משוררת וסופרת
נולדה בקיבוץ עין החורש, שהוריה היו ממייסדיו, ובו סיימה בית ספר יסודי ותיכון. ב-1952 התגייסה לצה"ל ושירתה כפקידה בחיל החימוש. אחרי סיום שירותה (1954) עברה לקיבוץ סאסא בגליל. ב-1962 התפרסם ספר שיריה הראשון, "הזמן ירחם" (מחברות לספרות), שניכרת בו אהבתה וזיקתה העמוקה לנוף. גם בשירים לזכרו של רון, בנה התינוק ששכלה, נמצאת לה נחמה במגע החושים עם הטבע. אחרי שבע שנים בסאסא עברה לקיבוץ שובל בנגב. בשנים 1969-1967 יצאה לשליחות מטעם "השומר הצעיר" בארצות הברית. ב-1986 עברה לכפר הנוער קדמה, וכעבור שלוש שנים התיישבה במזכרת בתיה, שם היא מתגוררת עד היום.
המעברים הגיאוגרפיים שעשתה מצאו את ביטויָם הן בעיסוקיה המקצועיים והן ביצירתה. בשנים שבהן חיה בקיבוצים עבדה בענפי השירותים והחינוך. בהיותה בשובל השתלבה בהוצאת ספרית פועלים בתרגום ובעריכת ספרים, והמשיכה בעיסוק זה גם לאחר שעזבה את הקיבוץ. באותן שנים יצאו לאור שישה ספרי שירה שלה, בהם "הרף הרגע הזה" (1966) ו"מכאן ומארץ אחרת" (1970), הנוגעים, כמו ספרה הראשון, ברגשות נפשיים השזורים בנופי "הארץ". ב-1977 התפרסם ספרה "אישה אחת עם שמשיה", שמשרטט דיאלוג בין ציורים לשירים.
כתבה עוד ספר שירים אחד, "איש אישה ציפור" (1993) ושני ספרי פרוזה. הראשון, "כל הקיץ הלכנו יחפים" (1996), נטוע בקיבוץ ילדותה ועוסק בשחזור פרטי המציאות של היחיד, יליד הדור הראשון בקיבוץ, נושא הבטחת החלוציות החדשה. ספר הפרוזה השני, "זושה" (2003), הוא שילוב של שני ז'אנרים, ביוגרפיה ורומן. גיבורת הספר, "זושה", עלתה לארץ עם קבוצת חלוצים מ"השומר הצעיר", היתה לקומוניסטית והצטרפה ל"תזמורת האדומה", רשת מודיעין סובייטית שפעלה באירופה הכבושה. לאחר שנתפשה עונתה והתאבדה בכלא הגרמני, כדי שלא תסגיר את חבריה. דמותה מתפענחת בספר בהדרגה, באמצעות תמונותיה, תעודות, ראיונות, שיחות ומכתבי אביה של כפרי, שהיה אהוב נעוריה. סיפורה ההרואי שזור במסעה הכפול של כפרי – זה שהוביל אותה בעקבותיה של "זושה" וזה שהוליד ביניהן דיאלוג דמיוני. הספר זכה לשבחים רבים.
זכתה בפרס היצירה על שם ראש הממשלה לוי אשכול (1987), נבחרה לכלת פרס אקו"ם להישג השנה ביצירה (2003) וזכתה במלגת קרן הנשיא (2005).

בסר, יעקב. "יהודית כפרי: "זושה" שתקה עד הסוף". "עתון 77" 281. 2003. 13-16; ברטוב, חנוך. "עלייך להבין שאנשים אלה, כמו סופיה פוזננסקה, הסכימו להיות מוקרבים". "הארץ" תרבות וספרות. 10.10.2003. 2; ברטוב, יהודית. "תמיד היא תהיה שם". "עתון 77" 199. 1996. 25-24, 34.

אורנה קזמירסקי