מבקר ומסאי
נולד בפינסק שברוסיה הלבנה. למד בגימנסיה העברית המקומית וקיבל בה חינוך ציוני. פרסומו הראשון: מסה הגותית בשבועון "העולם" ב-1930 על גאולת "העולם" בידי יחידים מישראל, שניכרת בה השפעת משנתו של מיכה יוסף ברדיצ'בסקי. בשנים 1933-1931 למד במכון למדעי היהדות בוורשה. בשובו לפינסק ייסד וערך שבועון עברי בשם "פסיעות", שהופיע במהלך 1934. אחרי שירות בצבא הפולני עלה לארץ ישראל ב-1936 כסטודנט באוניברסיטה העברית בירושלים. בחמש שנות לימודיו (1941-1936) התמחה בספרות העברית כמקצוע ראשי. בד בבד ערך את ביטאון הסטודנטים, "ניב הסטודנט", שבו עשה ב-1940 את צעדיו הראשונים בביקורת ספרות. מ-1942 ואילך עסק בהוראה בבתי ספר תיכוניים, ומ-1948 עמד בראש מוסדות שונים להכשרת מורים: הסמינר הירושלמי לגננות מיסודו של א"ז אשכולי (1954-1948), המדרשה ללימודי היהדות בבואנוס איירס (1957-1954), בית המדרש למורים בגולה ע"ש חיים גרינברג בירושלים (1964-1957), בית המדרש למורים ע"ש דוד ילין בירושלים (1967-1966). כמו כן כיהן כמפקח מטעם משרד החינוך והתרבות על הסמינרים למורים (1966-1964).
עיקר פועלו הספרותי מצוי בתחום הביקורת, בעיקר ביקורת הפרוזה. חיבר שורה של מסות על יוצרים עברים קלאסיים (ברדיצ'בסקי, ש' בן-ציון, גנסין, שופמן, ברקוביץ, בורלא, בארון ואחרים) וכן על סופרים ישראלים נבחרים (אהרן מגד, חנוך ברטוב, אהרן אפלפלד, א"ב יהושע ואחרים). על פי תפישתו, עיקר תפקידה של הספרות אינו בהסבת עונג אסתטי לשמו אלא בטיפוחם של ערכים אנושיים מוסריים ובתרומה לגיבוש הזהות החברתית והלאומית של קוראיה. ביטוי מרוכז ל"אני מאמין" זה מצוי במסתו "על הוראת יצירתו של ח. נ. ביאליק" (1953), המטעימה את הגורם המחנך ביצירת המשורר, ומוצאת בה "עוצמה של תורת חיים יהודית ופאתוס של אמונה ביהדות".
מלבד כתיבתו בתחום הביקורת הרבה לפרסם רשימות פיליטוניות המתבוננות בגילויים של חיי יומיום ומאירות אותם בהומור. כמאה וחמישים רשימות כאלו מפרי עטו פורסמו בימי מלחמת העצמאות בעיתון היומי הירושלמי "היום" (1949-1948), והן אספקלריה ייחודית לתקופה סוערת זו בתולדות הארץ והעיר. ספריו: קובץ הרצאות בספרדית על הספרות העברית המודרנית (מונטבידאו 1967), ו"ילקוט שירים" של דוד שמעוני שערך בצירוף מבוא (1965). אחרי מותו הופיע כרך של מבחר כתביו שכינס גדליה אלקושי בלוויית מבוא מקיף וביבליוגרפיה מוערת. נכדו הוא המשורר והמבקר אלי הירש, שהזכיר אותו בשירו "יש לָךְ נכד" בספרו "מוזיקה חדשה" (2008).

אלקושי, גדליה. "משה גיל". "משה גיל – כתבים נבחרים". ירושלים: אגודת שלם על ידי הוצאת ראובן מס. 1970.
26-9, 406-329.

אבנר הולצמן