סופר, מבקר
נולד בעיירה ווידז שבפלך קובנה. התחנך במוסדות התורה בסלובודקה ושם התוודע בגנבה לספרות העברית החדשה. בהיותו בן שש-עשרה עקר בגפו לווילנה, שבה התמיד בלימודי הקודש ובד בבד התקרב אל חוג הסופרים היהודיים ואל פעילי מפלגת פועלי ציון. עד מהרה היה לפעיל בתנועה המהפכנית של 1905, ובגין פעילות זו נאסר לשנתיים. ב-1910 גלה לאודסה מחשש למאסר נוסף ושם התקרב אל ביאליק, דרויאנוב ומנדלי ואל חוג היוצרים היהודים הצעירים בעיר.
סיפורו העברי הראשון נדפס בקובץ "טל" (1910). בהמשך פרסם שירים, סיפורים ורשימות ביקורת בבמות העבריות הבולטות דאז ובמקביל בעיתונות היידיש. ב-1917 עקר למוסקבה, שם הקים משפחה ואיתה נדד עד שהשתקע בקובנה, ליטא (1921).
בקובנה היה ממייסדי קבוצת האמנים היידים "מיר אליין" ("אנו בעצמנו") ופרסם את ביכורי יצירותיהם של כותבים ביידיש ובעברית, בהם גם לאה גול"דבר"ג ונח שטרן, בבמות השונות שעל עריכתן הופקד. רבים מהכותבים היו תלמידיו. הוא לימד בשתי גימנסיות ובסמינר למורים של "תרבות" ועמד בראש הסתדרות המורים העבריים בליטא. בתקופה זו פרסם את הרומנים "במדרון" (1929) ו"בערוב חייה" (1935), וכן מונוגרפיה ביידיש על י"ל גורדון (1929).
ערב עלייתו ארצה עם משפחתו (1935) זכה בתואר שני מהפקולטה להיסטוריה באוניברסיטת קובנה. בארץ כתב בקביעות במשך שנים אחדות ל"הארץ" ול"דבר" והשתתף בעריכת מאספים וכתבי עת שונים. במקביל לימד ועסק בפעילות ציבורית. ב-1938 פרסם את הספר "בתיה חן", רומן מפתח בעל יסודות אוטוביוגרפיים. בשנת 2014 יצא בהוצאה מחודשת ספרו פרקי ביאליק: כנס מסות ורשימות, אשר נדפס לראשונה ב-1948, עם מבוא מאת זיוה שמיר.

גורן, נתן. "ניצני ספרות עברית בליטא העצמאית". "דבר"י סופרים: מאסף סופרי ארץ ישראל". 1944. 332-330; הרכבי, צבי (עורך). "ספר נתן גורן". ירושלים: ברית עברית עולמית. 1958.

גדעון טיקוצקי