משורר
נולד בשֶדְלֶץ, פולין. קיבל בילדותו חינוך דתי, והתפקר בנעוריו. מגיל חמש-עשרה הסתופף בחוגי הספרות העברית בוורשה, ולאחר מכן עסק בהוראה בעיירה מְלאבָה. ב-1909 עלה לארץ ישראל, ובאותה שנה פורסם שירו הראשון בשבועון "הפועל הצעיר". למד בבית המדרש למורים של חברת "עזרה" בירושלים. שהה תקופה נוספת בפולין מטעמי בריאות, ושב ארצה בערך ב-1911. אחרי תקופת טלטול ונדודים בגליל בשנות מלחמת העולם הראשונה, חזר לירושלים וחי בה עד סוף ימיו, והיה מעורה בקרב הסופרים ואנשי הרוח המקומיים. לפרנסתו עסק עשרות שנים בהוראה בבתי ספר יסודיים. נטמן בבית הקברות בקבוצת כנרת.
טמקין היה מן המשוררים הבודדים שפעלו בארץ ישראל בתקופת העלייה השנייה. באותן שנים חיבר בעיקר שירי נוף אימפרסיוניסטיים עדינים, כתובים בריתמוס חופשי, המפגינים רגישות לגוני-הגוונים המתחלפים של מראות הטבע. שירתו בלטה בייחודה מראשית דרכו, ואינה משתייכת לא לחוג ההשפעה הביאליקאי ולא לאסכולה המודרניסטית של שלונסקי ובני חבורתו. מקובל לקשר אותה למעגל של מודרניזם מינורי שהתהווה בשירה העברית בתחילת המאה העשרים, עם שירתם של אברהם בן יצחק, דוד פוגל, יהודה קרני ואחרים. משנות העשרים ואילך אמנם ניסה להיענות בשירתו לנושאים הגדולים של התקופה: מחאה חברתית-סוציאליסטית והאדרת עבודת הכפיים, הפגישה עם נוף הארץ, מושג המולדת, ירושלים כממשות וכחזון, שואת יהודי אירופה, מלחמת העצמאות ותקומת מדינת ישראל. עם זאת, בעיקרו של דבר הוא היה ליריקן אישי-אינטימי, ומיטב יצירתו מרוכז בנושאים שבין היחיד לעצמו, למשפחתו ולשירתו. החטיבה החשובה והמקורית ביותר בשירתו היא סדרת שירי התפילה, המכונסת בעיקרה בספריו "שירים ותפילות" (1934) ו"ספר השירים והתפילות" (1942). אלה מעין וריאציות אישיות נועזות על מזמורי תהילים, המעמידות את האדם מול ישות אלוהית השוכנת ספק מחוץ לו ספק בתוכו, ופורשות קשת של עמדות רגשיות והגותיות של הדובר ביחס למצבו הקיומי המוגבל. השאיפה להתגלות אלוהית המעניקה טעם ופשר לחיים היא אחד מביטוייה של עמדת היסוד בשירת טמקין: השתוקקותו של האדם, שלעולם אינה מתגשמת, לחרוג מבדידותו ולגעת מגע של אמת בזולת כלשהו.
קובצי השירה של טמקין: "נטפים" (1927); "שירים ותפילות" (1934); "ספר השירים והתפילות" (1942); "באלם קול" (1956); "אגד קט" (1961); "שירי ירושלים" (מבחר מן הספרים הקודמים, 1965).
מ-1919 עסק גם בתרגום פרוזה, ובמהלך השנים תירגם כתריסר ספרים, רובם מן הספרות הגרמנית (היינריך פון קלייסט, אדלברט פון שמיסו, אדלברט שטיפטר, הרמן בנג, ברנרד קלרמן, תומס מאן, מקס ברוד, יעקב וסרמן, י"ו ינסן). תרגומו הבולט ביותר, הרומן "היינריך הירוק" מאת גוטפריד קלר, הוכן בשנותיו האחרונות וראה אור אחרי מותו. אחיו הוא הסופר משה טמקין.

אלקד-להמן, אילנה. "מרדכי טמקין (ערכים צורניים ותמטיים)". חיבור לשם קבלת תואר מוסמך. רמת גן: אוניברסיטת בר-אילן. 1983; לוז, צבי. "שירת הבודד: מראה-עיניים והלך-נפש בשירת מרדכי טמקין". "שבילי שירה". תל אביב: עקד. 1974. 112-97.

אבנר הולצמן