משורר, סופר, עורך ומתרגם בשפה הערבית
נולד בכפר ספוריה בגליל שנהרס כליל ב-1948 ואותו הוא מחיה תכופות באמצעות שיריו. ברח ללבנון עם משפחתו המורחבת ב-1948 אך חזר ארצה לאחר כמה חודשים עם משפחתו הגרעינית ולימים התיישב בנצרת. סיים את לימודיו הפורמליים בכיתה ד'. היה בעל חנות מזכרות בשוק בנצרת, שבה עבד במשך עשורים רבים. ערך את מדור הסיפורת של העיתון "אל-מוג'תמע" (מ-1954).
הוציא לאור חמישה קובצי שירה בערבית וקובץ סיפורים קצרים. סיפורו הראשון, "שני הידידים", יצא בעיתון "אל-מוג'תמע" ב-1955, שבו פירסם במהלך השנים עוד סיפורים ותרגומים מספרות אנגלית, שפה שלמד בעצמו ושמספרותה שאב רבות ליצירתו. שירו הראשון, "סדק בגולגולת", התפרסם בכתב העת "אל-שרק" ב-1971. פירסם שירים רבים במוסף הספרות "אל-ג'דיד". רק לאחר שנות פעילות רבות פירסם את קובץ השירים הראשון שלו: "השיר הרביעי ועוד עשרה שירים" (אל-צות, 1983). שירו "השיר הרביעי", שעל שמו נקרא הקובץ כולו, עומד בסימן של שילוב מוטיבים מסורתיים עם סגנון מודרני וייחודי, המאפיין את כל מפעלו השירי. מחד גיסא, הפתיחה מזכירה את מוטיב ה"אטלאל" (המחנה הנטוש שמסמל אהובה רחוקה) השכיח בפרלוד של שירים ערביים פרה-אסלאמיים. מאידך גיסא, הסגנון מרחיק לכת מהחריזה ומהמשקל שאפיינו את הסגנון הקלאסי, שרווח עד שנות החמישים של המאה העשרים בשירה הערבית. גם שאר המוטיבים, המטפורות והדימויים בשיר זה חדשים ומקוריים.
השיר "הגדיים של ג'מיל, השכן שלנו בספוריה", שיצא בקובץ "אל-ח'ליף ונער פרפרים צבעוניים" (2002), מתמצת את טיבה של האנושיות הגלומה בשיריו, המשתקפת כאן בהתייחסות לכפר ההרוס דרך החיבור של הדובר לתושביו שאיכלסו את זיכרונות ילדותו: "גַ'מיל/ בֵּן דּוֹדָתוֹ שֶׁל אַבָּא,/ הַשָּׁכֵן שֶׁלָּנוּ/ בְּסַפוּרִיָה,/ נָשָׂא שָׁלוֹשׁ נָשִׁים/ וְלֹא זָכָה מֵהֶן/ לֹא בְּבֵן שֶׁיִּשָּׂא אֶת שְׁמוֹ/ וְלֹא בְּבַת שֶׁתַּפְרִיחַ אֶת שִׁמְמַת הַלֵּב" (מערבית: אנטון שמאס, "טאהא מוחמד עלי: שירים", 2006, 195-189). אופיינית לו הנטייה להעלות רגש עמוק באמצעות נרטיב כמעט-עלילתי המזכיר את סגנון הסיפור הקצר.
עמדתו האנושית הייחודית מקבלת ביטוי ברור בשיר "נקמה" (2006), אחד משיריו המוכרים ביותר. שיר זה מבטא את תסכולם של הפלסטינים כלפי העוול שנעשה להם ב-1948, אך בו בזמן הוא מעביר מסר של פייסנות ואי-אלימות. הדובר בשיר מצהיר שאם יפגוש את מי שהרג את אביו, הרס את ביתו והפך אותו לפליט, ירצה להרגו אלא אם כן יגלה שיש לו אם, אחים או חברים, ואם יגלה שהוא ערירי, יסתפק בכך שיתעלם ממנו משום שגם ההתעלמות היא סוג של נקמה.
אף שקנה לו שם כבר עם פרסום שירו הראשון, זכה להכרה מקומית ובינלאומית בעיקר בעשור האחרון לחייו, וזאת בעקבות תרגום שיריו לאנגלית, לעברית ולשפות אחרות. הוא נחשב לאחד מהמשוררים הפלסטינים החשובים ביותר, אך לא נמנה עם הפופולריים ביותר, אולי משום שדרכו בכתיבה הרחיקה לכת מן המגמות השליטות בספרות הערבית המקומית. חתן פרס טבע לשירה (2005). מהדורת שיריו המכונסים יצאה לראשונה ב-2011 (אל-ראיה). שיריו תורגמו לעברית על ידי אנטון שמאס במהדורה דו-לשונית בשם "טאהא מוחמד עלי: שירים" (אנדלוס, 2006).

رياض, كامل. توهج الكلمة: دراسة في لغة الشعر عند طه محمد علي. الناصرة: فينوس. 2001; القاسم, نبيه. "طه محمد علي… وديعًا". القدس العربي. 9.10.2011; مواسي, فاروق. "تجليات الخوف والحزن في نصوص طه محمد علي". موسوعة أبحاث ودراسات في الأدب الفلسطيني الحديث. باقة الغربية: مجمع القاسمي للغة العربية. 2011. 251-268;
מצאלחה, סלמאן. "אין נביא בעירו: על קינת צפוריה של טאהא מוחמד עלי". "קשת החדשה" 17. 2006. 175-176;
Cole, Peter, Y. Hijazi and G. Levin. "On Taha Muhamad Ali". So What: New and Selected Poems. Jerusalem: Ibis Editions. 2000. ix-xxii.

אריאל שיטרית