראשון שלו, "מחשבה אחת קדימה", ומאז התמסר לכתיבת רומנים, סיפורים קצרים ומסות. עם זה, פעילותו הנמשכת בשדה השירה העברית באה לידי ביטוי במסגרת תפקידיו השונים כסופר וכעורך. המשורר נח שטרן נהפך לגיבור אחד הרומנים שלו, "נקישות ורמזי אור: מדינת ישראל נגד נח שטרן" (2003). שנה קודם לכן הביא לדפוס את מבחר שיריו של שטרן "אגרוף גורלו המר". מראשית שנות האלפיים כתב את הטור "שיר והערה", שפורסם במוסף הספרות של "מעריב" (שם עובד יגיל כעורך לשוני), ובו הקפיד להתייחס הן לספרי שירה חדשים, הן לספרים שנעלמו זה כבר מן המדפים. ב-1995 ייסד עם המשוררים אריק א' ועמוס אדלהייט את כתב העת הספרותי "עמדה", שאף נהפך להוצאת ספרים, וב-2010 החל לערוך עם המשורר חן ישראל קלינמן את כתב העת הספרותי המקוון "יקוד".
יגב-מור הלנה /// סופרת /// נולדה בירושלים, ישראל /// 1956 /// גיל: 69
ביוגרפיה
נולדה בירושלים. בת למשפחת מיסיונרים פינית פרוטסטנטית, שהגיעה לארץ בשליחות נוצרית. גדלה בבאר שבע ובעומר בבית דתי אדוק ופטריוטי-פיני. התגיירה בגיל תשע-עשרה. בוגרת בית הספר למשחק ניסן נתיב (1983). בעלת תואר דוקטור לביולוגיה מהפקולטה לחקלאות ברחובות, בחסות האוניברסיטה העברית בירושלים (1993), מרצה באוניברסיטה.
יבלונסקי אלה /// סופרת /// נולדה באוקראינה /// 1973 /// גיל: 52
יבין יונתן /// סופר ועיתונאי /// נולד בירושלים, ישראל /// 1972 /// גיל: 53
יבין (בינשטוק) נפתלי /// סופר ומחזאי /// נולד בתל אביב, ישראל /// 1936 – 1972 /// גיל
ביוגרפיה
נולד וגדל בתל אביב. בגיל שלוש-עשרה החל לשחק בתיאטרון לילדים ולנוער "במתנו" והמשיך בלימודים בסטודיו הדרמטי של תיאטרון "הבימה". מילא תפקידים בהצגות שונות כשחקן וכעוזר-במאי בתיאטרונים "הבימה", "הקאמרי", "סמבטיון", "זווית" ועוד. בד בבד השלים ב-1965 תואר ראשון בספרות ובפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב. מחזהו הראשון, "ויעקב איש תם", זכה בפרס עידוד מטעם המועצה לתרבות ואמנות והתקבל לרפרטואר של התיאטרון "הקאמרי", אך לא הועלה שם. בעקבות פרשה זו ואכזבות נוספות שנחל כמחזאי יצא יבין לאנגליה ב-1966 וסיים תואר שני בתיאטרון באוניברסיטת מנצ'סטר. הוא ייסד עם אחרים קואופרטיב שחקנים אנגלי בשם "קבוצת Interaction", ולאחר מכן הקים מסגרת עצמאית, "התיאטרון האחר", שפעלה בלונדון ונודעה כאחד הגילויים הבולטים של התיאטרון האוונגרדי-ניסיוני באירופה דאז. בשנותיו האחרונות סגרו עליו הבדידות והדיכאון. הוא נפטר ב-5.6.1972 כתוצאה מנטילת כדורי שינה בשילוב עם אלכוהול.
יבי (בן-יהודה יונה) /// פובליציסט ומשורר /// נולד בבוכרה, אוזבקיסטן /// 1934 – 2002 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בבוכרה, אוזבקיסטן. בהיותו בן שנה עלתה משפחתו ארצה והשתקעה בירושלים. את לימודיו התיכוניים השלים בתל אביב. הצטרף ל"לח"י" בנעוריו, ועם קום המדינה חבר ל"בנק"י" (ברית הנוער הקומוניסטי הישראלי). השורות הפותחות את ספרו נמרוד (1978) עשויות לשמש מוטו לקורות חייו כמו גם לעולמו השירי: "טלו ממני/ הפרא שבי/ ונותרתי/ בלי אומץ". יבי נודע כפעיל חברתי עצמאי, ומשלהי שנות השישים נהג לפרסם שירים ומכתמים בהארץ; חלקם פורסמו כמודעות שמומנו על ידו וחלקם ראו אור כמעין מאמרי דעה. מ-1963, אז ראה אור ספרו בקר לכל התקוות (ניב), ועד 1998, שנת פרסום הקובץ מחוץ לקונסנסוס: אולי בזכות הכוסית הטובה תימנע המלחמה הבאה, פירסם יבי כמעט מדי שנה מחברות וקובצי שירים בהוצאה עצמית, ובהם, בדרך כלל, הופיעו השירים בכתב ידו ובלא ניקוד. הוא אף ערך קובצי שירה אחדים, דוגמת הספר 22 ושירתם (1975, בצירוף הקדמה מאת דן מירון).
