משורר, סופר ועורך
נולד בליל, צרפת, וגדל בקטלוניה. בזמן מלחמת האזרחים, תחת משטרו של פרנקו, נלכד אביו, סגן שר בממשלת קטלוניה המורדת, ונידון למוות. ב-1944 עלה עם אמו ואחותו לישראל. תחילה השתכנו במחנה עתלית, אחר כך עברו לשכונת התקווה בתל אביב. בשל מחלת אמו נאלץ לעזוב את לימודיו ולעבוד בעבודת כפיים.
ב-1957 התפרסם ספר שיריו הראשון, "גדר פרוצה" (משמע) וכבר בו הופיעו המוטיבים העיקריים ביצירתו: שירת אהבה אישית, ובכלל זה שירה ארוטית המעורבת בשירה פוליטית נוקבת. באותה עת היה חלק מקבוצת המשוררים ואנשי הספרות האוונגרדיים שהובילו את התמורה האנטי-אלתרמנית בשירה העברית, ושותף בחבורת "לקראת" עם אריה סיון, בנימין הרושובסקי, נתן זך ואחרים. ב-1957 גם ייסד את כתב העת "אוגדן" בעריכת ברוך חפץ, שממנו התפתח כתב העת "עכשיו" בעריכת גבריאל מוקד. בראשית שנות השישים ערך והוציא עם הצייר והאדריכל נחום כהן את כתב העת האוונגרדי "קילטרטן". נחשב למי שגילה את המשוררת יונה וולך.
ב-1966, כאשר היה עורך השבועון "בול", עבר גילן על חוקי הצנזורה הצבאית, נידון לשנת מאסר, אך קיבל חנינה לאחר מאה שלושים וחמישה ימי מאסר. ב-1969 היגר לצרפת וחי בה עשרים וארבע שנים. בפריז ייסד את "ארגון השלום היהודי הבינלאומי", שחתר להקים מסגרת לשיתוף פעולה של ארגונים יהודיים בכל העולם המתנגדים למדיניות ממשלת ישראל, כמשקל נגד להסתדרות הציונית ולהנהגות הרשמיות של הקהילות היהודיות בארצות השונות.
שב לישראל ב-1994. בשנים האחרונות לחייו הוציא כתב עת פוליטי-ספרותי בשם "מטען", וחידש את הוצאתו של כתב העת באנגלית "ישראל ופלסטין", ששימש כעורכו בשנות השבעים. ב-2004 קיבל את פרס היצירה ע"ש ראש הממשלה לוי אשכול.
עוד מספריו: שירה – "חומות יריחו" (1959); "שהד: "שירים" (1962); "בבית קורס": "שירים" (2002); בבל ו"שירים" אפלים (2007). סיפורת – "…וסיפורים אחרים" (2006). תרגום – לילות ערב: סיפורי ההרמון, קובץ נבחר מסיפורי אלף לילה ולילה (1964); הגן המבושם: הוא מדריך לאהבה, תענוגות ולמידות טובות, מאת עומר נפסאווי, כפי שהובא לידיעת בני יבשת אירופה על ידי ריצ'רד ברטון (1964); זיכרונותיה של אשת תענוגות (פאני היל), מאת ג'והן קלילנד (1964); ההסדר, מאת איליה קאזאן (1969).
בשנת 2014 הקדיש כתב העת עמדה גיליון ליצירתו של גילן. בספר מופיעים "שירים", תצלומים, כתבי יד ומאמר על יצירתו מאת עמוס אדלהייט, מעורכי כתב העת. באותה שנה יצא לאור ספר חדש של גילן, בשם משולחנו של בית קפה, בהוצאת כתב העת "מטען", שגילן היה ממייסדיו.

בז'רנו, מאיה. "עלילות של הרפתקן". "הארץ" ספרים. 7.6.2006. 34; ברוך, אדם. "מקסים גילן לבדו בין כה וכה". "מה נשמע בבית". אור יהודה: דביר. 2004. 155-128; גילן, מקסים. "שיחות פלורנטין: דניאל פלורנטין משוחח עם מקסים גילן". תל אביב: ירון גולן. 1998; שניר, לאה. "מידת הריחוק, עוצמת המלה". "מאזניים" ס"ח (11). אוגוסט 1994. 31-30.
גיש עמית