משוררת
נולדה לפליטים מווייטנאם שהשתקעו בישראל וגדלה ביפו. עבדה ככתבת בעיתון "זמן תל אביב" וכדוגמנית. פרצה לתודעה הציבורית עם שידור הסרט התיעודי על משפחתה, "המסע של ואן". שיריה קובצו בספרון "עין הכמהין" שצורף לגיליון הרביעי של כתב העת "מעין" (2008). ספרה השני חיתוך ההבלים פורסם ב-2018.
כתיבתה משתייכת לקו הפואטי של כתב העת "מעין", אך גם חורגת ממנו. שייכותה לקבוצת המשוררים הזאת משתקפת בעיקר במאפיינים הבאים: היא נטועה במרחבים אורבניים ויומיומיים, לרוב תל-אביביים, תיאוריה שטוחים, פשוטים וקצרניים ויש בהם ויתור מודע על בהירות ומסר שירי חד-משמעי. החריגה שלה מקבוצת המשוררים הזאת מתבטאת בשני מאפיינים מרכזיים. ראשית, הערפול הסמנטי אצלה מאפשר ניקיון צלילי, כך שהתוכן והמשמעות מוקרבים לא רק לצורך "מרד" במסורת הספרות העברית, אלא בעיקר לטובת הנגינה של השירים. שנית, השטחת המרחבים והדמויות משרתת מהלך פואטי הבוחן את אפשרות ההמרה של אובייקטים, אתרים וזהויות זה בזה – המרה המוצגת כמאפיין המרכזי של החיים האורבניים כיום. ברם-אולם, אין זו שירה המבכה את השתנותה המתמדת של המציאות, אלא מציבה את עצמה כמוצר ארעי ובן-חלוף, ולכן כשיקוף כן של מציאות זו. עמדה זו מסבירה את השימוש בניקוד חלקי ולעתים שגוי של הטקסטים, המעברים בין רבדים לשוניים שונים ופירוק מטפורות שחוקות וצירופים אוטומטיים, כך שהשפה עוברת הזרה ומעמדה השרירותי נחשף.
שיריה התקבלו בשני אופנים עיקריים: חלק מהקוראים והמבקרים התייחסו אליהם כאל טקסטים אידיוסינקרטיים, ואחרים שיבחו את מקוריותם, ובייחוד את המוזיקליות שלהם.

בן, מנחם. "המבקר מאוהב". "מעריב" ספרות וספרים. 11.4.2008. 29; בן-שמחון, קובי. "אני קטלוג בגדים, אישיות דו-קוטבית". "הארץ" מוסף. 25.3.2008.

אילי אבידן אזר