שוורץ יגאל /// חוקר ספרות ועורך /// נולד ברמת גן, ישראל /// 1954 /// גיל: 70
ביוגרפיה
נולד ברמת גן. החל את לימודיו התיכוניים בפנימייה הצבאית בתל אביב וסיימם בתיכון "בליך" ברמת גן. לפני שירותו הצבאי שימש מדריך חבורות רחוב בנתיבות. מ-1976 למד בחוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים, ובו עשה את שלושת תאריו (1980, 1983, 1989). עבודת הדוקטור שלו, בהדרכת גרשון שקד, הוקדשה לאמנות הסיפור של אהרן ראובני. החל ללמד בחוג ב-1982, ומ-1998 עד 2000 עמד בראשו. ב-2000 עבר למחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב (מ-2007 כפרופסור מן המניין). הוביל מהלך של שדרוג המחלקה והרחבתה, עמד בראשה שנים אחדות, וכן הקים ופיתח בצדה את "מכון הקשרים לחקר הספרות והתרבות היהודית והישראלית", המקיים מפעלי מחקר ארוכי טווח ואוצר את ארכיוניהם של סופרים ישראליים בולטים מבני "דור המדינה". במסגרת המכון ייסד ב-2005 את סדרת הספרים "מסה קריטית" לחקר הספרות. כמו כן ערך את שני כתבי העת האקדמיים של המחלקה, "מכאן" ו-BGU Review. ב-2007 יזם את "לקסיקון "הקשרים" לסופרי ישראל", עמד בראש מועצת המערכת שלו וערך אותו בפועל. היה עמית מחקר באוניברסיטת אוקספורד (1990-1989) ופרופסור אורח באוניברסיטת הרווארד (1994-1993) ובאוניברסיטה של מישיגן, אן-ארבור (2004-2003).
ביוגרפיה
נולד בקיבוץ גבת בעמק יזרעאל, שהוריו היו ממייסדיו. אחיו הוא חוקר הספרות והמשורר אורי שהם (1929-1983). עם הפילוג בתנועה הקיבוצית עבר עם משפחתו לקיבוץ יפעת שנוסד ב-1954, ובו הוא חבר עד היום. סיים תואר ראשון בספרות ובמקרא באוניברסיטת חיפה (1969) ותואר שני באוניברסיטה העברית בירושלים (1973). עבודת הגמר שלו נכתבה בהדרכת גרשון שקד והוקדשה לשירת אסתר ראב, ולימים שימשה יסוד למבוא המקיף שהקדים למבחר שיריה (1982). בתוך כך נרקמה ידידות אמיצה בינו ובין המשוררת, שהמתיקה לה את העשור האחרון לחייה. ב-1980 סיים את לימודיו לתואר שלישי בספרות עברית באוניברסיטת תל אביב. עבודת הדוקטור שלו, "הקול הדובר בשירה העברית החדשה", נכתבה בהדרכת ראובן קריץ. מ-1965 עד 1981 לימד בתיכון האזורי העמק המערבי. מ-1973 נמנה עם סגל ההוראה במכללת "אורנים", ומילא בה במרוצת השנים תפקידים בכירים. מ-1980 עד פרישתו לגמלאות לימד בחוג לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת חיפה, כיהן כראש החוג וקיבל ב-2005 דרגת פרופסור מן המניין.
ביוגרפיה
נולד בקיבוץ גבת בעמק יזרעאל להורים שהיו ממייסדי הקיבוץ. סיים את בית הספר התיכון בגבת והתגייס למלחמת העצמאות. שירת כלוחם בגדוד 89 בפיקודו של משה דיין והשתתף בכיבוש לוד ורמלה. אחרי המלחמה חזר לגבת, ועם הפילוג בתנועה הקיבוצית פרש ממנו, וב-1953 היה ממייסדי קיבוץ יפעת. עבר לדגניה ב' ולימד בבית הספר התיכון האזורי בבית ירח. מ-1960 חי ועבד כמורה בפנימייה החקלאית "כפר גלים" ליד חיפה. בשנות השישים רכש תואר ראשון בספרות במכון האוניברסיטאי של חיפה (לימים אוניברסיטת חיפה), והמשיך את לימודיו באוניברסיטת תל אביב לתואר השני (1971) והשלישי (1978). בשנותיו האחרונות נמנה עם סגל החוג לספרות עברית באוניברסיטת תל אביב, ובד בבד הוסיף ללמד ב"כפר גלים" וכן באוניברסיטת חיפה ובמכללת "אורנים". סמוך למותו הועלה לדרגת פרופסור חבר.
ביוגרפיה
נולד בנהריים שבעמק הירדן, שם עבד אביו כמהנדס בתחנת הכוח שהקים פנחס רוטנברג. בגיל עשר עבר לרמת גן. למד בגימנסיה "אהל שם" והיה חניך ומדריך בתנועת "הנוער העובד". במסגרת גרעין נח"ל של תנועתו התיישב ב-1955 בקיבוץ שדות ים, שבו הוא חבר עד היום. במהלך השנים מילא תפקידים מרכזיים בקיבוץ, בהם כמה כהונות כמזכירו.
שבבו שושנה /// סופרת /// נולדה בזכרון יעקב, ישראל /// 1910 – 1992 /// גיל
ביוגרפיה
נולדה בזכרון יעקב למשפחה שעלתה ארצה מפרס כשבעים שנה לפני כן והתיישבה בצפת. בתחילת המאה העשרים הוזמן אביה לשמש מורה לערבית בבית הספר בזכרון יעקב, ולכן הוריה עקרו לשם. סיימה את לימודיה היסודיים בבית הספר המקומי, והמשיכה בסמינר לוינסקי בתל אביב. מנעוריה ניסתה כוחה בכתיבה, וסיפורה הראשון, "כלבים לאור שלהבת", המבוסס על רשמיה ממאורעות תרפ"ט בצפת, פורסם בעיתון "הארץ" בדצמבר 1929. מאז נעשתה משתתפת תדירה בעיתונות הספרותית, וזכתה לעידודם של הסופרים אשר ברש ומשה סמילנסקי. עד 1942 פירסמה כארבעים סיפורים בבמות שהיו מזוהות עם החוגים ה"אזרחיים" ביישוב (בעיקר "הארץ", "בוסתנאי", "דואר היום" ו"הציוני הכללי"). נושאי סיפוריה נטולים מהווי היישוב הישן ומחיי המושבה גם יחד. ואולם את עיקר תשומת הלב משכו שני הרומנים שלה. הראשון בהם," מריה" (בימת קדם לספרות, 1932), מגולל פרשת חיים נפתלת של בת עשירים ערבייה-נוצרייה מחיפה המתאהבת בצעיר בן עניים, ולאחר שהיא הרה ויולדת בסתר דרכיהם נפרדות והיא פונה לחיי פרישות במנזר, אך גם שם לא מסתיימות תהפוכותיה הרומנטיות, ואלה מוליכות אותה אל סופה הטרגי. מהתגובות שעורר הרומן בלטה רשימת ביקורת זועמת של הסופר יהודה בורלא, שהיה מורה ומדריכה של שבבו בנעוריה, אך עתה פסל בחריפות את ספרה כרומן-משרתות ירוד ונפסד המושפע, לדעתו, מן הרומן הצרפתי הזול. רוחה של שבבו לא נפלה, וב-1942 פירסמה רומן שני, "אהבה בצפת", ריאליסטי ומורכב יותר מקודמו, המתאר את התמרדותה של בת למשפחה ספרדית נגד השידוך שהוריה הועידו לה, ואת מאבקה על מימוש אהבתה לגבר שבו חפצה. בשני הרומנים בלטו תיאורים ארוטיים נועזים בהרבה מן המקובל באותן שנים, שתרמו אף הם לדחיקתה של הסופרת אל השוליים הלגיטימיים-למחצה של הספרות היפה. ב-1942 נישאה שבבו והתיישבה בחיפה, ומסיבות שלא הובררו כל צורכן חדלה כליל לכתוב. רק בשנותיה האחרונות ניאותה להעלות על הכתב פרקי זיכרונות, ופירסמה סיפור קצר אחד ב-1984.
שאנן אברהם /// חוקר ספרות /// נולד בוולדיש, גליציה /// 1919 – 1998 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בעיירה וולדיש בגליציה המזרחית. עלה ארצה ב-1935. למד באוניברסיטה העברית בירושלים והשתלם באוניברסיטת סורבון בפריז (1947-1946). עבודת הדוקטור שלו עסקה בהשפעתה של הספרות הצרפתית במאות השבע-עשרה והשמונה-עשרה על ספרות ההשכלה העברית. על יסודה חיבר את ספרו "עיונים בספרות ההשכלה" (1952). אחרי שעסק בהוראה בחיפה הצטרף למערכת "דבר", ובשנים 1957-1953 שימש כתב העיתון בלונדון. בשובו ארצה נתמנה כעורך מוסף הספרות של "דבר", ובד בבד לימד ספרות השוואתית באוניברסיטת תל אביב עד 1961. בין 1963 ל-1966 שימש נספח תרבות בשגרירות ישראל בפריז, ובשובו ארצה הצטרף למחלקות לספרות עברית ולספרות משווה באוניברסיטת בר-אילן, שם כיהן כפרופסור עד יציאתו לגמלאות. נמנה עם מייסדיו ועורכיו של כתב העת המחקרי "ביקורת ופרשנות" (1970 ואילך).
ביוגרפיה
נולדה בתל אביב. ב-1964 החלה ללמוד בחוג לספרות עברית באוניברסיטת תל אביב, ובו למדה לשלושת תאריה. מ-1968 ועד פרישתה ב-2013 נמנתה עם סגל ההוראה של החוג. בד בבד השתתפה בעיצוב התוכניות להכשרת מורים בבית הספר לחינוך של האוניברסיטה ובכתיבת פרסומים דידקטיים. בשנות השמונים ערכה מגזין ספרותי-רדיופוני ב"גלי צה"ל".
רז (רוזנברג) אברהם /// מחזאי וסופר /// נולד בקיבוץ גבעת השלושה, ישראל /// 1937 – 1971 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בקיבוץ גבעת השלושה לזוג חלוצים יוצאי פולין. בגיל תשע עקר עם הוריו לפתח תקווה. בנעוריו היה פעיל בתנועת "השומר הצעיר". שירת בצבא בתקופת מבצע קדש, ונפצע במהלכו בתאונת צניחה. עשה תקופת-מה בקיבוץ נירים בנגב במסגרת גרעין של חברי תנועתו. סיים תואר ראשון ושני בספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים, והיה תלמידו הקרוב של גרשון שקד.
רדלר-פלדמן יהושע (ר' בנימין) /// מסאי, פובליציסט ועורך /// נולד בזבורוב, גליציה /// 1880 – 1957 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בעיירה זבורוב, גליציה המזרחית. למד בחדרים ובבית המדרש ורכש השכלה כללית בכוחות עצמו. ב-1901 יצא לברלין ללמוד חקלאות והחל שם בפעילות ציונית. ב-1902 פורסם בשנתון "לוח אחיאסף" מאמרו הראשון, "רשימות קטועות", התומך בציונות נוסח הרצל כנגד זו של אחד העם. ב-1903 היה שותף בייסודו של הירחון "הקשת", ראשון בשורה ארוכה של במות ספרותיות שערך. ב-1906 יצא ללונדון וסייע לי"ח ברנר בהוצאת הירחון "המעורר" בשנתו הראשונה. במאמר בחוברת הראשונה של "המעורר" השתמש לראשונה בשם העט ר' בנימין, שנעשה לכינויו הקבוע. ב-1907 פירסם שם את מסתו הפיוטית "משא ערב" – קריאה לאחווה ולהתמזגות בין היהודים והערבים בארץ ישראל. באותה שנה עלה ארצה, עבד כפועל בפתח תקווה ולאחר מכן עסק בעבודות פקידות ובפעילות פוליטית, התיישבותית והומניטרית ענפה. היה מראשוני תל אביב ומראשוני קבוצת כנרת, המזכיר הראשון של גימנסיה "הרצליה", מיוזמי הקמתן של גימנסיה "רחביה" ושל שכונת בית וגן בירושלים, ממעודדי ההתיישבות בגוש עציון ובנגב, ממטפחי העלייה מתימן, ועוד כהנה וכהנה. ב-1925 היה ממקימיה של תנועת "ברית שלום", ערך את ביטאונה "שאיפותינו" ונעשה אחד מראשי הפעילים בה ובגלגוליה עד סוף ימיו. ברוח זו ייסד ב-1950 כתב עת מיוחד בשם "נר – דו-שבועון לאמת, לאהבה, לשלום, לצדק" שהוקדש בעיקר להוקעת מדיניותה של ממשלת ישראל כלפי הערבים מבית ומחוץ. בד בבד היה מראשי הדוברים של הציבור הציוני הדתי בארץ ישראל. מראשית ימיו בארץ היה מעורב ביוזמות ספרותיות ועיתונאיות שונות, החל במפעל התרגומים "יפת" מספרות העולם בימי העלייה השנייה, ועד הקמתו של היומון "הצופה" כביטאון הציונות הדתית. כתיבתו המסאית והפובליציסטית השופעת התפרסמה בבמות רבות ושונות באופיין, משבועון הפועלים "הפועל הצעיר" וביטאון אגודת הסופרים "מאזניים" ועד הירחון החרדי "ההד" שאותו ייסד ב-1926 וערך שנים רבות.
רבינוביץ ישעיה /// מבקר ומסאי /// נולד בחודורקוב, אוקראינה /// 1904 – 1972 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בעיירה חודורקוב בפלך קייב, אוקראינה. אביו, סוחר משכיל, השגיח על חינוכו היהודי והכללי וטיפח בו את האהבה לספרות העברית בת הזמן. מנעוריו היה פעיל ב"צעירי ציון". אחרי המהפכה ומלחמת האזרחים ברוסיה סיים סמינר למורים בקייב ואחר כך למד שם באוניברסיטה. ב-1924 היגר לקנדה והשתקע בוויניפג. שימש שם מורה בבית הספר היהודי העממי והיה פעיל בחיים התרבותיים של הקהילה. אף על פי שהקדים ופירסם מאמרי ביקורת בעיתונות יידיש בקנדה ובארצות הברית, ראה את נקודת המוצא של פעילותו כמבקר וכמסאי בהופעת מאמרו על שירת ה' לייוויק במוסף לספרות של "דבר" בעריכת דב סדן (1935). מכאן ואילך השתתף תדיר בכתבי העת בארץ ("מאזניים", "גליונות", "מולד", "די גאָלדענע קייט") ובאמריקה ("ספר השנה ליהודי אמריקה", "הדאר", "בצרון"). ב-1935 עבר לטורונטו, נתמנה כמנהל בתי הספר העממיים היהודיים שם ומילא תפקידי ניהול במערכת החינוך היהודית במחוז אונטריו. ב-1950 השלים את השכלתו האקדמית בקבלת תואר דוקטור של ה-Jewish Theological Seminary בניו יורק. מ-1960 כיהן כפרופסור לספרות עברית מודרנית במכון ללימודי היהדות בשיקגו. עם פרישתו לגמלאות ב-1969 חזר לטורונטו, ושם נפטר.
