שמאס אנטון /// סופר, משורר, מתרגם וחוקר /// נולד בפסוטה, ישראל /// 1950 /// גיל: 74
ביוגרפיה
נולד בפסוטה שבגליל, בן למשפחה נוצרית. בוגר תיכון דו-לאומי בחיפה. למד ספרות אנגלית ותולדות האמנות באוניברסיטה העברית בירושלים, אך לא סיים את לימודיו. התגורר בירושלים במשך כעשרים שנה. שייך לקבוצה קטנה של סופרים ערבים שכתבו בעברית כשפת מקור. ערך את הירחון הספרותי הערבי אל-שרק (1976-1971), עבד כמפיק וכמראיין בטלוויזיה העברית והערבית וכתב בעיתונות הערבית והעברית. השתתף בתוכנית הבינלאומית לסופרים באיווה שבארצות הברית (1981). חיבר שלושה מחזות. היה עמית רוקפלר במרכז לחקר המזרח הקרוב וצפון-אפריקה, אוניברסיטת מישיגן (1988-1987). מרצה לספרות השוואתית באוניברסיטת מישיגן (1988 ואילך). זכה בפרס הסופרים של רידרז דייג'סט (1992); בפרס וויטינג לכתיבה (1991-2), ובפרס על שם לילה וולאס לכתיבה (1993-6). מתרגם מערבית לעברית ולהפך, וכן מערבית לאנגלית. פירסם גם ספר ילדים בעברית, השקרן הכי גדול בעולם (1982).
ביוגרפיה
נולד ברחובות וגדל בגבעתיים, בן יחיד למשפחה של ניצולי שואה מצ'כיה. אביו זישה, שהיה קצין בצבא הצ'כי, איבד אישה ובן במלחמת העולם השנייה, ואימו שינדל עברה כמה הפלות לפני שנולד. עד גיל שש דיבר בשפת אימו, צ'כית, ואז הכריז שלא ידבר בה עוד. למד בבית הספר לאומנויות רננים ולאחר מכן בתיכון ע"ש תלמה ילין. הפסיק את לימודיו בכיתה יו"ד, ועבד כנער שליח וכשוליה לצלמי עיתונות. בתקופה הזאת התנסה במגוון סוגי אומנות: למד צילום, השתתף בסדנה מטעם אגודת "קולנוע לנוער" (אגודה שהקים בשנות השישים של המאה העשרים מבקר הקולנוע שלמה שמגר, במטרה לקרב צעירים לקולנוע האומנותי), השתתף בסדנת התיאטרון לצעירים של "צוותא" ולמד ריקוד בלהקת "בת דור". לסקלי, שלא התגייס לצבא, נסע בגיל עשרים ושתיים להולנד, ובמשך ארבע שנים למד במגמת מולטימדיה באקדמיה הפתוחה בהאג. שם עסק בסוגים שונים של אומנות, כמו אומנות פלסטית, צילום, וידאו ארט ואומנות מיצג, והחל לעסוק ב"שירה חזותית" באנגלית, שילוב המילים בדימויים חזותיים.
ישורון אבות (פרלמוטר, יחיאל) /// משורר /// נולד בנסכיז', אוקראינה /// 1904 – 1992 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בכפר נסכיז' במערב-אוקראינה להוריו ברוך וריקל פרלמוטר. גדל בעיירה קרסניסטאוו בפולין. קיבל חינוך יהודי מסורתי. באוקטובר 1925 עלה ארצה, היה שומר בכרמי ראשון לציון, עבד בפרדסים ובעבודות מזדמנות, התגורר כל שנותיו בתל אביב. ב-1934 פורסם מחזור שיריו הראשון ב"טורים" בעריכת אברהם שלונסקי. באותה שנה נשא לאישה את פסיה יוסטמן. ב-1942 הופיע ספרו הראשון בשמו המקורי יחיאל פרלמוטר, "על חכמות דרכים" (מחברות לספרות). באותה שנה נולדה בתו, הלית, מתרגמת ועורכת. הצטרף ל"הגנה" והשתתף במלחמת העצמאות. ב-1948 החליף את שמו לאבות ישורון. בעשרים השנים האחרונות לחייו פירסם את שיריו בעיתונים ""דבר"" ו"ידיעות אחרונות", בעיקר בערבי חגים, והיה ידוע בקפדנותו בהגהות השירים, עד כדי כתיבה מחדש של שורות ובתים שלמים.
ביוגרפיה
נולד במינסק. אחרי מלחמת העולם הראשונה עבר לקרטוז-ברזה שבפולין ולמד בבית ספר עברי. ב-1933 סיים את לימודיו בבית המדרש העברי למורים בווילנה והחל לעסוק בהוראה. בעודו תלמיד הסמינר פירסם שירים ראשונים בכתבי העת העבריים בפולין ("זרמים", 1931; "בסך", 1932), וכן קובץ שירים ראשון, "במערבל" (מעיינות, 1933). ב-1936 עלה לארץ ישראל כסטודנט באוניברסיטה העברית בירושלים. שנה לאחר עלייתו פירסם ספר שירים ראשון בארץ ("צהריים לבאות", 1937), ועד 1951 הוסיף עליו עוד שישה ("וילאות", 1940; "החוף האחר", 1941; "מפתחות אבודים", 1942; "אי-שם", 1944; "משירי המדבר", 1947; "עלי דרך", 1951). במלחמת העולם השנייה התגייס לצבא הבריטי במסגרת הבריגדה היהודית ושירת בארץ, בצפון-אפריקה ובאירופה. חוויותיו בשנים אלה הזינו רבים משיריו. לאחר השחרור חזר להוראה, ובד בבד יצא מ-1948 לשליחויות שונות של חינוך והסברה בגולה מטעם המוסדות הלאומיים, תחילה בקרב שארית הפלֵטה בפולין ולאחר מכן בקהילות היהודיות במקסיקו ובארגנטינה. ב-1958 התמנה לנהל את בית הסופר בתל אביב, ולאחר מכן כיהן כמזכיר הכללי של אגודת הסופרים העבריים עד 1974. בעשור האחרון לחייו פורסמו עוד ארבעה קבצים משיריו: "אזוב באבן" (1966, כולל מבחר מן הספרים הקודמים); "בעת ובעונה", 1969; "אבק חוצות", 1972; "עד בלי ירח", 1974. כחודשיים לפני מותו השלים הכנת מבחר מקיף משירתו המאוחרת (""צעדים על גשר"", 1977).
ביוגרפיה
נולד במינסק. אחרי מלחמת העולם הראשונה עבר לקרטוז-ברזה שבפולין ולמד בבית ספר עברי. ב-1933 סיים את לימודיו בבית המדרש העברי למורים בווילנה והחל לעסוק בהוראה. בעודו תלמיד הסמינר פירסם שירים ראשונים בכתבי העת העבריים בפולין ("זרמים", 1931; "בסך", 1932), וכן קובץ שירים ראשון, "במערבל" (מעיינות, 1933). ב-1936 עלה לארץ ישראל כסטודנט באוניברסיטה העברית בירושלים. שנה לאחר עלייתו פירסם ספר שירים ראשון בארץ ("צהריים לבאות", 1937), ועד 1951 הוסיף עליו עוד שישה ("וילאות", 1940; "החוף האחר", 1941; "מפתחות אבודים", 1942; "אי-שם", 1944; "משירי המדבר", 1947; "עלי דרך", 1951). במלחמת העולם השנייה התגייס לצבא הבריטי במסגרת הבריגדה היהודית ושירת בארץ, בצפון-אפריקה ובאירופה. חוויותיו בשנים אלה הזינו רבים משיריו. לאחר השחרור חזר להוראה, ובד בבד יצא מ-1948 לשליחויות שונות של חינוך והסברה בגולה מטעם המוסדות הלאומיים, תחילה בקרב שארית הפלֵטה בפולין ולאחר מכן בקהילות היהודיות במקסיקו ובארגנטינה. ב-1958 התמנה לנהל את בית הסופר בתל אביב, ולאחר מכן כיהן כמזכיר הכללי של אגודת הסופרים העבריים עד 1974. בעשור האחרון לחייו פורסמו עוד ארבעה קבצים משיריו: "אזוב באבן" (1966, כולל מבחר מן הספרים הקודמים); "בעת ובעונה", 1969; "אבק חוצות", 1972; "עד בלי ירח", 1974. כחודשיים לפני מותו השלים הכנת מבחר מקיף משירתו המאוחרת (""צעדים על גשר"", 1977).
ביוגרפיה
נולד בירושלים ומתגורר בה. את לימודיו האקדמיים באשורולוגיה והמזרח הקדום השלים באוניברסיטה העברית בירושלים. מחקריו עוסקים בענפיה השונים של הספרות המסופוטמית הקדומה: אשורית, אכדית, בבלית ושומרית. כיום משמש כפרופסור חבר וכראש המדור האשורולוגי בחוג לארכיאולוגיה ולמזרח הקרוב הקדום באוניברסיטה העברית.
ביוגרפיה
גדלה והתחנכה בתל אביב. בגיל שבע-עשרה סיימה את לימודיה בתיכון "עירוני א"' והחלה בלימודי פילוסופיה באוניברסיטת תל אביב. בתקופה זו החלה לפרסם משיריה בעיתונות ובכתבי עת. שירה הראשון פורסם ב-1958 במוסף הספרות של "ידיעות אחרונות". לאחר מכן החלה לפרסם משיריה בכתב העת "עכשיו" בעריכתו של גבריאל מוקד, וראשוני שיריה, "פלונתר", ""דבר"ים" ו"חוַרתי", נדפסו בבמה זו ב-1960. ניכרים בהם אלמנטים שיאפיינו את כתיבתה גם בהמשך: לשון יומיומית, משחקי מילים, רטוריקה עם תכונות של וידוי אישי, וכן נוכחותן של השפעות מודרניסטיות מיצירותיהם של נתן זך ודוד אבידן.
ברקוביץ' אילן /// משורר ומבקר /// נולד בתל אביב, ישראל /// 1973 /// גיל: 51
ביוגרפיה
נולד בתל אביב וגדל בחולון. סיים את לימודיו ב-1991, התגייס לצה"ל ושירת בחיל המודיעין. בוגר תואר ראשון בספרות עברית ובפילוסופיה כללית (1998) ומוסמך בספרות עברית (2004) מאוניברסיטת תל אביב. היה עורך משנה של הספר "הנה ימים באים", המכיל כתב יד גנוז של אמיר גלבע מהשנים 1946-1942 (בעריכת חגית הלפרין, 2007). מתחילת 2008 כותב במוסף "תרבות וספרות" של עיתון ""הארץ"" את המדור "משורר בשטח״, שבו הוא סוקר את יצירתם של משוררי הדור החדש בשירה העברית. שיריו התפרסמו במוספי הספרות ובכתבי עת.
בן-שמחון מירי /// משוררת /// נולדה בצרפת /// 1952 – 1996 /// גיל
ביוגרפיה
נולדה בצרפת, במחנה מעבר של עולים ממרוקו לישראל. גדלה בשכונת הקטמונים בירושלים והחלה לפרסם שירה בגיל עשרים וחמש. למדה ספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים ומשחק בבית הספר לאמנויות הבמה "בית צבי". ספרה הראשון, "מעונינת, לא מעונינת" (הקיבוץ המאוחד) ראה אור ב-1983, ובחייה פירסמה עוד שני ספרי שירה: "שיבולת דקה בכד חרס עתיק" (1985) ו"צמא" (1990). כשנתיים לאחר מותה בתאונת דרכים ראה אור ספר שיריה הרביעי, אקזיסטנציָליזם חרד. שיריה פורסמו באנתולוגיות בעברית ובאנגלית, בהן אנתולוגיה לספרות מזרחית מאה שנים מאה יוצרים שערך סמי שלום שטרית (כרך שירה, 1999), אנתולוגיה לשירה עברית פמיניסטית באנגלית The Defiant Muse שערכו שירלי קאופמן, גלית חזן-רוקם ותמר הס (1999), ואדומה: אנתולוגיית שירה מעמדית (בעריכת יערה שחורי, רועי צ'יקי ארד, יהושע סימון, אסמא אגאברייה, ניר נאדר, מרואן מח'ול, תורכי עאמר ומתי שמואלוף. אתגר, מעין ו"הכיוון מזרח", 2007).
