משוררת
נולדה במחנה העקורים צלסהיים ליד פרנקפורט דמיין, גרמניה. קרויה על שם סבתה, שנרצחה ביער ליד ברנוביץ ב-1942. אביה היה רופא אצל הפרטיזנים ובמחנה העקורים, ציוני דתי ופעיל למען העלייה לארץ. הוריה ניצלו מהשמדה בגטו ברנוביץ, וב-1948 עלתה המשפחה ארצה, התיישבה בעיר לוד, שהיתה אז עיר עולים, ושם עברה עליה ילדותה.
ב-1959 עברה משפחתה לתל אביב. למדה באוניברסיטה העברית בירושלים ספרות עברית, היסטוריה של עם ישראל וכללית וחינוך. סיימה תואר ראשון, הוסמכה כמורה ונישאה למשורר ולפסיכולוג פסיכיאטר? יוסי הדר, אך הם התגרשו לאחר כמה שנים. היתה מורה ומחנכת שנים רבות ועסקה גם בעריכה. היא עוסקת במורשת השואה ובהנחלתה לתלמידים ברחבי הארץ.
בגיל שלושים ושתיים החלה בהליכי חזרה בתשובה, והתקרבה אל המשוררת זלדה. ב-2007 נישאה למנחם קליין, אביו של המשורר הדתי שמואל קליין, ממייסדי כתב העת "משיב הרוח", ושניהם, שמואל והיא, נמנים עם המשוררים הפעילים בחבורה. שיריה נדפסו במוספי ספרות ובכתבי עת, אחדים מהם תורגמו ללשונות אחרות ופורסמו באנתולוגיות.
פירסמה ארבעה ספרים: "אין רחמים אחרים: שירים" (הקיבוץ המאוחד, 1976); "בארצות החיים" (1991); "חלק: שירים" (2007), ספרה האחרון בשיר מעלות חרוך (2014). ספריה עוסקים במפגש בין מורשת העבר, על היבטיו הטעונים, למציאות ההווה, בשאלות הקיום היהודי, בשואה, בהצלה ובהישרדות, ואף בדמותו של חסיד אומות העולם, מנהל תחנת הרכבת בברנוביץ, שהציל בין השאר גם את הוריה.
נפטרה ב-2014.
בשנת 2015 יצא האלבום קערות של אהבה בו הולחנו ובוצעו שיריה על ידי ליאת יצחקי. באותה שנה עלתה ההצגה קערות של אהבה שבמרכזה חייה ושיריה של טניה הדר.

באר, חיים. "אדם בעיקול נוף". "מעריב" ספרות. 21.5.1976. 37-38; יעוז, חנה. "משוררים בני הדור השני (שיחה עם טניה הדר)". "פסיפס" 66. 2007. 39-40; רצבי, שלום. "מחאה מאמינה". "פסיפס" 14. 1991. 20-21.

אלישע פורת