מתרגם, משורר וסופר
נולד בעיירה סולנוק, הונגריה למשפחה דתית. למד בחדר ובישיבה, וכשעבר לבודפשט המשיך ללמוד בבית ספר אורתודוקסי ובסמינר דתי למורים. במלחמת העולם הראשונה שירת בצבא ההונגרי. אחריה נמנה עם תומכיה של מהפכת הנפל הקומוניסטית ההונגרית בראשות בלה קון, ומאז דבק ברעיון הקומוניסטי לתמיד. ב-1920 הוציא קובץ ראשון של "שירים ציוניים" בהונגרית. ב-1921 עלה ארצה, התיישב בירושלים ונמנה עם ראשוני התלמידים באוניברסיטה העברית בירושלים. עם עלייתו החל לעסוק בהוראה, ושימש כשלושים שנה מורה בבתי ספר דתיים בתל אביב וכן בכפר הנוער בן-שמן. בד בבד היה פעיל בשנות העשרים והשלושים בהתארגנויות פוליטיות שדגלו בפציפיזם ובפיוס יהודי-ערבי בארץ ישראל, ובראשן "ברית שלום" והליגה לזכויות האדם. זיקתו לקומוניזם ותמיכתו בברית המועצות העמיקו בימי מלחמת האזרחים בספרד ומלחמת העולם השנייה, ולא נחלשו גם כאשר התגלו זוועות הסטליניזם בשנות החמישים. עד שנותיו האחרונות היה פעיל בליגה לידידות יהודית-ערבית ובוועד השלום בישראל, עמד בראש הליגה לידידות עם ברית המועצות, והיה מזוהה עם המפלגה הקומוניסטית הישראלית ועם עיתונה "קול העם".
ערוץ הביטוי המקורי העיקרי שלו היה בשירה. זו כונסה בחלקה בקבצים: "באזיקים" (1932), "יוּגוּרְנֳת" (1945), "צ'ילה" (1974), "שירי קוצר רוח" (1982). על רקע הנורמות של המודרניזם הארץ-ישראלי, שנטה לציעוף המבע, הגבהתו והסמלתו, התייחדה שירתו מראשיתה באופייה הווידויי-ההצהרתי הישיר, וזאת גם בליריקה אישית-אוטוביוגרפית וגם בשירים ציבוריים-פוליטיים. לדוגמה בשירו "מונולוג של קרבן" שנכתב ב-1936: "אֲנִי מְקוׂנן עַל שָׁוְא הֶעָמָל וְעַל שַׁלִּׂיט זָר/ הַמַּכְרִית פַּת/ הָאַחְוָה מִלֵּב הָאָדָם וְזוֹרֶה בָעֵינַיִם/ עֲסִיסֵי רוׂשׁ וְסִרְפָּד" ("יוּגוּרְנֳת").
השקפת עולמו הקומוניסטית-הפציפיסטית ניכרת בקונטרסים של מאמרים פוליטיים שפירסם במשך השנים. בעיקר היא מחלחלת ומתגלה בחטיבות רחבות בשירתו, החל בשירי תהילה לסטלין ולברית המועצות ושירי אחווה לעמלים המדוכאים ברחבי העולם, וכלה בשירי מחאה על גירוש ערביי ארץ ישראל והחרבת כפריהם במלחמת העצמאות וקריאה להעמדת ישראל הכובשת והמגרשת למשפט העמים.
בראשית דרכו פירסם קובץ בן שני מחזות ("המחרוזת: מחזה מחיי ירושלים; בין עיים: מחזה מחיי החלוצים", 1928). לימים ניסה כוחו גם בכתיבת פרוזה. "גלגולים שווייצריים" (1963) הוא מחרוזת רשמים ותובנות מחופשה בשווייץ. "המלך קאראקאש ושאר אירועי חולין" (1965) הוא קובץ סיפורים הומוריסטיים-נוסטלגיים מחיי הגולה והארץ. "קברים לי" (1968) הוא סיפור הגותי המבוסס על רשמי ביקור מאוחר במולדתו הונגריה. ואולם דומה כי עיקר רישומו בתרבות העברית מונח בפעולתו הענפה כמתרגם. אבי-שאול נודע כאחד מחשובי המתרגמים לעברית מן הספרות הגרמנית, ובמיוחד של שורה ארוכה מיצירות תומס מאן ("הר הקסמים", "וידויי ההרפתקן פליכס קרול", "יוסף ואחיו", "לוטה בויימר", "הנבחר"). הוא תירגם גם מיצירות גתה ("דבקות", "ייסורי ורתר הצעיר") את"א הופמן ("האחוזה"; "העלמה דה סקודרי") ופויכטונגר ("היהודי זיס"). לתהודה מיוחדת זכה תרגומו לשירי ברטולט ברכט ("מבחר שירים", 1959). אבי-שאול תירגם גם מן הספרות ההונגרית (בלב טהור: "מבחר שירים" מאת אטילה יוז'ף), הספרות האנגלית ("פנג הלבן" מאת ג'ק לונדון) וספרות היידיש ("אהבה בממלכת הרוחות: שירים ופואמות" מאת דורה טייטלבוים). על הישגיו כמתרגם זכה ב-1957 בפרס טשרניחובסקי.

גנוסר, יאירה. "קול אחראי וחרישי". "ידיעות אחרונות" המוסף לשבת. 26.2.1988. 21; לשם, גיורא. "המשורר כמצפון". "מאזניים" נ"ו (1). דצמבר 1982. 49-48; רוגני, חגי. "חלום אחוות העמים: אלכסנדר פן ומרדכי אבי-שאול". "מול הכפר שחרב: השירה העברית והסכסוך היהודי-ערבי 1967-1929". חיפה: פרדס. 2006. 104-89; שבא, שלמה. "להאמין עד הסוף". "דבר" השבוע. 11.2.1983. 15-14, 28.

אבנר הולצמן