משורר, מתרגם, עיתונאי, עורך וסופר ילדים
נולד בביליץ, פולין. בבית הוריו השתלבו מסורת יהודית, פעילות ציונית ותרבות העולם. לאחר שנות לימוד ראשונות בבית ספר כללי בפולין עלה עם משפחתו ארצה ב-1929, וגר בתל אביב. סיים את לימודיו בגימנסיה "בלפור" (1939) ולמד שנה באוניברסיטה העברית בירושלים (1941). ב-1944 הצטרף למערכת "הארץ", ובה עבד לסירוגין עד 1966. ב-1947 נסע ללמוד עיתונאות בצרפת, חזר ארצה ב-1948. ככתב צבאי של "הארץ" סיקר את חזית הדרום, והיה הראשון שתיאר את כיבוש אילת. רעייתו, הציירת תרצה לבית ברנשטטר, ליוותה באיוריה רבים מספריו, בעיקר ספרי הילדים. היה עורך "במחנה" (1954-1950), "דבר" לילדים" (1960-1954) ו"רימון" (1957-1956). ב-1956 נבחר כחבר הוועד המרכזי של אגודת הסופרים ובו כיהן כחמש-עשרה שנים. כחבר ועדת אירועי העשור למדינה יזם את שבוע הספר העברי, שנערך לראשונה ב-1959. בשנים 1985-1967 ניהל את מחלקת ההסברה במרכז לתרבות ולחינוך של ההסתדרות. כיהן כיו"ר הנהלת אקו"ם (1998-1973).
שירו הראשון, "שעת "הצל"ילים", נדפס ב"דבר" ב-1938. בשיתוף עם משה שמיר ערך את ארבע החוברות של "ילקוט הרעים" (1946-1943), כתב העת שעיצב את קווי ההיכר האידיאולוגיים והאמנותיים של דור המאבק לעצמאות. עם משה שמיר ועזריאל אוכמני ערך את האנתולוגיה הייצוגית של הדור, "דור בארץ" (1958). בספר "ילקוט הרעים" (1992), שכינס את חוברות הילקוט לכרך אחד, נכללה מסתו "ילקוט בארבעה צבעים", המתארת את הרקע החברתי והלך המחשבה שביסוד כתב העת.
ספרו הראשון, "פגישת האוהבים" (1947), כולל שירי אהבה ונעורים רומנטיים. משה שמיר הגדיר אותו כ"משורר מטייל האוהב להתעכב אצל פרטי נוף, אצל רגע "חוויה" של צדי דרך, של פינה צנועה" (1987). ארץ ישראל, נופיה ואנשיה עומדים במרכז הספרים "ארץ החיים" (1954), "כוכבי דרך" (1956) ו"לפני ימים חדשים" (1961). כבני דורו היה קרוב לאלתרמן והושפע משירתו, אך היה קרוב ברוחו גם לש' שלום, לפיכמן וללאה גול"דבר"ג. שירתו משלבת התבוננות קונקרטית בנוף "הארץ"-ישראלי עם שאיפה להתמזגות עם הטבע ותהייה על סודות הבריאה בנוסח הרומנטיקה האירופית. חורבן יהדות אירופה מכאן ותחושות האכזבה ואובדן האידיאלים שבאו לאחר קום המדינה מכאן חיזקו את הגעגועים לעולמות אבודים בשירתו, אך למרות חוויית האובדן שירתו מחייבת חיים מיסודה ויש בה היאחזות באהובה, במשפחה ובערכים הומניסטיים. כך בספריו "רגלי" "המבשר" (1983), הכולל את המחזור "לקראת פגישה עם אבי", לזכר אביו שנסע לביקור בפולין ב-1939 ונספה בשואה, ו"מתוך ההפיכה" (1983). מבחינה פואטית מתייחדת שירתו בנאמנות לשיר הלירי הקלאסי, למבנה המסודר, המשקל והחרוז. כתיבתו מאופקת ויש בה חתירה לבהירות הניסוח, לחדות האמירה ולפואנטה המסכמת. בספרו "שירי שלמה טנאי" (1972( כונסו ה"שירים" שנכתבו בשנים 1970-1947. בספריו האחרונים, בהם "ומחר בעוד נצח" (1995), נערכת בחינה מחודשת של העבר וניכרת התמודדות עם חלופיות הזמן והעמידה מול המוות.
טנאי היה מתרגם פורה של יצירות שירה, פרוזה, מסות ומחזות לילדים ולמבוגרים. תירגם מיידיש, מאנגלית, מפולנית ובעיקר מגרמנית, מיצירות גתה, שילר, הלדרלין, אלזה לסקר-שילר ורבים אחרים. ספר תרגומיו הראשון, "חוויה" (1968), כולל תרגומים מגרמנית של יצירות משוררי וינה. עיקר פועלו הוקדש ליצירת היינה, שהחל לתרגם את ספריו מתוך כוונה להשיב את היינה לגבולות התרבות היהודית. תרגומיו משירתו כוללים את הספרים "הים הצפוני" (1986), מבחר "שירים" ומכתבים (1990) ומנגינות עבריות (1992). ב-1991 ייסד עם ההיסטוריון יהודה אילוני את אגודת חובבי היינה בישראל. כתבותיו העיתונאיות נכללו בספרים שלושה חצים – בנגב עד אילת 1949-1948 (1950) ויומן בעת מלחמה (1974), המתאר את מלחמת יום הכיפורים. כתיבתו לילדים משלבת מציאות ודמיון, פיוט ושעשוע. מספריו: אגדת הבית הצוחק (1962); שני אווזים שובבים (1972); גם גדולים היו קטנים – סיפורים על משוררים עבריים (1987).
ספרים נוספים: שירה: "שירים" (מבחר, 1970); "מברק" (1988). תרגום: "הפרח בכחול – מסיפורי הרומנטיקה" (1982); "הצל" – מחזה מאת יבגני שוורץ (1950); "שיחות עם קפקא" מאת גוסטאב יאנוך (1987).
זכה בפרס קוגל על ספרו "ניחושים" (1972) ובפרס ביאליק על מפעלו הספרותי (1985). שיריו תורגמו לגרמנית, לערבית ועוד.

בסר, יעקב. "שיחת החודש עם שלמה טנאי". "עתון 77" 158. 1993; יפה, א"ב. "דיוקן ויצירה – שלמה טנאי". תל אביב: עקד. 1994; שמיר, משה. "פגישת אהבים; נאמן לאלהי הנעורים; להתחיל תמיד". "עניין אישי: עם שלושים וחמישה משוררים". תל אביב: עם עובד. 1987. 295-280; קרמר, שלום. "שירת ש. טנאי". "חילופי משמרות בספרותנו: מאמרים ומסות". תל אביב: אגודת הסופרים. 1959. 189-179.

שולמית שירן