סופר, מתרגם, עורך ומו"ל
גדל והתחנך בקיבוץ חפציבה בעמק יזרעאל ובכפר סבא בתקופה שהיתה מושבה. למד בתיכון "כצנלסון" בכפר סבא. סיים את לימודיו ב-1962, התגייס לצה"ל ושירת תחילה כנהג תובלה ובהמשך ככתב בשבועון "במחנה". לאחר שחרורו יצא לדרום-אפריקה, לאנגליה ולהולנד וכעבור שנה עבר לצרפת. שם למד פילוסופיה לתואר ראשון ושני, וסיים את לימודיו ב-1970 באוניברסיטת סורבון בפריז. את השנים 1995-1970 עשה בשירות המדינה ושהה תקופות ארוכות בחו"ל.
פרסומו הראשון היה הסיפור "סבי האחרון" ("עכשיו" 7-8, 1962). ספרו הראשון, "הגבעות המערביות" (אגודת הסופרים העבריים בישראל ליד הוצאת מסדה, 1970), הוא קובץ סיפורים, שבו בולטות דמויות מנודות, הנרדפות משום שאינן מגשימות את הנורמות של החברה. נושאים בולטים נוספים בקובץ הביכורים, שזכו לביטוי סגנוני ביקורתי-פרודי, הם המאבק היהודי-ערבי ומלחמת ששת הימים.
"דרומית לאנטארקטיקה" (1990) הוא רומן קצר העוקב אחר מסלוליהם המשתלבים-נפרדים של "האיטלקי" ו"הצרפתייה", הקלועים בסיפור אהבה טוטלי ובלתי אפשרי כאחד. נקודת הסיום במסלולים המשתלבים-נפרדים שלהם מתרחשת "דרומית לאנטארקטיקה" – מקום פרדוקסלי מעצם הגדרתו, שכן כל מה שהוא "דרומית לאנטארקטיקה" הוא בעצם מצפון לה; מקום שאיכותו הפרדוקסלית משקפת הן את טיב היחסים בין השניים והן את תפישת העולם של מירן, שהושפע מאוד מהזרם האקזיסטנציאליסטי בנוסחיו השונים: בעיקר זה האבסורדי של סארטר ואלבר קאמי. "מרק צבים לארוחת בוקר" (1995) הוא אסופת סיפורים הנפתחים ונסגרים באותה נקודה, שמעליה מרחף ייאוש קיומי אפוף שתיקה. העלילות מתרחשות במעין שום-מקום, המתגלה כריק גיאוגרפי ורגשי כאחד. מהלכות בו דמויות שחרף היותן נידחות, הן כמעט תמיד טעונות ובעלות עומק סימבולי.
"זיכרונות מעונה מתה" (1996, בעריכה חדשה ומורחבת: 2006) הוא קובץ סיפורים קצרצרים ברובם, שבמרכזם שרטוטה של "העונה המתה", שהיא כמו חלל-זמן מסתורי ספוג הלך רוח דיכאוני, המתואר בלשון תמציתית ופיוטית.
הרומן "שלוש סיגריות במאפרה" (2001) מתאר סופר צעיר ובודד, המגויס לשורותיו של ארגון מסתורי. בזהויות מתחלפות נע הגיבור בתוך הוויה אבסורדית, ורק האהבה שהוא זוכה לה מאפשרת לו להתמודד עמה. במהלך השנים הוא חווה רגעי חסד ומגיע לתובנות עצמיות מאיימות ומרתקות באשר ליחסים הנפתלים שבין אדם לזהותו ובין המציאות להכחשתה.
קובץ הסיפורים "שלדגים" (2006) שב ועוסק בהליכה מעורערת על החבל הדק המפריד בין חיים למוות. מושג הזמן כמו מתקתק ברקע הסיפורים, ומופיע הן כשעון העצר הטבעי המאיים לקצוב את החיים בכל רגע והן כסמל לקיום עלום ומבולבל, שבו מונחים כמו התחלה וסוף מאבדים את משמעותם. בתוך אווירת מסתורין, החושפת גרעין עמוק של קיום אנושי אבסורדי, קודר ועכור, נרקם בעדינות דיאלוג זעיר, המקשר בין אנשים זרים ומנוכרים. דיאלוג זה מזמן רגעים אחדים של חמלה אנושית, שבעצם קיומה טמונה גם הבטחה מוסרית.
"מאי 68" (2008) הוא ספרון המכיל לקט מתוך מאות כתובות קיר שנמרחו על קירות אוניברסיטת סורבון בעת מהפכת הסטודנטים הגדולה של מאי 1968. מירן, שהיה עֵד ואף השתתף כסטודנט בחלק מאירועי המחאה, ליקט את מבחר הסיסמאות, שחלקן הגדול אקטואלי ומעורר מחשבה גם היום.
כתיבתו של מירן מאופיינת בלשון חסכונית ונקייה, אך עם זאת בעלת עוצמה רגשית. יש בה כעין קסם עטוף מסתורין. עיקרה לא בפואנטה או בגילוי מסעיר, אלא ביצירת אווירה חידתית, שבה נדמה כי יש היגיון, אך הוא נסתר מן העין. בולט העיסוק במסעות, הן ממשיים והן הזויים, שבסופם מתגלה עקרון הקיום הפרדוקסלי. בדידותו של היחיד מגולמת בהתכסותו בזהויות מושאלות. לעתים קרובות הוא נדרש למפגש עם הזולת הזר, במה שהופך, בניגוד לצפוי, לשעת חסד. ברבות מהיצירות ניצבות דמויות שוליים אבודות, המופנות אל מגע כפוי עם דמויות המרכז. החיכוך הבלתי-נמנע בין אלה לאלה מוביל לסיטואציות שבהן נשמע קולם של המושתקים, ומתברר כי בפיהם דברים משמעותיים. יצירתו ממחישה את ראיית העיניים לצד ראיית הלב, כלומר את השילוב בין תיאור ריאליסטי מדויק להתבוננות אישית מהורהרת. יצירתו קרובה ליצירתו של ישעיהו קורן, במבחר הנושאים, ובעיקר בסגנון. כמו כן אפשר לראות בו את ממשיכו של שופמן, אמן הסיפור הקצר, וכמי שהטרים את הפרוזה הקיומית ה"רזה" של עוזי וייל, גדי טאוב, ובמידה מסוימת גם את הפרוזה של אתגר קרת.
רבים מסיפוריו פורסמו באנתולוגיות, בכתבי עת ובמוספי הספרות. בנוסף לכך כתב מירן שמונה תסריטים, עלילתיים ותיעודיים (2001-1994). כמו כן פירסם שלושה ספרי ילדים. ב-2003 הקים את הוצאת הספרים "נהר", שבה רואים אור בעיקר טקסטים חברתיים ופוליטיים חשובים, מתורגמים, הנוגעים לסוגיות מוסר. תירגם ספרים מצרפתית, מאנגלית ומאיטלקית.
זכה בפרס קרן תל אביב על שם יהושע רבינוביץ (1985) ובפרס אקו"ם ליצירת המקור הטובה על ספרו "מרק צבים לארוחת בוקר" (1995). הוא נושא בתואר "אביר במסדר הדקלים האקדמיים" מטעם הרפובליקה הצרפתית, על תרומתו להפצת התרבות הצרפתית (2003).
בשנת 2016 התפרסם מחדש הרומן "דרומית לאנטארקטיקה" עם אחרית דבר מאת יגאל שוורץ, שמסבירה את חשיבותו ההיסטורית של הרומן.

ברם, שחר. "אחרית דבר: החלל הריק המקיף את המילים". "זיכרונות מעונה מתה". בנימינה: נהר ספרים. 2006. 168-178; גורי, חיים. "הנסתרים שבנראה". "הארץ" ספרים. 12.7.1995. 1; חבר, חנן ומשה רון. "אחרית דבר". "50 ישראליים קצרצרים". תל אביב: הקיבוץ המאוחד. 1999. 208-206; פז, יובל. "אם למות, אז בצורה מסודרת". "עתון 77" 314. ספטמבר 2006. 8-9; שוורץ, יגאל. "ההלך, המריונטה, הצליין, הנווד והטרנדיסט: היסטוריה קצרה של סוגיית הזהות בספרות הישראלית". "מה שרואים מכאן". אור יהודה: דביר. 2005. 260; שקלובסקי, רחל. "מילים הנוגעות בעוצמה". "מעריב" ספרות. 11.4.1980. 33.

יובל פז ויגאל שוורץ