סופר, עורך ואמן
חבר קיבוץ כפר סאלד, שם נולד להורים שהיו ממייסדי הקיבוץ. אביו, שמעון שטרן, היה ממעצבי תורת "החינוך המשותף" בתנועה הקיבוצית. סיים לימודי תיכון בקיבוצו ומאוחר יותר השלים תואר ראשון בספרות, בשפה אנגלית ובחינוך באוניברסיטת חיפה. היה מנהל בית הספר בקיבוצו, מורה בתיכון הקיבוצי-אזורי ומזכיר הקיבוץ. בילדותו ובנעוריו עסק בכתיבה, בציור, בנגינה ובמשחק. מאוחר יותר התמסר בעיקר לכתיבה, אך עסק כל השנים גם בציור והציג כמה תערוכות יחיד וקבוצתיות, ובזמנו שימש יו"ר הוועד הציבורי שליד גלריית הקיבוץ בתל אביב.
החל לכתוב בגיל עשר, כאשר צירף גרסה משלו לסדרת ספרי "חסמבה" של יגאל מוסינזון והפיץ אותה בין מקורבים. את סיפורו הראשון פירסם בכתב העת "מבפנים" של תנועת "הקיבוץ המאוחד". סיפוריו ומאמריו הבאים פורסמו בכתבי עת ספרותיים מרכזיים ("קשת", "עכשיו", "עתון 77", "מאזניים"). במשך שתי קדנציות שימש כעורך "בקיבוץ", ביטאון "הקיבוץ המאוחד", היה חבר מערכת כתב העת "שדמות", פירסם טור אישי בעיתון "דבר" ובמדור לתרבות וספרות של עיתון "הארץ". מראשית שנות השמונים הוא חבר מערכת בהוצאת הקיבוץ המאוחד, עורך בה ספרי פרוזה ועיון ועורך אחראי לסדרת המקור "אות הזמן״.
ספריו הראשונים עוסקים "בקיבוץ" ובקונפליקטים המאפיינים מסגרת חיים זו. קובץ הסיפורים "באוטובוס האחרון" (הקיבוץ המאוחד, 1972) מתאר את חוויית החיים "בקיבוץ" בעיניו של בן להורים מדור המייסדים. הרומן הראשון שלו, "אוה ואברהם", מתאר זוג ותיקים "בקיבוץ", העובר משבר אידיאי ועורך חשבון נפש אישי ותנועתי. בספריו הבאים משנה שביט כיוון. הרומן "מסע לשבעה קולות" (1982) הוא רומן ניסיוני, המשלב עלילה פנטסטית עם מעקב אחרי מעבדת הכתיבה של היוצר, כאשר בטקסט משולבים יסודות אוטוביוגרפיים. "אנה ואני" (1986) הוא הרומן הבא, שגיבוריו הם בני זוג תל-אביבים הנקרעים בין החיים החילוניים בעיר הגדולה לבין תשוקות להתעלות רוחנית שמעבר לחיי היומיום. ספרו "משורר מתכוון להתאבד" (1989) הוא נובלה שעוררה הדים גם בשל שמה הפרובוקטיבי. למעשה היא עוסקת בקונפליקט הנצחי שבין "האני הפואטי" לבין "האני האישי" וחיי היומיום של המשורר.
הרקע לרומן הבא שלו, "בכל פעם שהוא מתאהב" (1996), הוא התקופה שאחרי מלחמת לבנון הראשונה, והגיבור הוא צעיר ישראלי התוהה ומחפש את דרכו ואת זהותו אחרי המלחמה ההיא. "כמו לילה אחרון" (2001), נובלה פנטסטית, מתאר לילה אחרון בכפר נידח בעמק, שכל תושביו נוטשים אותו בבוקר שלמחרת. עוד רומן הוא "פתאום ראיתי אותו" (2004), שבו נפרשת פרשת חייו של עורך-דין תל-אביבי מצליח, הפורש מעיסוקו על רקע משבר אישי קשה וחיפוש קשר עם איש צעיר, בהנחה שקשר זה יעניק משמעות חדשה ואמיתית לחיי שניהם. "הסתערות יחידים" (2009) הוא רומן שגיבוריו הם סרבני שירות בצה"ל. שביט פירסם גם את הספר "שיחות עם בן אהרן" (1981), שבו הוא מביא שיחות שערך עם אחת הדמויות הבולטות של תנועת העבודה.
ספרו האחרון עד כה הוא הרומן ימי עלמה ותום (2016), שבמרכזו סיפור אהבתם של שני שחקני תיאטרון. הספר זכה לשבחי הביקורת על הרגישות שהפגין שביט בכתיבה ועל קולו הצלול.
זכה פעמיים בפרס היצירה על שם ראש הממשלה לוי אשכול (1986, 2003).

ברתנא, אורציון. "מודרניזם שיש לו כוח לשאול ואין לו כוח לענות". "הארץ" ספרים. 12.12.2001. 12, 17; קציר, יהודית. ״להימלט אל מקום חדש". "גג: ביטאון איגוד כללי של סופרים בישראל" 13. 2006. 56-59; שחם, חיה. ""אנה ואני" – סיפור לא פשוט״. "מעריב" ספרות. 8.5.1987. 1.

מערכת הלקסיקון