צוריאל יוסף /// עיתונאי וסופר /// נולד בצנעא, תימן /// 1936 /// גיל: 89
ביוגרפיה
נולד בצנעא, תימן, ועלה לישראל עם בני משפחתו ב-1949. בתקופה הראשונה חיה המשפחה במחנה אוהלים בראש העין וכעבור זמן קצר עברה לגור בבית ערבי נטוש בירושלים. עבד כעיתונאי בעיתון "הבוקר" ולאחר שנסגר עבד במשך שנים ב"מעריב". לאחר פרישתו הקדיש את עצמו לכתיבה. עד כה פירסם שלושה רומנים: "כלולות" (שוקן, 1992); "קרעים" (1995); "חלמתי יונים" (2002).
פצ'ניק נחום /// משורר ועורך /// נולד בקריית ארבע, ישראל /// 1973 /// גיל: 52
פנחס-כהן חוה /// משוררת, עורכת ומתרגמת /// נולדה ביפו, ישראל /// 1955 /// גיל: 70
ביוגרפיה
נולדה ביפו להורים יוצאי בולגריה וגדלה ברמת אביב. התייתמה מאביה בגיל שמונה. בנעוריה אימצה אורח חיים מאמין. נישאה בסוף שנות השבעים, ולאחר מגורים ביישוב ענתות ליד ואדי קלט ובארצות הברית, השתקעה בירושלים. אם לארבע בנות. ב-1997 התאלמנה. פירסמה מאמרי הגות וביקורת בנושאי ספרות, יהדות ואמנות, בכללם טור דעות בעיתון "מעריב" בשנים 2003-1998, ומאמרי פרשנות לפרשת השבוע, בין השאר בספר "פותחים שבוע" (2001). מכהנת מ-2007 כמנהלת האמנותית של "כיסופים", כנס דו-שנתי של סופרים ומשוררים יהודיים.
פליישר עזרא /// חוקר, עורך ומשורר /// נולד בטימישוארה, רומניה /// 1928 – 2006 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בעיר טימישוארה, רומניה. את ההיכרות הראשונה עם הספרות העברית בימי הביניים עשה בבית אביו, הרב י"ל פליישר, שהיה מורה לעברית, מנהל בית ספר תיכון וחוקר כתביו של אברהם אבן עזרא. היה פעיל בתנועת "בני עקיבא" ברומניה, ובמסגרת זו לא הסתיר את זיקתו לציונות ולארץ ישראל. בשנות החמישים נעצר, הואשם בפעילות ציונית ונידון למאסר.
פליישמן לאה /// סופרת בשפה הגרמנית /// נולדה באולם, גרמניה /// 1947 /// גיל: 78
פּוטַש ריקוּדה /// משוררת בשפת היידיש /// נולדה בפולין /// 1906 – 1965 /// גיל
ביוגרפיה
נולדה בפולין. אביה יקותיאל פוטש היה עיתונאי, ואחיה הבכור מרדכי נרקיס (1957-1898) היה מנהל מוזיאון "בצלאל" בירושלים ואביו של חוקר האמנות היהודית בצלאל נרקיס. בגיל שש-עשרה החלה לכתוב ולפרסם שירים בפולנית, ועברה ליידיש אחרי הפוגרום בלבוב ב-1918. ב-1924 העתיקה את מגוריה ללודז', שם נישאה למשורר היידי חיים-לייב פוקס ופירסמה משיריה בכתבי עת בוורשה ובלודז'. עלתה ארצה ב-1934 אחרי גירושיה מפוקס והתיישבה בירושלים, שם עבדה עד מותה כספרנית הספרייה לאמנות ב"בצלאל".
ביוגרפיה
נולדה בפולין. עברה את שנות מלחמת העולם השנייה בברית המועצות, וכילדה הוגלתה לסיביר. בגיל שלוש-עשרה עלתה ארצה עם "עליית הנוער", יחד עם אביה ששרד את המלחמה. למדה ספרות והיסטוריה באוניברסיטה העברית בירושלים. במשך שנים עסקה בהוראה בבתי ספר תיכוניים. נישאה למשורר דן פגיס ולזוג נולדו שני ילדים.
פגיס דן /// משורר, מתרגם, מבקר וחוקר שירת ימי הביניים /// נולד ברדאוץ, בוקובינה /// 1930 – 1986 /// גיל
ביוגרפיה
נולד ברדאוץ, בוקובינה. כבן ארבע היה כאשר נסע אביו, יוסף פגיס, לארץ ישראל כדי להכין בית למשפחתו. חודשים ספורים לאחר נסיעתו של האב ארצה נפטרה האם, יהודית אוסלנדר, ממחלה פתאומית. פגיס נותר עם סבו וסבתו בבית משפחת אוסלנדר. אביו הגיע לבוקובינה ב-1939 וביקש לקחת עמו את בנו, אך סבתו סירבה. בפרקי הפרוזה שלו "אבא", שנכללו באסופת כל שיריו (1991), מצטט פגיס את תגובת הסבתא: "לאן תיקח את הילד, לחולות? למדבר?" (352). הוא נותר אפוא עם סבו וסבתו, ועמם נשלח אל מחנות העבודה במלחמת העולם השנייה. בספרה ""לב פתאומי"" (1995) מתארת אשתו, עדה פגיס, את הניסיון להתחקות אחר עקבות קורותיו בשואה: "דן לא הסכים לדבר על הגירוש. מה שעבר עליו באותו טרנספורט עכר את כל שנותיו, ובכל כוחותיו ניסה להסתיר זאת מעצמו ומאחרים. אחרי מותו לא הצלחתי לאתר את עקבותיו שם. איש מהמגורשים שדיברתי איתם לא פגש בו ולא שמע על משפחתו" (38). סודות ביוגרפיים נוספים אופפים את דמותו של פגיס עד היום.
עמיחי (פּפוייפר) יהודה /// משורר, סופר, מחזאי ומתרגם /// נולד בוירצבורג, גרמניה /// 1924 – 2000 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בווירצבורג, גרמניה, למשפחה מחוגי האורתודוקסיה היהודית הגרמנית, וקיבל בצד חינוך יהודי-דתי חינוך גרמני הומניסטי. המשפחה עלתה לארץ ב-1936, שהתה תחילה בפתח תקווה ואחר כך שנים רבות בירושלים. קיבל חינוך ציוני-דתי בבית הספר "מעלה". היה חייל בבריגדה היהודית במלחמת העולם השנייה, וכאיש הפלמ"ח השתתף בקרבות קשים בשפלת החוף במלחמת העצמאות. אביו, שאליו היה קרוב מאוד, נפטר ב-1948. למד ספרות עברית ומקרא באוניברסיטה העברית בירושלים, ואחר כך לימד במוסדות חינוך והדרכה שונים. שיריו, שהחלו להיכתב בתוך מלחמת העצמאות, ראו אור בשנות החמישים הראשונות בעיתונות של השמאל הציוני הרדיקלי; אולם בשלב מוקדם למדי רחק המשורר הצעיר מן האמון בתהליך ההיסטורי הדיאלקטי, ובעצם בכל מהלך היסטורי כגורם המקרב את תיקון החיים האנושיים. המאה העשרים היתה בעיניו רצף הרסני מתמשך, המביא בלי הרף שפיכות דמים בעולם שהתרוקן לחלוטין מרחמים. עם זאת, הזדהה הזדהות מוחלטת עם זמנו ושאף להתבטא מנקודת מוצא של "כאן ועכשיו", לשדר ולעצב רגישויות עדכניות.
עינת (כהן) עמלה /// סופרת ועורכת /// נולדה בכפר סבא, ישראל /// 1939 /// גיל: 86
ביוגרפיה
נולדה בכפר סבא לאם ילידת פתח תקווה ולאב יליד פולין, חניך "השומר הצעיר" וחבר קיבוץ עין החורש. על סף הקמת המדינה עברה עם משפחתה לחולון ולמדה בבית חינוך לילדי עובדים ע"ש ביאליק, ולאחר מכן בתיכון ע"ש קוגל. השתייכה לתנועת "הנוער העובד", ובגיל חמש-עשרה וחצי עברה לירושלים בשל מחלת הקצרת. למדה בתיכון "בית הכרם" ובהמשך בבית המדרש למורים. בצה"ל שירתה כסמלת חינוך במפקדת קצין חינוך ראשי. בעלת תואר ראשון בספרות עברית ובייעוץ פסיכולוגי חינוכי ותואר שני בייעוץ פסיכולוגי חינוכי, שניהם מאוניברסיטת תל אביב. בעלת תואר שלישי מאוניברסיטת ליברפול, אנגליה – התמחות בליקויי למידה. היתה סגנית העורך ב"עתון 77" (1978-1991), עורכת בהוצאת ידיעות אחרונות (1991-1993) ועורכת המאסף "רב קול" מטעם אגודת הסופרים (2000-2002). כמו כן פירסמה רצנזיות בכתבי עת ובמוספים לספרות.
