פזמונאי ועיתונאי
מן הפזמונאים הבולטים במדינת ישראל. נולד בפולין. עלה ארצה ב-1936. שירת בפלמ"ח, שם ייסד את "הצ'יזבטרון", להקה צבאית שתפקידה היה לשעשע את החיילים ולהעלות את המורל. הלהקה פעלה כשנתיים: מסוף 1947 ועד סוף 1949, והופיעה בפני פלמ"חניקים, וגם לפני אזרחים, בכל הארץ, במשלטים, בקיבוצים ובערים, לפני קרבות ואחריהם. חפר שימש כמפקד הלהקה והיה מכותביה העיקריים, עם נתן אלתרמן וחיים גורי. השירים והפזמונים של הלהקה זרועים ביטויים מן הלשון הפלמ"חניקית ומן העגה הצבאית דאז.
המילים, הלחנים והביצועים הקוליים של הלהקה יצרו שלמות וסגנון ייחודיים. בעקבות הצלחת "הצ'יזבטרון" נדרש צה"ל להקים גופים תיאטרוניים ומוזיקליים דוגמתו. יתרה מזאת, להקה זו השפיעה ברוחה ובסגנונה על חיי הבידור והזמר הקל בישראל במשך עשרות שנים.
לאחר פירוק "הצ'יזבטרון" המשיך חפר לכתוב פזמונים לתיאטרונים כמו "המטאטא", "לי-לה-לו" ואחרים. הוא חיבר מאות שירים בתחומים שונים (מלחמות ישראל, הווי תש"ח, פוליטיקה ועוד). רבים משיריו הולחנו בידי מלחינים מהשורה הראשונה: סשה ארגוב, דב זלצר, משה וילנסקי, מרדכי זעירא ואחרים. שיריו הם יסוד מוסד ברפרטוארים של להקות זמר ובערבי שירה בציבור בקהילות ישראל בארץ ובעולם. מבצעי שיריו, בין השאר: שושנה דמארי, יפה ירקוני, "רביעיית מועדון התיאטרון", "שלישיית גשר הירקון", אריק לביא, אריק איינשטיין, דורית ראובני, "הכול עובר חביבי", גידי גוב, "החלונות הגבוהים", "התרנגולים" ועוד.
כתב מקאמות במסגרת טור שבועי ב"ידיעות אחרונות" באופן קבוע משנות השישים ועד שנות התשעים. המקאמות, יצירות קצרות בפרוזה מחורזת, נשאו לא פעם אופי עוקצני ועוררו את ביקורתם ואת חמתם של רבים, בשל הדעות הגלויות או הרמיזות שהובעו בהן בענייני פוליטיקה, ציונות, יהדות וכדומה. חלק מן הטורים האלה כונסו בספר "מסדר לוחמים" (1968).
כתב גם שירים לקברטים, למחזות זמר (בהם "קזבלן", "איי לייק מייק", "סאלח שבתי") ולתיאטרון. מפזמוניו המושרים המוכרים ביותר: "היו זמנים", "ציפ", "איריסים", "על הדרך", "הן אפשר", "יצאנו אט", "רבותי ההיסטוריה חוזרת", "אנחנו לא נפסיק לשיר", "הסלע האדום", "הוא לא ידע את שמה", "האם האם", "הפינג'אן", "הרחוב במסחה", "שושנה, שושנה", "רוזה רוזה", "שיר השכונה" ועוד. שיריו ודבריו הופקו בקלטות וידיאו ואודיו רבות.
כתיבתו של חפר נתפשת כחלק מן הפולקלור הצבאי הישראלי הכלל-ארצי שצמח בארץ ישראל, הכולל סיפורי מלחמות, "צ'יזבטים" של הפלמ"ח, עגה ישראלית מיוחדת וכדומה – מרכיבים המופיעים גם, בצירופים שונים, בספר המכונן "ילקוט הכזבים" (1956) שערך עם דן בן-אמוץ.
זכה בפרס סוקולוב (1969), בפרס אקו"ם (1981) בפרס ישראל (1983), תואר יקיר העיר תל אביב (2007), תואר יקיר אקו״ם (2009) ואות הוקרה על מפעל חיים מאוניברסיטת בר-אילן (2011). נפטר ב-2012.

אלמגור, דן. "עברית, ספרות: מקאמה". "האנציקלופדיה "העברית: כללית, יהודית וארצישראלית" כ"ו. 1974. 715; בן-עמי, יששכר. "פולקלור". "האנצקלופדיה" "העברית: כללית, יהודית וארצישראלית" כ"ז. 1974. 455; לב-ארי, שמעון. "הצ'יזבטרון – הלהקה הצבאית של הפלמ"ח". "במה" 156. 1999. 38-56.

עירית רונן