חוקרת ומתרגמת
נולדה בלובלין, פולין. עלתה לישראל ב-1946. את לימודי התיכון עשתה בקיבוץ כפר מסריק ולאחר מכן למדה באוניברסיטה העברית בירושלים בשלושה חוגים: לימודים קלאסיים, תיאטרון וספרות עברית.
מונתה למרצה במחלקה ללימודים קלאסיים באוניברסיטה העברית ולימדה שם עד לפרישתה, בדרגת פרופסור מן המניין, ב-2002. תחומי מחקרה המגוונים הניבו עשייה עשירה שבמרכזה התיאטרון. את מרב אונה הקדישה לתרגום ועריכה של יצירות תיאטרון מהעולם היווני והרומי. בין השאר תירגמה את יצירותיהם של אריסטופנס (מחבר קומדיות אתונאי בן המאה החמישית והרביעית לפני הספירה); פלאוטוס (סופר רומי בן המאה השלישית והשנייה לפני הספירה); טרנטיוס (מחזאי רומי בן המאה השנייה לפני הספירה), סופוקלס (מחזאי יווני בן המאה החמישית לפני הספירה), וסנקה (פילוסוף ומדינאי רומאי, בן המאה הראשונה לספירה).
מ-2005 החלה להוציא לאור סדרה של נאומי מופת מהעולם היווני והרומי. התרגום הראשון בסדרה זו, שזכה לעניין ציבורי, הוא נאום התביעה של אייסכינס "נגד טימרכוס" (2005), שנישא בבית המשפט באתונה בשנת 346/5 לפני הספירה בפני חבר מושבעים וקהל גדול. זוהי היצירה היחידה ששרדה מן הספרות היוונית העוסקת כולה ביחסים חד-מיניים בין גברים. תרגומיה מתאפיינים בשילוב של הקפדה על דיוק ושל הרצון להעמיד שפה תרגומית קולחת, עשירה ונוחה, שאינה דורשת מהקורא היכרות מקצועית עם העולם היווני-רומי.
בנוסף לתרגומיה העמידה ספרות מחקר הכוללת ספרים ומאמרים רבים, בהם ספרה "גם סוקרטס בעננים" (1996), הבוחן את חשיבותו ומעמדו של התיאטרון בעולם היווני-רומי, וקובץ המחקרים שאותו ערכה על המחזה "אדיפוס המלך" ותפקידו התרבותי לאורך ההיסטוריה (1985).
תחום המחקר השני שבו התמקדה הוא יצירתו של נתן אלתרמן. בספרה "מול תגמול מחיאות כפיים: נתן אלתרמן והבמה העברית" (2008) היא בוחנת את תרומתו של אלתרמן לתיאטרון העברי החל משנות השלושים המוקדמות, שבהן כתב עבור תיאטרון "המטאטא", ועד למחזה האחרון שכתב ב-1969. כמו כן ערכה מחדש את שירי "הטור השביעי" של אלתרמן במהדורה מוערת לרגל מאה שנה להולדתו.

אור, אמיר. "בין אמנות הפיתוי לאמנות הביטוי". "הארץ" ספרים. 15.3.2006; גלוקר, יוחנן. "במה מתרגמין: על תרגומיה של דבורה גילולה לנאומים של אנדוקידס". קתרסיס 11. אביב 2009. 194-150; לי, ורד. "חמש שאלות לדבורה גילולה". "הארץ" ספרים. 20.1.2010.

חיים וייס