משוררת
נולדה במצרים, עלתה עם הוריה מאלכסנדריה ב-1951. המשפחה התגוררה בשכונת התקווה בתל אביב. לאחר כמה שנים פוטר אביה מעבודתו והיא נאלצה לצאת לעבוד בגיל שלוש-עשרה. חוויות אלה הותירו בה רושם עז, ורגישותה לפועל המנוצל, ובמיוחד לאישה המזרחית הפועלת, מובעת בשיריה בחריפות. השלימה את השכלתה בלימודי קרימינולוגיה ויצאה ללימודי דוקטורט בארצות הברית (1991). בעבודת הדוקטור שלה חקרה את יחס הממסד והעיתונות בישראל לפוליטיקאים שהואשמו בשחיתות, וגילתה דפוסי אפליה מושרשים, המפלים לרעה ערבים ומזרחים. היא היתה אינטלקטואלית מובילה ופעילה חברתית. שימשה דוברת מפלגת תמ"י (1988-1980), ובתחילת שנות השמונים עמדה בראש תנועת צל"ש (ציונות למען שוויון), שבה היו חברים בין השאר העיתונאי דניאל בן סימון והסוציולוג פרופ' סמי סמוחה. התנועה נלחמה נגד ייצוג בלתי הולם של המזרחים בסדרת הטלוויזיה עמוד האש, ואף הגישה בג"ץ בעניין זה, אך בית המשפט דחה את העתירה. שירן השתתפה גם בארגון "המזרח אל השלום" ולאחר מכן ב"הקשת הדמוקרטית המזרחית", ובסוף דרכה הקימה את ארגון "אחותי – למען נשים בישראל", הארגון הראשון בישראל שחרת על דגלו פמיניזם מזרחי. בראשית שנות השבעים נישאה לבמאי ולמפיק חיים שירן (סדרת הטלוויזיה "שכונת חיים"), ולזוג נולדו שתי בנות. היא נפטרה בגיל חמישים ושבע ממחלת הסרטן.
ספר שיריה היחיד, "שוברת קיר" (עם עובד, 2005), יצא לאור אחרי מותה. למעשה, היא לא פירסמה ולו שיר אחד בעודה בחיים. למרות זאת ביקשה כי על מצבתה יצוין שהיתה גם משוררת. הספר, שמשולבות בו יצירות אמנות של אמניות מזרחיות (אצרה האמנית שולה קשת), עורר עניין ביקורתי ניכר. השירים עוסקים במגוון רחב של נושאים, משירי אהבה דרך מחאה נגד הפטריארכיה המזרחית והאשכנזית כאחד, שירים המדברים באומץ על הטרדה מינית במקום העבודה ועל זנות וניצול מיני, שירי עצמאות ושחרור נשיים, שירים הזועקים נגד העוני הנתפש כמובן מאליו והקובלים על היותה של השירה בישראל כה מרוחקת מעולמם של אנשים רבים, ושירים העוסקים בקשריה הסבוכים עם אביה. לזכרה של שירן הוצא הספר "לאחותי – פוליטיקה פמיניסטית מזרחית" (2008), המשלב בין יצירות ספרות בדיוניות לרשימות אישיות ומאמרים פוליטיים. בין הכותבות בספר: ד"ר הנרייט דהאן כלב, ממייסדות תנועת "אחותי", כיום מרצה בתוכנית ללימודי מגדר באוניברסיטת בן-גוריון בנגב; ברכה סרי, משוררת; סיגלית בנאי, קולנוענית; אסתר הרצוג, ראש החוג לאנתרופולוגיה במכללת "בית ברל". בשנת 2013 ביים יצחק חלוצי סרט תיעודי על חייה ושמו לשבור את הקיר כשם ספר שיריה.

בהר, אלמוג. "שפופה תדיר על גדות ביבים, שולה פרחים". "הארץ" תרבות וספרות. 1.7.2005; בן, מנחם. "ויקי שירן: איך לא ידענו". "מעריב" ספרות. 29.4.2005, 29; עלון, קציעה. "גנדור אמיתי זה תרנגול עומד על ראשי: הפאלוס הקישוטי כמפתח לחתרנות הכפולה בשיריה של ויקי שירן". "הכיוון מזרח" 9. חורף 2004. 16־21; פדיה, חביבה. "העם שלי לא קורא שירה, העם שלי לא אוהב אותי". "הארץ" ספרים. 22.6.2005. 1, 14.

קציעה עלון