משורר ומסאי
נולד בעיירה בריצ'בה, חבל בסרביה. אביו, משכיל חובב ספרות, דאג לחינוכו המסורתי והעברי-המודרני. למד בגימנסיה העברית בבלצי. החל בלימודים גבוהים באוניברסיטת פראג והוסמך במדעי הרוח באוניברסיטת סורבון בפריז. בשובו לבסרביה נעשה למורה בגימנסיות עבריות בסורוקי ובקישינב, וב-1937 נתמנה מפקח על בתי הספר העבריים בבסרביה. באותן השנים החל בפעילות ספרותית. שיריו הראשונים פורסמו ב-1924 בשבועון "העולם", ומאז הרבה לפרסם בכתבי העת העבריים, בעיקר אלה שהופיעו במזרח-אירופה. ב-1939 פרסם קובץ שירים ראשון, "תמול דהה" (דפוס טכניק), הממזג נאמנות לנוסח הביאליקאי עם רגישויות מודרניסטיות, ומתנודד בין התרפקות על הוויה יהודית-מסורתית שוקעת לבין היענות למקצביה הסוערים והאלימים של אירופה הצועדת אלי מלחמה. באותה השנה פרסם גם ספר ראשון לילדים, "מעשה בנר שובב", חלק מעשייה ענפה בתחום זה.
ב-1939, עם סיפוח בסרביה מרומניה לרוסיה, הוגלה ברתיני בידי הסובייטים למחנה עבודה בסיביר. ב-1946 שוחרר, התאחד עם אשתו ובנו ואחרי שהות במחנות העקורים באירופה הגיעה המשפחה בסוף אותה שנה לארץ ישראל. הוא התיישב בפתח תקווה וקיבל משרת הוראה בגימנסיה המקומית. בד בבד נכנס לפעילות במוסדות של אגודת הסופרים העברים, ועסק שנים רבות בטיפוח זכרן של קהילת בסרביה ושל מורשתה הספרותית.
עם עלייתו ארצה חזר ברתיני בתנופה לעשייתו כמשורר, ועדות לכך הם קבצי השירים "מליל עד בוקר" (1951); "מראות על האפר" (1954); "שביל כחול" (1961). בולטת בהם הנטייה לתת ביטוי לחוויות ההיסטוריות המרכזיות של הזמן, מן השואה ועד תקומת ישראל, בצד כתיבה על נושאים שיריים טיפוסיים כאהבה, בדידות והתפעמות מיפי הטבע, וכל זאת בנוסח מליצי-המנוני רווי התרגשות חגיגית. שינוי של ממש ניכר בשירתו בשנות הששים, והוא הסתמן בקובץ "בקבוק על פני המים" (1969). מאז ואילך נטתה שירת ברתיני במיטבה לעצב בהעמקה חוויות פרטיות מופנמות בלשון שהשתחררה מכובד הפאתוס, בקומפוזיציות מורכבות ובמבנים שיריים פתוחים וגמישים. תחנה ייחודית בשירתו היא הקובץ "מחשכים ודרכים" (1974), המכנס שתי חטיבות יצירה מקוריות: מחזור "שירי סיביר" המגולל את פרשת התלאות במחנות ההסגר, ומחזור "בלדות עגנוניות" המנהל מעין דיאלוג אישי עם יצירות נבחרות של המספר הגדול. בשנות השבעים והשמונים לחייו פרסם ברתיני את הקבצים "כל הצבעים ההם" (1978); "היין הקר" (1982) ו"מאחורי הפרגוד" (1985), ובהם שירים הממפים את גבולות תודעתו של האיש הזקן ומתמודדים באומץ, בפיכחון צלול וברגישות חודרת עם קרבתו הגוברת של המוות. בשנותיו האחרונות ראה אור מבחר ייצוגי של שיריו, "לאורך הימים לאורך המים" (1989). ב-2003 פורסמה אסופה מסכמת של שירתו ("שירים א-ב") שבחר וערך דן מירון, ובה מסה מקיפה של העורך המגוללת את פרשת שירתו של ברתיני במשך ששים שנה על עליותיה ומורדותיה.
מבחר מסותיו הספרותיות של ברתיני כונס בספרו "שדה ראייה" (1978), המשקף את מוקדי התעניינותו בספרות העברית ובספרות יידיש, מש"י אברמוביץ ועד יהודה עמיחי, תוך הבלטת מקומם של סופרי בסרביה (יעקב פיכמן, שלמה הללס, אליעזר שטיינברג, משה אלטמן). הוא היה מתרגם פורה של שירה ופרוזה, בעיקר מיידיש (שלום עליכם, ה' לייויק, יעקב פרידמן, אברהם סוצקבר, איציק מאנגר, דוד ברגלסון, ישראל ראבון ועוד) ומצרפתית (ראבלה, וולטיר, תיאופיל גוטייה, מרגריט דיראס, נטלי סארוט ועוד). ב-1977 זכה בפרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת.
בנו הוא המנצח והמלחין גארי ברתיני (2005-1927).

אבנרי, שרגא. "על שירים ומסות של ק. א. ברתיני". "מאזניים", מ"ח (3). פברואר 1979. 198-193; יפה, אברהם ב. "המודרניזם המתון של ק.א.
ברתיני". "מאזניים", ע"ח(6). אוקטובר 2004. 21-17; מיכלי, ב"י. "ק. א. ברתיני – שלבים ראשונים ביצירתו". "ערוגות" א. 1973. 46-39; מירון,
דן. "דרך המשך, דרך קוצים. על שירתו של ק. א. ברתיני". "שירים ב (תש"ל-תשמ"ה)". אור יהודה: דביר. 2003. 267-185.
אבנר הולצמן