סופר ומחזאי בשפה הערבית
נולד בבגדאד, עלה לארץ ב-1951 והשלים כאן את לימודי התיכון. ב-1954, בהיותו בן שש-עשרה, ניסה להימלט ללבנון, אך נלכד על ידי סוכן ישראלי ונעצר בביירות למשך שישה חודשים, ובכלא בישראל לשישה חודשים נוספים. שהה בטורקיה, בהודו ובאיראן (1962-1958), ואף הצליח לחזור לעיראק, שם עבד בשגרירות האמריקנית במשך שנתיים. חזר לישראל כדי להתאחד עם אמו החולה. היגר למנצ'סטר (2001) ושב לישראל. קורות חייו מגלמות תחושה של גלות ותלישות, שמקבלת ביטוי מובהק ביצירותיו הספרותיות.
את כל יצירותיו כתב בערבית. מאחרוני הישראלים היהודים שהמשיכו לכתוב בשפה הערבית בלבד, והבולט שבהם. בעל תואר ראשון בספרות ערבית ופרסית (1976) ותואר שני בספרות ערבית (1978) מהאוניברסיטה העברית בירושלים. עבד ב"קול ישראל" בערבית (1967, 1971-1970). חתן פרס ראש הממשלה לספרות ערבית (1981, 1985, 1989). פירסם חמישה קבצים של סיפורים קצרים. הראשון שבהם, "הטעות", ראה אור ב-1971 (מטבעת אל-מעארף). כתב גם חמישה רומנים. ספר אחד פרי עטו תורגם לעברית בשם "יום שתבל הרתה והפילה בו: סיפורים עיראקיים" (מערבית: רות נקאש, 1985). ראוי לציון גם הסיפור הקצר פרי עטו שתורגם לעברית "דיירי משנה וקורי עכביש" (מערבית: רות נקאש-ויגיסר, "הכיוון מזרח" 7, 2003, 77-69).
התעקשותו להתמיד בכתיבה בערבית בישראל, התמקדותו בחיי יהודי עיראק קודם לעלייה ארצה ומרירותו הרבה ביחס לחיים בישראל סימנו אותו כנטע זר בספרות הערבית והעברית גם יחד. עם זאת, ספריו הופצו בארצות ערב, לרבות בגדה המערבית, עיראק ומצרים, וכן באירופה ובארצות הברית, בקרב גולים עיראקים יהודים ולא-יהודים, והוא נחשב לסופר חשוב בשפה הערבית. הוא התמיד בכתיבת הדיאלוגים ביצירותיו בניבים המקומיים של בגדאד, ובמיוחד זה של היהודים המשכילים כפי שזכר אותו מילדותו. עם זאת, הוסיף הערות שוליים שבהן "תירגם" מילים מהניב הבגדאדי לערבית ספרותית, תופעה המקִלה ומכבידה על הקריאה גם יחד. נוסף על כך, לעתים שילב פסוקים מהתפילה היהודית בעברית. כך נהג, למשל, לאורך כל הסיפור "יום שתבל הרתה והפילה בו", שבו ההוויה בבית הכנסת תופשת מקום מרכזי.
סגנונו עשיר, מרוכז ועמוס, והפואטיקה שלו מבליטה סתירות ומטשטשת גבולות בין צמדי ניגודים: בין מרחבים פיזיים כגון ישראל ועיראק, בין דתות כגון יהדות ואסלאם, ובין זהות ישראלית-יהודית וזהות ערבית. כתיבתו פוליפונית – יוצרת צירופים של קולותיהם, נקודות מבטם וניביהם של גיבורים שונים. היא רוויה זעם וייאוש ומתארת את חשכת מעמקי נפש האדם תוך שילוב סממנים אקזיסטנציאליסטיים ואבסורדיים. יש בכתיבתו גם יסוד סוריאליסטי (שרווח בספרות הערבית בשנות השבעים), המתבטא בכך שבמציאות המעוצבת נמזגים תדיר החלום והטירוף, וכן שדים ורוחות. הוא מתמקד בעיקר בדמויות יהודיות וביחסיהן עם שכניהן המוסלמים בעיראק, ובתיאור יהודי עיראק שהיגרו לישראל מזה ולבומביי מזה, ודן גם בסכסוך הערבי-ישראלי, שאותו הוא רואה כבלתי ניתן לפתרון. תיאורים חיוביים שמורים אצלו רק ביחס לעבר הרחוק ולחיים הטובים ועשירי הרוח שחיו היהודים בעיראק, שאותם הוא מציב בניגוד מוחלט לחיי ההשפלה והמחסור בישראל, שהוא מתאר כסיוט, לעתים במונחים קפקאיים.
בקטע מהנובלה האוטוביוגרפית "טנטל", שתורגם לעברית (מערבית: סמירה יוסף ורות נקאש-ויגיסר, "הכיוון מזרח" 13, 2007, 80-68), המספר חוזר למחוז ילדותו בבגדאד ב-1946, ומתאר את בית משפחתו במונחים אגדיים על פי תפישתו של ילד. בד בבד הוא מספר על האמונות התפלות שהיו חלק בלתי נפרד מחיי היומיום. האירועים מתערבבים בעולמם הפנטסטי של הסיפורים העממיים שאותם שמע מפי סבתו, ובייחוד זה על ""טנטל"", שד שמשנה את צורתו מבן אדם לחיות שונות, ועד סוף הנובלה (שלא תורגם לעברית) מופיע גם בישראל.
התרבות הישראלית גילתה עניין מועט ביצירתו, שאליה התוודעה באמצעות תרגומים מעטים, שמרביתם נעשו בידי אחותו, רות נקאש-ויגיסר. בשנים האחרונות, כשגברה ההתעניינות בספרות הנכתבת בידי יהודים יוצאי ארצות ערב, זכתה יצירתו בעניין רב יותר, הן בישראל והן מחוצה לה.

דבי-גורי, ליליאן. "סמיר נקאש: עיון ביצירותיו הסיפוריות". "ציון וציונות בקרב יהודי ספרד והמזרח". ירושלים: משגב ירושלים. 2002. 599-575; ציפר, בני. "יום שתבל הרתה והפילה בו, סיפורים עיראקיים". "מפגש" 3 (7). אביב 1986. 100; שניר, ראובן. "ערביות, יהדות, ציונות" – "מאבק זהויות ביצירתם של יהודי עיראק". ירושלים: מכון בן-צבי לחקר קהילות ישראל במזרח. 2005. 244-202, 452-442;
Alcalay, Ammiel. "Samir Naqqash". Keys to the Garden: New Israeli Writing. San Francisco: City Lights Books. 1996. 100-132; Berg, Nancy. Exile from Exile: Israeli Writers from Iraq. Albany: State University of New York Press. 1996. 44-66, 129-150; Hajjar, Osman. "Exile at Home: Samor Naqqash – Prophecy as Poetics". Arabic Literature: Postmodern Perspectives. London: Saqi. 2010. 272-286.

חנה עמית-כוכבי ואריאל שיטרית