סופר
נולד בחאלב, סוריה, למשפחה שחייתה בעיר דורות רבים. בעקבות מות אבי המשפחה החליטה האם להגר לישראל, שבה כבר חי אחד מאחיו – המתרגם טוביה שמוש – והמשפחה התיישבה בתל אביב. למד בגימנסיה "הרצליה" וב-1946 התנדב לפלמ"ח. היה ממייסדי הקיבוץ מעין ברוך, שם חי שנים רבות. לימים תיאר את החיים בקיבוץ בעין נוסטלגית אך ביקורתית ("תמונות משני העולמות", 2011). לאחר שנים ארוכות של עבודה בקיבוץ ולימודים ב"בית ברל" ובאוניברסיטה העברית בירושלים, פנה להוראה וניהל את בית החינוך המשותף בעמק החולה.
בגיל ארבעים החל לכתוב בשטף שנמשך עד השנים האחרונות, חרף הידרדרות במצבו הבריאותי ובראייתו. חלק גדול מכתיבתו עוסק ביהדות המזרח, מתוך שאיפה למזג את התרבויות והשפות שעליהן גדל, העברית, הערבית והצרפתית. על ספרו הידוע ביותר, "מישל עזרא ספרא ובניו" (1978), העוסק בקורותיה של משפחה יהודית-חאלבּית, כתב כי "לא הייתי יכול לכתוב את 'מישל' אלמלא נולדתי וגדלתי במזרח, ולא הייתי יכול לכתוב אותו כך אלמלא יצאתי ממנו" (שמוש, 2007).
פירסם כעשרים וחמישה ספרים, המתייחסים למגוון ז'אנרי רחב: סיפורים, רומנים, ספרי ילדים, שירים וממוארים. ספרו הראשון היה "קרחונים ופעמונים" (מסדה, 1966), אך ספרו הראשון שזכה להכרה רחבה היה "אחותי כלה" (1974). ספריו עוסקים בנושאים כמו הגירה, הקיום היהודי בארצות האסלאם לפני הקמת המדינה, יהודי חאלב ("אִתִי מלבנון", 1980) ואנוסי ספרד ("הר האנוסים", 1991). כמה מספריו תורגמו לאנגלית, לספרדית ולערבית.
הרומן "מישל עזרא ספרא ובניו" פורסם תחילה כפרקים בעיתונים, בעיקר ב"מעריב", החל ב-1974 וזכה בפרס ראש הממשלה (1979) ובפרס ירושלים לספרות יפה על שם עגנון (1979). הוא אף עובד לסדרת טלוויזיה. מאוחר יותר זכה שמוש גם בפרס נשיא המדינה לספרות (2001).
בשנים האחרונות עסק בכינוס כתביו בחמישה כרכים, שראו אור בהוצאת אביב ("כתבים", 2000; 2005), ובכתיבת ממוארים ("כי מעבר באת ואל עבר תשוב", 2007). סרט תיעודי על חייו ויצירתו יצא ב-2010 ("הרועה במילים").
בשנים האחרונות התראיין שמוש וסיפר על מצבו הבריאותי הקשה, כמו גם על הקשיים שניצבים בפניו כסופר מזדקן שחי בקיבוץ מופרט. הדברים שאמר שמוש עוררו סערה ציבורית וגרמו לרבים לקרוא למשרד התרבות לדאוג לאמנים מבוגרים.
ספרו האחרון עד כה הוא הרומן לירי (2016).

בהר, אלמוג. "לתת קול לעבר שחלף". "הארץ" ספרים. 13.8.2003. 10; בנימיני, יפה. "שם וכאן במרוצת הזמן: עיון בספרו של אמנון שמוש '"מישל עזרא ספרא ובניו""'. "בין היסטוריה לספרות". תל אביב: דיונון. 1983. 207-224; ויס, הלל. "האחים לבית ספרא". "עלילה – ספרות הכליון הישראלית". ספריית בית אל. 1992. 152-156; שמוש, אמנון. ""מישל עזרא ספרא ובניו" – הספר והסדרה: שלושים שנה לחתימת הרומן 'מישל ואני"'. "כיוונים חדשים" 15. ינואר 2007. 243-251.

דקל שי שחורי