משוררת בשפות אפריקאנס ואנגלית
נולדה בעיירה קטנה בלבה של דרום-אפריקה לאב ממוצא ליטאי ולאם יהודייה דרום-אפריקנית. שפת הוריה היתה יידיש, אך היא עצמה התחנכה במקביל בבתי ספר ששפתם אנגלית ואפריקאנס – שפת האפריקאנרים, ובהמשך שפת השלטון הלבן בתקופת האפרטהייד. בבגרותה למדה אנגלית ואפריקאנס באוניברסיטת וִיטְוָוטֶרסראנד ביוהנסבורג.
ספרה הראשון פורסם ב-1948, השנה שבה עלתה לישראל עם משפחתה, אך גם שנה רבת-תהפוכות, הן במולדתה והן בארצה החדשה. הספר בשפת האפריקאנס, Mure van die Hart (חומות הלב), מבטא "זהות יהודית מובחנת, הנאבקת על מקומה כ'אחרת' בקאנון האפריקני" (Wessels, 2009), למשל באמצעות ציטוטים כ"אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני" בתרגום לאפריקאנס, שהתפרשו כקריאת עידוד לנאבקים על עצמאותם, גם במולדתה.
חייתה במכון ויצמן ברחובות וזנחה לכאורה את האפריקאנס: עם בעלה המתמטיקאי דיברה אנגלית ועם ילדיהם דיברה עברית. במפתיע, כעשרים וחמש שנה לאחר עלייתה ארצה, פירסמה ספר שירה נוסף באפריקאנס, Negentien Gedigte (1972, ופירושו: 19 שירים), ולאחריו עוד ארבעה ספרים בשנים 1976-1983, שראו אור בדרום-אפריקה בהוצאת Human & Rousseau. המהומות שפרצו בסווטו ב-1976 והמאבק באפריקאנס כשפת השלטון הלבנה, גרמו לקירש להתרחק מהשפה ומהתרבות מסיבות פוליטיות ואידיאולוגיות.
נחשבת לאחת המשוררות המרכזיות של דרום-אפריקה. שיריה הם חלק מהקאנון בשפת האפריקאנס, היו חלק מתוכנית הלימוד הרשמית, ורחוב ביוהנסבורג אף קרוי על שמה. עמדתה בתוך הספרות היתה לימינלית משום שהיתה מאוד אהודה ושייכת מצד אחד, אך אאוטסיידרית במונחים של תרבות ודת, נושאים מרכזיים בעבודתה, מצד אחר (Wessels, 2009).
ספרה האחרון, The Book of Sitrya, ספר קינה על נכדתה, נכתב באנגלית ופורסם ברחובות ב-1990. באותה תקופה החלה לכתוב באנגלית והיתה פעילה באגודת הסופרים כותבי האנגלית בישראל (IAWE), אך לא זכתה להכרה בישראל או בעולם דובר האנגלית (Alkalay-Gut, 2002).

Alkalay-Gut, Karen. "Double Diaspora: English writing in Israel". Judaism 51 (4). Fall 2002. 457-468; Wessels, Andries. "The Outsider as Insider: The Jewish Afrikaans Poetry of Olga Kirsch". Prooftexts 29. Winter 2009. 63-85.

ריבה רובין ודקל שי שחורי