משורר ומתרגם
נולד למשפחה חסידית בעיר סְטְרִי בגליציה המזרחית וספג את שלל התרבויות ששררו באותו חבל ארץ. בגימנסיה המקומית למד את השפות הקלאסיות, ובד בבד היה פעיל בתנועת "השומר הצעיר" והפנים את עיקרי האתוס שלה בראשיתה, שניכרו לימים בשירתו: פולחן הנעורים, זיקה חזקה לטבע ולגיטימציה להנאות הגוף, עידוד להגשמה עצמית והשקפה ציונית. ב-1920 היגר לארצות הברית, התיישב בניו יורק ומצא את מחייתו כפועל פשוט. ב-1925 חזר לאירופה, והשלים כעבור שנתיים לימודי היסטוריה אירופית באוניברסיטת וינה. כמו כן התעמק בספרויות אירופיות שונות. שב לארצות הברית בסוף אותו עשור, ומ-1930 עד 1932 לימד בסמינרים יהודיים למורים בניו יורק. ב-1933 עבר ללמד במכללה העברית למורים בבוסטון, דבק במוסד זה ובשנים 1968-1947 כיהן כדיקן שלו ולאחר מכן כנשיאו, עד לפרישתו ב-1970. מ-1973 ועד 1978 לימד ספרות עברית באוניברסיטת טקסס באוסטין, וחי שם עד יומו האחרון. בשנותיו האחרונות כיהן כנשיא של איגוד הפרופסורים לעברית בארצות הברית.
אחרי ניסיונות שלא פורסמו בכתיבת שירי נעורים בפולנית פנה זילברשלג ליצירה בעברית. שירו הראשון פורסם ב-1925 בשבועון "הדאר", וקובץ שיריו הראשון, "בשבילים בודדים", ראה אור ב-1931. על רקע דיוקנה הקדורני המיוסר של השירה העברית באמריקה, שהתמודדה באותה העת עם "סבל הירושה" היהודי מזה ועם חבלי ההשתרשות ביבשת החדשה מזה, בלט ספרו של זילברשלג באופיו הקליל והחושני. זו שירה לירית החוגגת את החיים בעולם הזה, ובמרכזה ההיקסמות מן האהבה והארוס, הטבע והגוף, בצד מוטיבים נוספים מן הלקסיקון הרומנטי. בכך הציב זילברשלג את עצמו כצאצא מובהק של "מסורת טשרניחובסקי" בשירה העברית.
קו בסיסי זה נמשך והתעצם בחמשת הקבצים הבאים של שיריו ("עֲלֵה, עולם בשיר", 1947; "קמרון ימַי", 1959; "איגרותי אל דורות אחרים", 1971; "יש ראשית לכל אחרית", 1976; "בין אלימות ובין אדישות", 1982), אולם עם השנים התעשרה שירתו בגוונים נוספים. יש בה שירים מכתמיים מיניאטוריים של הגות קיומית תמציתית שכמוה כפסוקי חוכמה, התבוננויות סאטיריות בחייה של יהדות אמריקה ובחיים האמריקניים בכלל, ביטויי הסתייגות מגילויי המודרניזציה הטכנולוגית של מציאות החיים העירונית במאה העשרים תוך התרפקות על עידנים אנושיים פשוטים ותמימים יותר, שירי תהילה לשלמה אבן גבירול וליהודה הלוי, שירי זקנה ומחלה, שירים הנסמכים על המסורת החסידית שספג בבית הוריו, ועד שירים על נופיה וחייה של מדינת ישראל בימי חולין ובימי מלחמה. זו שירה מגוונת בצורותיה, ומצויות בה תבניות הדוקות בנוסח הפיוט הקדום בצד כתיבה בריתמוס חופשי מודרני. בולטת בה בכל תקופותיה הנטייה למשחקי צליל למיניהם ולצירופי לשון מלוטשים.
כמתרגם התמסר בעיקר לדרמה היוונית. תירגם לעברית את כל הקומדיות של אריסטופנס ואת חמש הקומדיות של מנאנדרוס, וזכה על כך בפרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת (1951). קובץ מסותיו "תחייה ותהייה בשירה" (1938) משקף את זיקתו החזקה לשירה האירופית המודרנית ודן במשוררים צרפתים (בודלר, ואלרי), אנגלים (אליוט, ייטס) וגרמנים (הופמנסטאל, רילקה, גיאורגה). באנגלית חיבר מונוגרפיה על שאול טשרניחובסקי, הקרוב ללבו (1968), וספר בשני כרכים על תולדות הספרות העברית מגירוש ספרד ועד 1970 (From Renaissance to Renaissance, 1973).

אפשטיין, אברהם. "יצחק זילברשלג". "סופרים עברים באמריקה" א'. תל אביב: דביר. 1952. 228-209; בנד, אברהם.
"שביליו הבודדים של יצחק זילברשלג". "הדאר" ס"ח (8). 30.12.1988. 15-13; קבקוב, יעקב. "יצחק זילברשלג – משורר מול דורו". "שוחרים ונאמנים". ירושלים: ראובן מס. 1978. 230-227;
Mintz, Alan. “Eisig Silberschlag”. Sanctuary in the Wilderness: A Critical Introduction to American
Hebrew Poetry. Stanford: Stanford University Press. 2012. 252-273.

אבנר הולצמן