משורר, עורך, חוקר ומבקר
נולד בבוקרשט, רומניה. עלה ארצה ב-1948 לאחר שנתיים באוסטריה ובאיטליה. למד ספרות, פילוסופיה וחינוך באוניברסיטת תל אביב. נגיד הוא אביה של המשוררת ורדי נגיד, המוכרת גם בשם מיא שם-אור. הוא מוסמך לספרות עברית ובעל תואר דוקטור מהחוג לאמנות ה"תיאטרון" באוניברסיטת תל אביב, על עבודתו "הסוגה התיעודית ב"תיאטרון" הישראלי" (2005). חוקר ברשות למחקר של החוג ל"תיאטרון" באוניברסיטת תל אביב בנושא הדרמטורגיה של ה"תיאטרון" הישראלי.
פירסם ספרי שירה. הראשון: "שלושים שירים" (הקיבוץ המאוחד, 1971). כעבור ארבע-עשרה שנה הופיע "שירה מקומית" (1986), שבמרכזו הצעה ל"אשפואטיקה" – שירים המתייצבים חזיתית מול ערמות האשפה והעזובה (הלא-מטפוריות) של חיי היומיום בגוש דן. ב"שני שירי ציון, חולון" מתוארים בערבוביה חיי הנפש של הדובר עם נוסעים המאכלסים את האוטובוס לחולון: "לִפְעָמִים בְּקַו 89/ אִישׁ טוֹבֵעַ/ מַפְנֶה רֹאשׁוֹ אֶל הַחַלּוֹן,/ מְפַרְפֵּר בַּנְּפִילָה". השירים מביאים זה לצד זה בסמיכות קרובה את הרגש השביר עם הגסות והעליבות של החיים האורבניים: "הָאֲנָשִׁים שֶׁקִּוּוּ, לוֹמְדִים לְהַשְׁלִים/ בִּרְקִיקָה!/ בְּקִעוּר-הָעַיִן אַתְּ חֲבוּקָה" ("בדרך הביתה במכונית"). ספרו הבא, "סיור באזור האסור" (1994), כולל 88 סונטות שנימתן מערבת הומור, קינה ואימה אפוקליפטית, המתארות את המתרחש בבית ברחוב יוספטל 128 בבת ים, המאכלס מאות דיירים, לפני ואחרי הפצצה אדירה ההופכת את העיר למ"דבר" השורץ יצורים פנטסטיים. משה בן-שאול (1994) כתב על ספר זה: "נניח שעוברים את הרף הגבוה של הכתיבה הקלאסית העתיקה […] איך ובאיזו טבעיות מכניסים לכאן עברית-עברית, טבעית, לא גבוהה אלא במידת הצורך […] חיים נגיד קפץ מעל הרף הזה ונחת היטב. ספר שיריו חזק ומרתק". ב-2012 הופיע מבחר השירים "ימינה לסמטת גן עדן", הכולל שירים מראשית יצירתו ועד היום.
הרומן שלו "מטטרון" (1989) מתרחש בתל אביב, וגיבורו הוא אורי נתיב, פקיד בשק"ם שפרש לגמלאות ונפגש במקרה עם "מטטרון" (ביוונית: "העומד מאחורי הכיסא"), אחד משלושת מלאכי הרחמים הממונים על קבלת תפילותיהם של ישראל. כתיבתו של נגיד רוויה סיטואציות יומיומיות וזיקות בין אנשים המתוארות במבט מחויך ומלא חמלה, וקטעי הגות העולים מתוך הפרטים שעין הדובר מביטה בהם, כגון שיחות סתמיות וטיפוסי רחוב משונים.
עד כה פירסם שלושה ספרי מחקר בתחום ה"תיאטרון": "שפת הבמה" (1996), שבו הציג ניתוח סמיוטי של שפת הסימנים ב"תיאטרון"; "צחוק וצמרמורת" (1998), מונוגרפיה על מחזותיו של חנוך לוין; ובגנות האשליה, על התיעוד בדרמה העברית (2009).
עיסוקו העיקרי של נגיד הוא עריכה. החל ב-1970 ערך את הירחון לחינוך ילדים "אורים להורים". ב-1971 ערך את כל כתבי המשורר נח שטרן. בשנים 1976-1975 ערך את כל כתבי המשורר רפאל אליעז. בשנים 1992-1976 ערך את מוסף הספרות של "מעריב", שם גם פירסם טור בשם "ציפורי לילה" על ספרות ואמנות. מ-1993 ערך את סדרת "מפתחות" על שפת האמנות בהוצאת החברה למתנ"סים. מ-1998 עורך את כתב העת "גג" בהוצאת איגוד כללי של סופרים בישראל, וכן את כתב העת "תיאטרון" (עם גד קינר). ב-2005 ייסד את הוצאת הספרים "ספרא", שבה הוא משמש גם כעורך הראשי. מ-1968 פירסם מאות רשימות ביקורת בנושאי ספרות ו"תיאטרון" בעיתונים יומיים ובכתבי עת: "מעריב", "ידיעות אחרונות", "במחנה", "מאזניים" ועוד. ביקורות רבות שכתב שודרו ב"קול ישראל" וב"גלי צה"ל". חיבר ערכים על "תיאטרון", אמנות וספרות בישראל לאנציקלופדיות בישראל ומחוצה לה. כתב שני מחזות לילדים ולנוער שהועלו על הבמה, וכן מחזה למבוגרים בשם "פיקניק בחוסמסה", שהוצג ב"תיאטרון" "הקאמרי" (1990).
מ-1996 מרצה על "תיאטרון", ספרות, חינוך ותקשורת במוסדות אקדמיים: החוגים לספרות ול"תיאטרון" באוניברסיטת תל אביב, החוג לקולנוע ותקשורת של המכללה להוראת טכנולוגיה בתל אביב ועוד. במסגרת תפקידו כיו"ר איגוד כללי של סופרים בישראל (2003-2008), שפוצל ב-1995 מאגודת הסופרים העבריים ומקבל לשורותיו סופרים הכותבים בכל השפות, פעל נגיד לקידומם של משוררים, סופרים ומחזאים צעירים בכלל ועולים חדשים בפרט, הפיק ערבים ספרותיים ומפגשים בין כותבים יהודים לערבים ועוד.
זכה בפרס מתי כץ לשירה (1971), בפרס היצירה על שם ראש הממשלה לוי אשכול (1988), בפרס קרן דב סדן לחקר הספרות העברית והיידית (1996), בפרס רמת גן לספרות (2011) ובפרס שרת התרבות לעריכה ספרותית (2014).
ספרו האחרון עד כה הוא ספר השירים הדו-לשוני (עברית וספרדית) עד תום העצב (2015).

בן-שאול, משה. "אובד בארץ לא עץ". "מעריב" ספרות. 15.7.1994. 31; גולן, אבירמה (מראיינת). "תערובת של אשפה וזהב". "דבר" השבוע. 5.1.1990. 16-17; גור, בתיה. "שבוע של ספרים". "הארץ" תרבות וספרות. 5.1.1990. ב'8; גלבוע, שולמית. "בין שיינקין לסינמטק". "ידיעות אחרונות". 7.2.1990. 33; גרנות, משה. "חולצה כחולה בעברית או ברוסית". עתון 77 350. אוקטובר-נובמבר 2010. 10־11; הולצמן, אבנר. "עיר, אשפה – ושירה". "ידיעות אחרונות" לשבת. 20.2.1987. 21, 25; זינגר, משה. "שירים מן המקום ומן הזמן". "מאזניים" ס' (8-9). 1987. 80-81.

נוית בראל ומערכת הלקסיקון