סופרת, עיתונאית וציירת
נולדה בתל אביב וגדלה ברמת אפעל. סיימה את בית הספר התיכון "בליך" ברמת גן ב-1994. התגייסה לצה"ל והיתה כתבת ועורכת ב"במחנה". סיימה תואר ראשון באמנות בלונדון (2003-1998). לומדת לתואר שני היסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות באוניברסיטת תל אביב.
יצירתה כוללת שלושה רומנים, נובלה וסיפור קצר. סיפורה הראשון, "אגלי זיעה ודמע", פורסם בכתב העת "המעורר" (סתיו 1998). הסיפור מחולק לשלושה חלקים: "התחלה", "אמצע" ו"סוף". המספר שוטח לפני הקורא את מערכת היחסים שהוא מנהל עם איה, צעירה בת עשרים וארבע המנקה את ביתו וחיה במציאות בדויה. לצד תיאור המאורעות הוא משתף את הקורא בלבטים באשר לאופן מסירת הסיפור ורצונו להיצמד לקו עלילתי מרכזי נטול סטיות. רצון זה כושל, והקורא מתוודע לדמות הנשית דרך תיווכו, עולמו ומצבו הרגשי והתודעתי של המספר. במוקד הסיפור צעירים תלושים, הווייתם, תודעתם והקשרים הנרקמים ביניהם, על רקע תל אביב של שנות התשעים.
ב-1998 התפרסם גם רומן הביכורים שלה, "מלאך בשר ודם" (כתר). זהו רומן ריאליסטי שמשולבים בו קטעי זרם תודעה, החושפים את עולמן הפנימי של הדמויות ומהווים הן נסיגות אקספוזיציוניות המאפיינות את עברן של הדמויות והן הטרמות באשר לעתיד להתרחש.
גיבורות הרומן הן אוֹרי ושינְאַן, שתי צעירות בתחילת שנות העשרים לחייהן, הגרות בכרך התל-אביבי המנוכר. הן מתיידדות זו עם זו למרות היותן הפכים גמורים: שינאן מנהלת כבר שנתיים קשר יציב עם נועם, גבר מבוגר ממנה בכעשר שנים. היא עובדת בעבודה זמנית ומתעתדת ללמוד פיזיקה ולהיות האסטרונאוטית הישראלית הראשונה. אורי, לעומתה, אחוזת תזזית, אקסצנטרית, הופעתה החיצונית מינית ובוטה, לשונה חדה והיא בעלת דעות נחרצות ומנוסחות היטב. החדות המחשבתית שלה מנוגדת לקושי המאפיין אותה בהתמודדות רגשית עם החיים. היא מקיימת קשרים מזדמנים עם גברים רבים ומגינה בחירוף נפש על בדידותה.
באמצעות היחסים בין אורי לשינאן אנו מתוודעים לשורה של נפשות הפועלות בחייהן וזוכות לאפיון יסודי. הרומן נדרש גם לאורח החיים ההומוסקסואלי, דרך אחיו הצעיר של נועם, ערן – אורח חיים שהמחברת ממשיכה לעסוק בו ביתר שאת ברומן השני שלה, "בטבעת זו" (2000).
ספר זה מתאר את סיפור אהבתן של עמית, המספרת-הגיבורה, ודני, שתי נשים באמצע שנות העשרים שלהן, המתאהבות זו בזו בשעה שכל אחת מהן מנהלת מערכת יחסים ארוכה עם גבר. רומן זה מצטרף ליצירות של קבוצת סופרות הכותבות במעבר המאות, שמערערות על "ההטרוסקסואליות הכפויה" במציאות הפטריארכלית ומציעות ביטוי נוסף לרבגוניותה של המיניות הנשית. זיסאפל מנתצת את הדיכוטומיה בין הטרוסקסואליות ללסביות. היא מאמצת את תפישתה של ההוגה הפמיניסטית אדריאן ריץ', המבחינה בין קיום לסבי (חיים כלסבית) לבין רצף לסבי, מושג הרואה בנשים כמקיימות כל חייהן יחסים אינטימיים עם נשים, לצד יחסים עם גברים. ההתמקדות במערכת יחסים בין נשים שונות, על רקע מערכות יחסים קודמות עם גברים, מעלה שורה של נושאים פמיניסטיים: התלות הכלכלית של נשים בגברים, הפרעות אכילה (עמית היא בולימית לשעבר, ואילו דני משתמשת בסמים כדי לא לאכול), לחץ הורי להינשא, מאבקים נפשיים ותודעתיים הקשורים להגדרת זהות נשית עצמאית ועוד. ספריה תורגמו לכמה שפות.
פרסמה את הנובלה אגלי זיעה ודמע (2000). ספרה האחרון עד כה הוא הרומן הדיסטופי הקומדיה ציונית: התופת (2012) שזכה לשבחי הביקורת.

בנאי, דניאל. "הבלחות של כישרון". "הארץ" ספרים. 17.5.2000. 8; הופמן, חיה. "מאוהבת במילים". "ידיעות אחרונות" ספרות. 4.9.1998. 28-27; סומק, רוני. "ריח של חנות פרחים". "עתון 77" 247-246. אוגוסט-ספטמבר 2000. 7.

שי רודין