סופר ומשורר
נולד בעיר חילה, עיראק. עלה לארץ עם הוריו ב-1951 וגדל במעברה סמוך לפתח תקווה. את שירו הראשון פירסם כשהיה בן ארבע-עשרה בעיתון "במעלה" של תנועת "הנוער העובד והלומד". מאז המשיך לכתוב, בעיקר פרוזה. רוב ספריו יצאו לאור במקביל לעבודתו כמנהל משאבי אנוש במוסד ציבורי.
מאז ספרו הראשון, "פרח הדאבה" (עליה, 1969), פירסם יותר מעשרה רומנים (על חמשת הראשונים חתם בשמו המקורי – יוסף כהן. שם העט אלרן, נוטריקון שמות ילדיו, נוסף לאחר מכן) וספר שירים אחד – "אלהים חולם" (2007). הידוע והמוערך בספריו הוא "אַספִּירוֹנְס: סיפור בגדדי" (1999), המגולל בצורת רומן בדיוני את הסיפור האמיתי על קורותיה של "אספירונס", יהודייה עיראקית שמצאה עצמה בבגדאד הנטושה מיהודים בשלהי שנות הארבעים של המאה העשרים – ונשארה בה, תוך שהיא מחליפה זהויות בדויות, עד בריחתה לארץ ב-1996. מלבד "אספירונס", יצירתו של כהן-אלרן אינה מבליטה בהכרח נושאים הקשורים לעולמה של יהדות המזרח. רבים מגיבורי סיפוריו הם דמויות מתלבטות, קרועות בין עולמות ובין נאמנויות סותרות, המתועדות בשברן מזוויות מבט שונות ומעוצבות באהדה וברגישות.
ב-2007 פרש כהן-אלרן מעבודתו ומאז הוא מקדיש את כל זמנו לכתיבה.
ספרו האחרון עד כה הוא הרומן שתי ימי חייו (2017).

חקק, הרצל. "אהבה אפלה כמשל חברתי". "מאזניים" ע"ז (2). 2003. 12-11.

איתי מרינברג-מילקובסקי