סנד, אלכסנדר (1921-2004)

סופרים ומתרגמים
יונת סנד נולדה בפולין כינקה זק. בפרוץ מלחמת העולם השנייה הגיעה עם משפחתה לגטו ורשה, וב-1943 עברה עם הוריה לצד הארי של העיר, שם היו פעילים במחתרת. עם תום המלחמה היתה פעילה בתנועת "דרור" בלודז', למדה כשנה באוניברסיטת ז'נבה בשווייץ, וכשפרצה מלחמת השחרור עלתה לארץ באופן בלתי חוקי, בעקבות בעלה אלכסנדר, והתיישבה עמו בקיבוצו רביבים, שם חיו כל שנותיהם. היתה מרצה לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב וכן מתרגמת של ספרות צרפתית. אלכסנדר סנד נולד בפולין ועלה לארץ ב-1935 עם הוריו. היה חבר ב"נוער העובד" וממקימי קיבוץ רביבים. לאחר מלחמת העולם השנייה נשלח לסייע לפליטים יהודים באירופה לעלות לארץ, ושם פגש את יונת. במשך כעשרים שנה, עד 1985, עמד בראש הוצאת הספרים הקיבוץ המאוחד. לזוג נולדו שלושה בנים, שאחד מהם נהרג בתאונה במהלך שירותו הצבאי.
השניים, צמד סופרים יחיד במינו בספרות העברית, כתבו יחד ופירסמו עשרה רומנים בשיתוף פעולה שהוגדר על ידי אברהם בלאט (1981) כ"פריטה על שני פסנתרים". הם החלו לפרסם פרקי יומן בכתב העת "מבפנים" וב-1950 ראה אור רומן הביכורים שלהם, "אדמה ללא צל" (הקיבוץ המאוחד), שתיעד את שנותיו הראשונות של קיבוץ רביבים ועסק בקשר שבין האדם והמדבר.
ב-1964 ראה אור ספרם "בין המתים ובין החיים", שהוא עיבוד לשניים מספריהם הקודמים – "הכיתה החמישית" ו"ימיהם הפרוצים לרוח". זהו רומן רחב יריעה, המהווה אבן דרך בהיסטוריה של הסיפורת העברית המנסה להתמודד עם השואה, בזיקותיה למה שקדם לה ולמה שהתרחש אחריה – כאן בהיטל ציוני-חלוצי מובהק. בריאיון ליצחק בצלאל (1969) אמר אלכסנדר סנד: "[…] אתה שואל איך לכתוב, איך להסתכל באור המסנוור הזה של מוקד התבערה במבט גלוי, ללא משקפיים מאפילים. ואז גדול הפיתוי של הסטת המבט, של כתיבה עקיפה, בצורה אלגורית, סימבולית, או אבסטרקטית. אך לנו לא נמצאה דרך לכתיבה שאינה ישירה".
ב-1968 ראה אור הרומן "הניסיון הנוסף" הכתוב כמונולוג פנימי שבו זיכרונות עבר והרהורי הווה משמשים בערבוביה, ודרכו נחשף בפני הקורא סיפור חייה של גיבורת הרומן. ב-1974 ראה אור ספרם "טנדו" שבו הציגו סגנון כתיבה המושפע מיצירתה של נטלי סארוט. זהו ספר המורכב מפרקים קצרים ואוטונומיים הקשורים ביניהם בעיקר באמצעות חוט דמיוני ששוזרים שני מטיילים הנעים בין העלילות. שני המטיילים/המספרים דואגים להנכיח את עצמם כל העת, בכל סיפור, הרהור או דיאלוג. לדברי גורפיין (1975) זוהי יצירה החותרת למצוא אפשרויות חדשות של שימוש במילים שבאמצעותן אפשר יהיה לזקק תיאור של תהליכים פסיכולוגיים ולמצוא שיטה אסתטית לכתיבת הכאוס של החיים.
ב-1981 ראה אור הרומן "כבר ארץ נושבת" העוסק בהתמודדות עם כאב השכול ובהתנפצות הרעיון האוטופי של הקיבוץ על רקע המציאות האנושית הקטנונית והפגומה שבה קופת הזיכרונות היא כללית, מציאות שבה חיים כולם בבתי זכוכית שקופים שהדפו את החול הפראי של המדבר. זוהי יצירה הבנויה כזרם תודעה אסוציאטיבי, מרסקת את התחביר ואת הרצף העלילתי, ומאלצת את הקורא לנסות לארגן את הפרגמנטים שהיא מוסרת לו לכלל עלילה קוהרנטית.
גבריאלה אביגור-רותם (1982) גורסת כי השניים "[…] נאבקים ללא הרף לשמור על צלילות הביטוי, על שקיפותו, על דיוקו, להתנער מהלקסיקון השגור […]". היצירה מבטאת אי-נחת של היוצרים מהמילים, ובעודם חותרים לביטוי צלול הם משתפים את הקורא בלבטי הניסוח.
רומנים נוספים פרי עטם: "נקרא לו ליאון" (1985); "אואזיס" (1988); "יומן של זוג מאוהב" (1992); "במדבר מלון אורחים" (1998); "על ערמונים, טווסים ופתקים משמים" (2004); וכן הרומן "קאז'יק" (2008) שאותו כתבה יונת לבדה, לאחר מות אלכסנדר.
בתחילת דרכם כתבו השניים ספרות ריאליסטית, אולם בהמשך החלו לכתוב בסגנון מודרניסטי יותר, וביצירתם ניכרת השפעה עמוקה של "הרומן החדש" הצרפתי. הפואטיקה שלהם מתמקדת בתנודות הקלות, חותרת לדיוק התיאור, לזיכוך הרגש ולשחרור מזיופים. דרך המבנה הפרגמנטרי והאסוציאטיבי המשהה את הקליטה הם שואפים להנכיח את הגמגום שבכתיבה, את הלבטים ואת המחיקות. בכתיבתם הם מנסים להעביר את הדיאלוג הבלתי-פוסק ביניהם, ולאחד את שני הקולות השונים שלהם לכדי קול אחד.
ספריהם תורגמו לאנגלית ("הניסיון הנוסף", 1981), לצרפתית ("כבר ארץ נושבת", 2003), לפורטוגזית ("אדמה ללא צל", 1956) וליידיש ("אדמה ללא צל", 1953). הם זכו פעמיים בפרס ברנר: ב-1965 על "בין המתים ובין החיים" וב-1982 על "כבר ארץ נושבת", וכן בפרס עגנון ב-1988.

אביגור-רותם, גבריאלה. "על '"כבר ארץ נושבת""'. "עלי שיח" 14-12. 1982. 61-44; אזני-דרורי, עירית. "טנדו": לתופעה פואטית מרכזית ביצירתם של יונת ואלכסנדר סנד". תל אביב: הקיבוץ המאוחד. 1988; בלאט, אברהם. "אדם ומדבר". "מאזניים" נ"ג (1). יוני 1981. 79-77; בצלאל, יצחק. "עניין של בחירה". "הכול כתוב בספר: עם סופרים בישראל כיום". תל אביב: הקיבוץ המאוחד. 1969. 23-14; גורפיין, רבקה. "'"טנדו"' ליונת ואלכסנדר סנד". "אל מילים ומעבר להן: שירים, משוררים, ספרים". גבעתיים ורמת גן: מסדה. 1975. 153-150; הולצמן, אבנר. "צעיר האבות המייסדים". "מפת דרכים: סיפורת ישראלית כיום". תל אביב: הקיבוץ המאוחד. 2005. 180-178; קריץ, אורי וראובן קריץ. "החיים בבתי זכוכית". "סיפורי הקיבוץ" כרך 3. תל אביב: ספרי פורה. 1997. 1152-1139; שביט, עוזי. "הדברים לעצמם". "עלי שיח" 14-12. 1982. 43-33; שביט, דן. "עם ספרי חברים". "מבפנים" מ"ז (4). 1986. 467-453.

רותם רז