משורר ומבקר
נולד בתל אביב וגדל בחולון. סיים את לימודיו ב-1991, התגייס לצה"ל ושירת בחיל המודיעין. בוגר תואר ראשון בספרות עברית ובפילוסופיה כללית (1998) ומוסמך בספרות עברית (2004) מאוניברסיטת תל אביב. היה עורך משנה של הספר "הנה ימים באים", המכיל כתב יד גנוז של אמיר גלבע מהשנים 1946-1942 (בעריכת חגית הלפרין, 2007). מתחילת 2008 כותב במוסף תרבות וספרות של עיתון "הארץ" את המדור "משורר בשטח״, שבו הוא סוקר את יצירתם של משוררי הדור החדש בשירה העברית. שיריו התפרסמו במוספי הספרות ובכתבי עת.
כמבקר ברקוביץ קידם את מה שהוא מכנה: ״שירת אמת״, שאותה הוא ראה כניגוד למה שהוא כינה ״משוררי הברנז׳ה״, שהצלחתם לא נובעת משירתם אלא מקשריהם האישיים. תמך באופן נלהב בקבוצת ארס-פואטיקה ובמיוחד במשורר רועי חסן שאותו השווה ברקוביץ׳ לאלתרמן.
פרסומו הראשון הוא ספרו "מודה באהבה" (1995, סער), אסופת שירי אהבה רומנטיים. ספרו השני, "תפוזים" (2007), הוא ראשון בטרילוגיה, שחלקיה הבאים הם הספר "חרובים" (2009) והספר "חרוזים" (2014). השירים בספר "תפוזים" משולים ל"תפוזים" הנקטפים מן העץ. בראש כל שיר מופיעה הכותרת "תפוז" בציון מספרו, בסך הכול מאה ואחד-עשר תפוזי שיר, נוסף על שיר הפתיחה המסביר את סמליות הדימוי: "תַּ-פּוּ-זִים./ כַּעֲסִיסָם הַחַם נִהְיֶה כּוֹעֲסִים./ נִתְעַלֵּס./ נַכְתִּים אֶת עַצְמֵנוּ בַּצֶּבַע הַכָּתֹם הַזֶּה (נֶהֱזֶה)" ׁ(ללא כותרת). המשורר מזוהה כטרובדור המבקש להנחיל למאזיניו את יכולת ההתפעלות מהמעשה השירי. הוא נושא בשורת אהבה, על מופעיה המגוונים ומטלטלי הנפש. דומה כי הטבע משמש תפאורה מושלמת, שעל רקעה מוכרזת התכלית הרומנטית: "חוֹל הַיָּם מְפַשֵּׂק אֶת לִבֵּנוּ/ בִּזְרִיחָה בְּגוֹן אֲפַרְסֵק/ וּמֵהֶם מֻגֶּשֶׁת הַצָּעָה לָאוֹהֲבִים:/ לְהִתְנַשֵּׁק, לְעוֹלָם לְהִתְנַשֵּׁק" ("תפוז שמיני – משירי המעגל הקטן", "תפוזים"). שיריו אפופי חגיגיות ברוח שירת ימי הביניים, ובמקביל הם מתכתבים עם משוררים מודרניים, בהם נתן זך, יונה וולך וחזי לסקלי. בולט מקום הכבוד שהשירה זוכה לו מתוקף הפוטנציאל הנבואי הטמון בה. לדוגמה, מתוך הקובץ "תפוזים": "אֲנַחְנוּ לֹא יְכוֹלִים לַחֲלֹם מֵעֵבֶר לְהַגְשָׁמַת הַיַּעַד הַבָּא/ וּבְעִקָּר מְצַפִּים לַבְּשׂוֹרָה. וְאוּלַי הִיא תָּבוֹא מִשִּׁירָה?" ("תפוז ראשון").
ספרו האחרון עד כה המשורר האשכנזי האחרון (2016) נכתב בהשראת קבוצת ארס-פואטיקה ופוליטיקת הזהויות שהקבוצה קידמה. בספר זה העמיד ברקוביץ' את זהותו האשכנזית-רומנית ואת מה שחוותה משפחתו בתקופת השואה.

בראל, נוית. "מצעד המשורר". "מאזניים" פ"א (2). פברואר 2008. 49-48; לאור, יצחק. "מהר ובוא לאסוף מבשרי עיניים רעבות". "הארץ" תרבות וספרות. 26.10.2007. 2; שווייצר, ארז. ״לא להטיח דברי שירה באוזני המכונאים". "הארץ" ספרים. 16.6.2010. 10.

יובל פז