סופרת, משוררת, מתרגמת ועורכת
נולדה בתל אביב להורים שהגיעו ארצה בעלייה השנייה. בעלת תואר ראשון ותואר שני מהאוניברסיטה העברית בירושלים, בפילוסופיה ובספרות. עבדה כעורכת לשון ב"אנציקלופדיה החינוכית" (מוסד ביאליק) וכעורכת ראשית ב"פנקס הקהילות" מטעם "יד ושם". הרצתה במכינה האקדמית של אוניברסיטת תל-אביב והיתה עוזרת מחקר במכון כץ לחקר הספרות (1971-1961).
ב-1971 יצאה לאורוגוואי כשליחת ההסתדרות הציונית העולמית. עם שובה לארץ ב-1976 עבדה כעורכת, מביאה לדפוס ומתרגמת בהוצאות ספרים שונות. ערכה (עם גבי שפר) את כתב העת "מדינה, ממשל ויחסים בינלאומיים" מטעם מכון דיוויס של האוניברסיטה העברית (עד 1990).
בשנים 1997-1996 כתבה באוניברסיטה של מקסיקו את עבודת המחקר: "מושג המרכז:" טבור "הארץ" וציר העולם באמריקה האינדיאנית תוך היבטים השוואתיים (2003), שזיכתה אותה בתואר דוקטור מטעם האוניברסיטה העברית. עבדה כמרצה לספרות ולתרבות משווה במכללות צפת ועמק יזרעאל.
ספרה הראשון, הרומן "איש ומעגלו" ראה אור ב-1956 בהוצאת מסדה. שני ספרים נוספים פרי עטה פורסמו במונטווידאו, אורוגוואי: "שירים פשוטים" (1973) וקובץ הסיפורים "המבוך" (1974). במרכז עלילת הרומן "קצה החוט" (1991) ישראלית שמתגלה במחלקה הפסיכיאטרית של בית חולים בלונדון. מאחר שאיבדה את זיכרונה צריכים הרופאים לבנות בעזרתה מחדש את זהותה תוך כדי תהליך מורכב, שבמהלכו חותרת האישה לגילוי התכלית האמיתית של חייה.
ברומן "רגע של חסד" (2009), הדמות הראשית היא אישה, שבעקבות נסיעה אקראית למונקו נסדקת עטיפת חייה היומיומיים השוממים, והיא נמשכת בדחף שאינו בר-כיבוש אל הקזינו שהוקם בשכונת מגוריה, המשמש לה כקטליזטור לחיים. בקזינו היא חווה שעות התעלות קוסמות, החורגות מן המציאות בחוץ, שמהן היא אינה מצליחה להיחלץ. וכך, דרכה לחייה הקודמים נחסמת.
ספרה האחרון עד כה חייו ומותו של המלך מוקטסומה הגדול (2014), הוא רומן היסטורי שמתאר את ימיו האחרונים של מלך האצטקים וימיה האחרונים של ממלכתו.
תרגמה ספרים מספרדית ומאנגלית. מספרדית בולטים תרגומיה ליצירתה של איזבל איינדה: "בית הרוחות" (1989); "אווה לונה" (1992); "זורו" (2005) ואחרים, וכן תרגום ספרו של מריו ורגס יוסה, "המחברות של דון ריגוברטו" (2002). מתרגומיה מאנגלית: וירג'יניה וולף: "המסע אל החוץ" (1991) ו"לילה ויום" (1995). ערכה ספרים בתחומי ידע שונים (כעורכת הופיעה בשמה ובשם אביבה בן-אז"ר ברושי).
זכתה בפרס אשר ברש על "איש ומעגלו" (1957), בפרס אנה פרנק מטעם האוניברסיטה העברית על "שירים פשוטים" (1973), בפרס אקו"ם ליצירה בעילום שם על "קצה החוט" (נקרא במקור: ליידי איקס, 1990), בפרס ראש הממשלה למתרגמים על כלל תרגומיה (1993), ועוד.

דרורי, ניצה. "סיפורים ישראליים מאורוגוואי". "הארץ" תרבות וספרות. 27.6.1975; הס-סגמן, תמר. "לא עוד אנחנו". "ידיעות אחרונות" תרבות, ספרות, אמנות. 7.3.1992. 21; פלאי, משה. "מרג'רי מורנינגסטאר הישראלית". "הבוקר" המדור לספרות. 12.4.1957.
אביב עקרוני