כספי (גלטמן) אסתר /// מתרגמת ומשוררת /// נולדה ברוסיה /// 1916 – 2008 /// גיל
ביוגרפיה
נולדה ברוסיה להוריה יצחק ואסיה גלטמן, רוקח ואחות מיילדת. עלתה ארצה עם הוריה ב-1923. בשל הצורך להמתין לאישורי העלייה שהתה משפחתה כשנה בלבוב, שם למדה פולנית בנוסף לשתי השפות הראשונות שלה – רוסית ויידיש. עברית היתה שפתה הרביעית. עם הגיעם ארצה התיישבו בני המשפחה בטבריה. לאחר מות "אב"יה בשנה הראשונה לעלייתם, עברו היא ואמה להתגורר במושב חיטין, והחל מ-1927 השתקעו ברחובות. בתום לימודיה התיכוניים למדה עיתונות באנגליה. תרגומיה ורשימותיה הספרותיות התפרסמו בכתבי העת "מאזניים", "אב", ""קתדרה"" ובמוסף הספרות של העיתון "טיימס". היתה נשואה לחוקר הספרות פרופ' שמואל ורסס.
כהנוב ז'קלין /// סופרת ומסאית /// נולדה בקהיר, מצרים /// 1919 – 1979 /// גיל
ביוגרפיה
נולדה בקהיר כז'קלין לבית שוחט, בת למשפחה יהודית עשירה ממוצא עיראקי ותוניסאי. צמחה במרקם החברתי הקוסמופוליטי שאפיין אז "את" מצרים הקולוניאלית. היהודים בחברה זו מצאו "את" עצמם במעמד ביניים, בין ילידי "הארץ" המוסלמים לבין כובשיה האירופים, ובעיקרו של "דבר" אימצו "את" מנהגי האירופים. חונכה בידי אומנות שדיברו אנגלית וצרפתית ודיברה עם המשרתות בערבית, שמעולם לא למדה באופן מסודר ומעמיק. למרות ז"את", פיתחה רגישות ואהדה לעם המצרי ור"את"ה עצמה חלק אינטגרלי ממנו.
כהנא-כרמון עמליה /// סופרת ומסאית /// נולדה בקיבוץ עין חרוד, ישראל /// 1926 – 2019 /// גיל
ביוגרפיה
נולדה בקיבוץ עין חרוד, שהוריה היו ממייסדיו. אביה עלה ארצה מאוקראינה ב-1912 ואמה עלתה מבולגריה ב-1921. גדלה והתחנכה בתל אביב וסיימה את לימודיה התיכוניים בגימנסיה "הרצליה". בנעוריה היתה חברה בתנועת "השומר הצעיר" ובארגון "ההגנה". לפני מלחמת העצמאות ואחריה למדה באוניברסיטה העברית בירושלים לשון עברית, מקרא, ספרות עברית וספרנות, ובשנות החמישים למדה אמנות בלונדון. בתחילת מלחמת העצמאות שירתה בסביבות ירושלים, ולאחר מכן הצטרפה לחטיבת הנגב של הפלמ"ח ונטלה חלק כקשרית במבצעים שונים, כולל כיבוש באר שבע ואילת. מ-1950 עד 1958 חיה באנגליה ובשווייץ, ומאז שובה ארצה התגוררה בתל אביב. במהלך השנים עסקה בהוראה ובספרנות, ומ-1981 הנחתה סדנאות כתיבה.
כהנא נורית /// משוררת, מתרגמת ועיתונאית /// נולדה בחיפה, ישראל /// 1948 /// גיל: 77
ביוגרפיה
נולדה וגדלה בחיפה. בוגרת תואר ראשון ותואר שני במדעי המדינה באוניברסיטת חיפה. עבדה ככתבת עיתון "הארץ" בעיר וכדוברת מחוז חיפה של משרד החינוך. לאימהּ, שהייתה ניצולת שואה – בשנות המלחמה התחבאה מפני הנאצים במרחק רחוב אחד מביתה של אנה פרנק, באמסטרדם – הקדישה כהנא כמה שירים, ובהם ״מְתַקְתַּקָּה״: "תַּמְצִית עֲלֵי וֶרֶד / וּמֶתֶק נָסוּךְ בַּסֵּדֶרִיּוּת / כְּמוֹ שׁוֹקוֹלַד לְנַעֲרָה / נֶחְבֵּאת עַל גַּג / גָּרָאג' נִשְׁכַּח בְּאַמְסְטֶרְדָּם / אִמָּא וְהַסְּלִיק הַמָּתוֹק / בַּמִּטְבָּח״ (״הקרנת חצות״, עמ׳ 36). בריאיון סיפרה כי אימה התקשתה לספר לה את קורותיה, וכי כשביקשה ממנה לספרם הפנתה אותה ליומנה של אנה פרנק. כהנא העידה כי הניסיון למצוא את רסיסי הסיפור של אימה ביומן המפורסם גרם לה לשאול שאלות רבות על המתח שבין יצירת ספרות והאמת ההיסטורית שהיא מייצגת.
כהנא בתיה /// סופרת /// נולדה בקמנץ-פודולסק, אוקראינה /// 1901 – 1978 /// גיל
ביוגרפיה
נולדה בקמנץ-פודולסק, אוקראינה. למדה בגימנסיה והמשיכה בלימודיה בסמינר למורים בווינה וכן באוניברסיטה שם. עלתה ארצה ב-1921 והתיישבה בתל אביב. לימים עברה לרמת גן. החלה לכתוב ברוסית, אך תירגמה את סיפוריה בעצמה לעברית. סיפורה הראשון פורסם ב-1922 בשבועון "החיים" בעריכת פסח גינצבורג. ספרה הראשון, "פרפרים: סיפורים ואגדות", הופיע ב-1927 בדפוס הפועל הצעיר. כתיבתה זכתה לטיפוחם של יוסף קלוזנר, עורך הירחון "השילוח", ושל מנחם ריבולוב, עורך השבועון "הדאר" בניו יורק. גם אברהם שלונסקי היה ממעודדיה, וכאשר שימש עורך המדור לספרות של "הארץ" פירסם בהמשכים, ב-1929, את הנובלה שלה "בפרוח עץ ההדר", שהופיעה כספר ב-1931. ספריה הנוספים: "עלבונות" (סיפורים, 1936); "צללים וצלילים" (סיפורים, 1959); "החיצים ממך והלאה" (רומן, 1960); "בערוב היום" (סיפורים, 1967); וכן ספרון לילדים בשם "תפוח הזהב הגאה" (1944).
ביוגרפיה
נולדה בתל אביב למשפחת רבנים חרדית. בנעוריה פרשה מן הסביבה הדתית, למדה הוראה, ולאחר מכן שימשה שנים רבות כמורה בבתי ספר יסודיים ותיכוניים בעפולה ובקריית חיים. בשנות השישים פנתה ללימודים אקדמיים לתארים מתקדמים באוניברסיטה העברית בירושלים. תחילה התמחתה בתחום האגדה, המדרש והספרות העממית, וחיברה עבודת גמר לתואר השני על גלגולי מוטיבים בסיפורים על נשים באגדת חז"ל ובסיפור העממי של עדות ישראל. באותן שנים פעלה גם במסגרת ארכיון הסיפור העממי שנוסד בחיפה על ידי מורהּ דב נוי, וערכה קבצים אחדים של סיפורי עם: "חודש חודש וסיפורו" (1963); "סבתא אסתר מספרת: שמונה-עשר סיפורי-עם" (1964); "צוואת אב: י"ג סיפורי-עם מאפגניסטן" (1969). מתוך עבודתה בחקר האגדה נמשכה בהשפעת מורהּ שמעון הלקין לעיסוק ביצירתו של מיכה יוסף ברדיצ'בסקי. היא הקדישה את עבודת הדוקטור שלה (1972) לתיאור מקומה של האגדה בעולמו כסופר וכמכַנֵס, כמעבד וכחוקר. מאז ואילך נעשה חקר ברדיצ'בסקי לתחום התמחותה העיקרי.
ביוגרפיה
נולדה בישראל. למדה ספרות ולשון עברית באוניברסיטה העברית בירושלים, וב-1975 סיימה את עבודת הדוקטור בנושא: "מסורת הקריאה של קהילת ג'רבה במקרא ובמשנה". מ-1969 החלה מלמדת בחוג ללשון באוניברסיטה העברית, וב-1998 נבחרה להיות חברה באקדמיה ללשון העברית. מתמחה בחקר לשון המשנה על פי מסורות הלשון של יהודי המזרח.
ביוגרפיה
נולדה בתל אביב. למדה בתיכון גימנסיה "הרצליה" ולאחר מכן למדה קולנוע ב"בית צבי", אמנות ב"מדרשה לאמנות" ברמת השרון וצילום ב"קמרה אובסקורה". את סיפורה הראשון פירסמה במוסף הספרות של ""מעריב"" בנובמבר 1983. מאז פירסמה סיפורים במוספים, בכתבי עת ובאנתולוגיות שונות, גם בחו"ל. היתה מבקרת הקולנוע של העיתון "על המשמר" (1984-1995), והחל מ-1985 פירסמה רשימות ביקורת על ספרים בכמה עיתונים יומיים, שבועונים וכתבי עת. ערכה ספרי מקור ותרגום בהוצאות שונות, והיתה מייסדת ומנהלת פורטל הבלוגים הראשון ברשת הישראלית לסופרים ומשוררים בשם "בננות בלוגס". מאז 2006 פעילה ברשת בתחום הספרות. מלמדת כתיבה יוצרת ב"קמרה אובסקורה".
ישורון הלית /// מתרגמת ועורכת /// נולדה בתל אביב, ישראל /// 1942 /// גיל: 83
ביוגרפיה
נולדה בתל אביב, ובה גם גדלה והתחנכה (בוגרת "תיכון חדש"), בתם היחידה של המשורר אבות ישורון ושל פסיה יוסטמן. למדה ספרות צרפתית וספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים. היתה נשואה לבמאי הקולנוע ולאמן ז'ק קתמור, ושיחקה בסרטו מקרה אישה. נשואה לישעיהו יריב, בעליה של גלריית גורדון.
ירון אמונה /// סופרת ועורכת /// נולדה בקניגסברג, פרוסיה /// 1921 – 2015 /// גיל
ביוגרפיה
נולדה ב-1921 בקניגסברג שבפרוסיה המזרחית לאביה ש"י עגנון ולאמה אסתר לבית מרכס. ב-1924, אחרי שנשרף ביתם בעיירה באד הומבורג, יצא עגנון לארץ ישראל, והיא עם אמה ואחיה הצטרפו אליו אחרי שנה. המשפחה השתקעה בירושלים, ובה חיה אמונה ירון מאז ועד מותה. למדה בבית המדרש למורות של "המזרחי", ובשנות הארבעים עבדה כמורה בבתי ספר יסודיים בצפת, בפתח תקווה ובירושלים. מ-1965 פירסמה סיפורים אחדים ב"אמות", ב"הארץ" וב"מאזניים" וזכתה לעידודו של אביה, אך חדלה מכתיבתם עם מותו ב-1970 כדי להתמסר לטיפול בעיזבונו. בשיתוף עם בעלה, חיים ירון, שקדה על הוצאת חיבוריו של עגנון שנותרו בכתובים, ומ-1971 עד 2002 הופיעו בעריכתה חמישה-עשר כרכים של כתבים ומכתבים. אלה נוספו על שמונת כרכי המהדורה הקנונית של כתביו ושינו לחלוטין את הנוף המוכר של יצירתו. הכרכים שפירסמה כוללים רומנים ("שירה", "בחנותו של מר לובלין"), קובצי סיפורים ("לפנים מן החומה", "תכריך של סיפורים", "פתחי דברים", "קורות בתינו"), אנתולוגיות ("ספר סופר וסיפור", "סיפורי הבעש"ט", "אתם ראיתם"), קבצים של חילופי מכתבים ("אסתרליין יקירתי", "ש"י עגנון – ש"ז שוקן: חילופי אגרות", "מסוד חכמים"), קובץ נאומים והרצאות ("מעצמי אל עצמי"), קובץ חרוזים מאוירים על אותיות האלף-בית ("ספר האותיות") וספר זיכרון לעיר בוצ'אץ' ("עיר ומלואה"). כמו כן נמנתה עם עורכי "קובץ עגנון" (א'-ב', 1994; 2000), מאסף של מחקרים ותעודות על הסופר ויצירתו.
