סופרת
נולדה בתימן ועלתה עם הוריה לישראל במבצע "מרבד הקסמים" בהיותה בת ארבע. גדלה במגדיאל. בעלת תואר ראשון בחינוך ובלשון עברית ותואר שני במגמה לכתיבה ספרותית מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב. מ-2004 היא מפרסמת את ספריה בהוצאת טנא-אור שייסדה.
החלה לכתוב שירים וסיפורים לבני הנוער כבר בגיל שבע-עשרה, ופירסמה את יצירתה במדורי הילדים בעיתונים שונים. מבחר משיריה פורסם ב"אנתולוגיה עלומה" בעריכת יואל דוידוב (1976). היא כותבת ספרים לבני הנעורים לצד ספרות למבוגרים. מספריה: "מגעים" (טללים, 1988), רומן אלגורי על אהבת ארץ ישראל; "סערות באביב" (2004); "ציפור החול" (2005); "בת הקודש" (2009).
כתיבתה בהירה וישירה ונטולת קישוטים לשוניים. ב"ציפור החול" מתוארים חייה של אישה צעירה, בת למשפחה תימנית, המתגוררת במגדיאל. המספרת מתארת את עליית בני המשפחה מתימן לישראל בשנים שקדמו להקמת המדינה, ואת קשיי ההתאקלמות וההתאזרחות בארץ. במובן זה היא מציעה "נרטיב תימני" של התיישבות. עם זאת, עיקר הסיפור מוקדש לדמותה של האישה הצעירה, פָנִי, המבקשת להשתקם מאונס שחוותה בנעוריה. עלילה נשית זו נרקמת על רקע תיאורים משנות ילדותה ובגרותה של פני, כאשר היתה עדה להטרדות המיניות שחוותה דודתה מצד בעלה.
ב"בת הקודש" מתמקדת המספרת בחיי היהודים בתימן בשנים שקדמו לעלייתם ארצה. הסיפור, המבוסס על זיכרונות אמה, מתאר את חייה של האם המכונה בְּנָיה, יתומה שגדלה בבית דודתה. לצד תיאור אורחות חיי היהודים – השפה, המנהגים, האמונות – עולה גם ברומן זה הסוגיה המגדרית. בניה פורצת את הגדרות בהאזינה לשיחות הגברים ובהתערבה בדיון בסוגיות הלכתיות. עם זאת, המספרת מסמנת גם את גבולות המרד, בהביעה את צערה על כך שהאם לא התגרשה מבעלה, שבגד בה ומירר את חייה.
ספרה האחרון עד כה הוא קובץ השירים מפה לשם ומשם לפה (2016) שיצא כספר אלקטרוני.

בתיה שמעוני