ביוגרפיה
נולד בפתח תקווה, ועד גיל ארבע גדל בבואנוס איירס, ארגנטינה. לאחר מכן שבה המשפחה לישראל. מגיל צעיר גילה נטייה לשפות, ובמהלך התיכון לימד את עצמו פינית ואחר כך נסע לפינלנד. מוסמך אוניברסיטת הלסינקי בבלשנות שמית ובאורליסטיקה (חקר קבוצת שפות שמוצאן בהרי אורל) ודוקטור בבלשנות שמית מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים. עבודת הדוקטור שלו – על המלטזית, שפה שמית המדוברת במלטה – ראתה אור בספר "מילות-היחס המלטזיות" (כרמל, 2003). שימש עורך הדפים הישראליים באתר השירה הבינלאומי ומתרגם הבית של הוצאת כרמל, וכיום הוא עורך את סדרת "צפון" של הקיבוץ המאוחד, המתמקדת בספרות מארצות סקנדינביה ומהארצות הבלטיות. שהה לסירוגין בארץ ובארצות שונות. כיום מתגורר באתונה.
סימון יהושע /// משורר ועורך /// נולד בתל אביב, ישראל /// 1979 /// גיל: 45
סיון (בומשטיין) אריה /// משורר וסופר /// נולד בתל אביב, ישראל /// 1929 – 2015 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בתל אביב. אביו, חיים בומשטיין, עלה מרוסיה הלבנה עם משפחתו ב-1920 במסגרת "גדוד העבודה" ועבד כמנהל חשבונות בהוצאת מוריה ומאוחר יותר ב"קרן היסוד". האם, סוניה לבית סורקין, עלתה עם אמה, הרבנית ריטוב, לירושלים. מאוחר יותר עברה לתל אביב וטיפלה באחד העם בשנותיו האחרונות. בין הוריו של סיון הוסכם שעם הילד י"דבר"ו רק עברית.
סוכרי יוסי /// סופר /// נולד בבני ברק, ישראל /// 1959 /// גיל: 65
ביוגרפיה
נולד בנתניה. למד בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית, אך בעקבות מלחמת יום הכיפורים לא סיים את לימודיו. החל את דרכו ככותב טור סאטירי בשבועון הסטודנטים "פי האתון", שבו ייסד וערך את המדור הסאטירי. בהמשך כתב במדור הסאטירי "זו ארץ" בשבועון "העולם הזה" בעריכתו, ופרסם את הספר "Zoo ארץ Zoo?" (עם ב' מיכאל, חנוך מרמרי, אפרים סידון, דודו גבע ודיק קודור). כתב טורים סאטיריים בעיתון "הארץ" ובמקומוני רשת "שוקן", היה מבקר תיאטרון בעיתון "גלובס", כתב במדור "דעות" בעיתון "מעריב" והקים את מוסף הפנאי "עכבר העיר" של המקומון "העיר". משנות השבעים פרסם ספרי קומיקס וספרי ילדים רבים ("אהלן וסהלן", "ספר מגוחך"), כתב לתוכניות טלוויזיה ("ניקוי ראש" ו"זהו זה!"), ונחשב דמות מרכזית בתחום ההומור והסאטירה בארץ. כמו כן כתב טור פמיניסטי בעיתון "חדשות"; אסופה של טוריו הללו ראתה אור בספרו "פמיניסט" (1991). היה נשוי לבמאית אורנה בן-דור, לאחר מכן לעורכת עינת ניב, וכיום בן זוגה של הסופרת מאיה לביא. לימד תסריטאות באוניברסיטת בן-גוריון בנגב ובחוג לקולנוע ולטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב, שם עמד בראש מגמת התסריטאות. כיום הוא כותב טור שבועי במדור "דעות" בעיתון "הארץ".
ליכטש תומר /// משורר ועורך /// נולד בתל אביב, ישראל /// 1978 /// גיל: 46
ביוגרפיה
נולד בעיר גרוז'יסק ליד ורשה. קיבל חינוך מסורתי עם נופך חסידי. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה עקר עם משפחתו לוורשה, ובה רכש בכוחות עצמו השכלה כללית, ובתוכה שליטה בפולנית, בגרמנית ובצרפתית. ב-1923 וב-1924 הדפיס את ראשוני סיפוריו בכתב העת הוורשאי המודרניסטי "קולות" בעריכת אליעזר שטיינמן. ב-1925 עלה לארץ ישראל, ואחרי שהות קצרה בירושלים עבר לתל אביב, בה התגורר עד יומו האחרון. עד מהרה התקרב לחבורת "כתובים" בראשותם של שלונסקי ושטיינמן, אך לא מנע עצמו מלפרסם סיפורים ורשימות במגוון של כתבי עת שלא היו מזוהים עם החבורה ולעתים אף נערכו בידי יריביה ("הדים", "כנסת", "מאזניים", "הדאר"). יצירתו המשמעותית ביותר באותן שנים היא הרומן "חולות כחולים" שנכתב ב-1929, נגנז בידי המחבר וראה אור מעיזבונו רק ב-1997 (הקיבוץ המאוחד). זהו רומן-מפתח המבוסס על חייו של לוין בשנים 1928-1926, ומשקף את שנות המצוקה והמחסור שפקדו את תל אביב מחמת המשבר הכלכלי החריף שהכה אז ביישוב הארץ-ישראלי כולו. אולם מעבר לתיאורי ההווי של החיים בעיר ומעבר לסיפורי אהבהביו של הגיבור, אמן-בוהמיין צעיר בשם דני רסין, עולה הנושא העיקרי של הרומן, והוא הזיקה הלוהטת לעולם האמנות. רסין וחבריו יוצרים לעצמם כעין בועה אסתטית נבדלת המגוננת עליהם מפני קשיחותה המרה של המציאות. בתוך כך עולה דיוקן מוזר ובלתי צפוי של תל אביב כפקעת דחוסה של עשייה אמנותית נלהבת, מתערוכות ציור ועד מופעי ג'ז. התכונה הבולטת בעיצובו של הרומן, העתידה לאפיין את כתיבתו של לוין בכל שלביה, היא הפיכת המציאות המוחשית עצמה לאובייקט אמנותי מסוגנן העומד בפני עצמו, ובמקרה זה – למערך חזותי ססגוני המחקה את אמנות הציור.
ביוגרפיה
נולד בתל אביב. גדל בשכונת נווה שאנן הסמוכה לתחנה המרכזית הישנה. הוריו הגיעו ארצה מלודז', פולין ב-1935 עם בנם הבכור דוד בן תשעת החודשים, לימים במאי ומנהל אמנותי של תיאטרון "הבימה". האב היה שומר מצוות, נצר לשושלת רבנים מחסידות פולין, וגם לוין חבש כיפה עד גיל ארבע-עשרה ולמד בבית הספר הממלכתי-דתי "יעבץ". את שירו הראשון כתב בגיל שש, לאחר שמטוסים מצריים חגו מעל התחנה המרכזית והטילו עליה פצצות. האב הגאה שמר את השיר בכיסו. בגיל שתים-עשרה וחצי התייתם מאביו, שמת מהתקף לב, והאם האלמנה נאבקה לפרנס את שני בניה. את לימודיו התיכוניים החל בתיכון "צייטלין" הדתי, אך משסיים כיתה ט' נאלץ להפסיק, עבד כנער שליח כדי לסייע לאמו בפרנסת הבית, והמשיך בלימודי ערב. בתיכון השתתף לראשונה בחוג דרמטי ושיחק במחזה "מיכל בת שאול" של אהרן אשמן. למעשה נחשף לעולם התיאטרון כמה שנים לפני כן, באמצעות אחיו, ששימש עוזר במאי בתיאטרון "הקאמרי". במהלך השירות הצבאי היה אחראי על מתקן הקשר של פיקוד מרכז, תפקיד שהצריך סיווג ביטחוני גבוה במיוחד. בשירות המילואים הועבר ליחידת נ"מ בחיל התותחנים. רק בתקופה זו חדל, בהשפעת חברים, לצום ביום הכיפורים.
