משוררת, מבקרת ספרות
נולדה בקיבוץ טירת צבי להורים ילידי גרמניה. בעלת תואר ראשון בספרות ובפסיכולוגיה ותואר שני בפסיכולוגיה קלינית מאוניברסיטת תל אביב. פסיכולוגית קלינית יונגיאנית ומרצה ומדריכה בחברה היונגיאנית הישראלית ובתוכנית ההכשרה בפסיכותרפיה יונגיאנית ב"סמינר הקיבוצים". פירסמה ארבעה ספרי עיון ומאמרים רבים שעניינם פסיכולוגיה יונגיאנית כשלעצמה, ושלל זיקות שבין ספרות, פסיכולוגיה, בעיקר יונגיאנית, ומיתולוגיה. גם כתביה המוקדשים לקריאת טקסטים ספרותיים נכתבים בסיוע המבט של פסיכולוגיית המעמקים של יונג.
עשרות רבות משיריה ראו אור בכתבי עת חשובים לספרות. ספרה הראשון, "ירוק ויטראז'", ראה אור ב-1987 (אל"ף). ספרה השני, "בקר אפריל", ראה אור כשנתיים לאחר מכן והקנה לה את פרס אקו"ם לכתב יד בעילום שם (1988). בנוסף זכתה בפרס טשרניחובסקי (1997), בפרס ויצ"ו לאישה היוצרת (1998) ובפרס אקו"ם בעילום שם על שם נתן יונתן (2005). היא מרבה לפרסם מסות בנושאי ספרות, וב-2009 ראה אור מבחר מהן בספרה "השלם ושברו: מיתוס, ספרות, שירה". כמו כן הציגה שתי תערוכות ציור ושתי תערוכות צילום.
תחומי העניין המגוּונים שלה באים לידי ביטוי בשיריה. אלה גדושים – לעתים גדושים מדי – ביסודות אמנותיים (במיוחד בספרה "אשה", 2003), פסיכולוגיים ורליגיוזיים. עוד מקור השפעה שחותמו ניכר בשיריה הוא ילדותה בקיבוץ טירת צבי. תקופה מעצבת זו משתקפת ביצירתה, כפי שציינה בריאיון ללאה שניר (1992), בשני אופנים מרכזיים: מראות הטבע בקיבוץ שטוף השמש שנעשו למראות תשתית בעולמה מצד אחד, ואופיו הרוחני-דתי של הקיבוץ מצד אחר.
שיריה כוללים יסודות אוטוביוגרפיים. לאביה, שהיה אל נכון דמות מרכזית בחייה, ייחדה קובץ שירים שלם, "קדיש לאבא" (2006). באמהּ היא עוסקת בין השאר בספרה "עקבות" (2006), שנחתם במחזור שירים שבו היא מלווה את האם אל סוף חייה. ב-2011 ראה אור ספר שיריה "ריסים".
ספרה האחרון עד כה הוא ספר השירה עפאים (2019).

בן-דוד, יערה. "שירים לאבא". "עתון 77" 315. 2006. 7; חסקין, מימי. "אורגת פרימה". "מאזניים" ע"ח (1). 2004. 52-51; שניר, לאה. "מן הנסתר אל הנגלה" (ריאיון עם המשוררת). "על המשמר". 29.5.1992. 19.

מאירה טורצקי