סופר, חוקר ומבקר
נולד בקיבוץ חולדה לשפרינצה (בלאנק) וליונה בלבן, שעלו ארצה מבסרביה בסוף שנות השלושים. החל לפרסם שירים בהיותו תלמיד תיכון, תחילה ב"הפועל הצעיר" בעריכת ישראל כהן, ומאוחר יותר במוספים הספרותיים של "דבר" ו"ידיעות אחרונות". בתום שירותו הצבאי כחייל בגולני וככתב צבאי של עיתון "במחנה", החל ללמוד בחוגים לספרות עברית ולתורת הספרות הכללית באוניברסיטת תל-אביב. ב-1970 סיים את לימודי התואר הראשון והתקבל למסלול ישיר לדוקטורט. בהשפעת מורו, נתן זך, הגיש תוכנית מחקר שעניינה הדרכים השונות שבהן מרדו משוררי חבורת לקראת (יהודה עמיחי, נתן זך, דוד אבידן וחבריהם) בפואטיקה של נתן אלתרמן. שלוש שנים מאוחר יותר הגיש תוכנית מחקר חדשה שעסקה במשמעות וברטוריקה בשירי "כוכבים בחוץ" מאת נתן אלתרמן. דיסרטציה זו, שנכתבה בהדרכת דן מירון, אושרה ב-1978. בכל התקופה הזאת עבד בלבן בהוראה באוניברסיטת תל-אביב ובסמינר הקיבוצים, וכן פרסם שירים, מאמרים ורשימות ביקורת בכתבי עת ובמוספי הספרות השונים.
שניים ממאמריו שהופיעו ב"סימן קריאה" שימשו בסיס לספרו הראשון, "הקדוש והדרקון: עיון ביצירות עמליה כהנא-כרמון" (1979). שלושת מאמריו המרכזיים של הספר מאירים את שלושת ספריה הראשונים של המחברת. הספר זכה בפרס טלפיר (1979). שנה מאוחר יותר הופיע ספר שיריו הראשון, "שירה יכולה" (ספרית פועלים, 1980). כותרת הספר מביעה אמונה בכוחה של השירה לא רק לבטא את חוויותיו של המשורר אלא גם להיות גורם בעל השפעה בתהליכים חברתיים ותרבותיים. אמונה זו מובעת בספר בין השאר בשילוב המתקיים בו בין נושאים אישיים לחברתיים. במקביל להכנת ספר השירים עיבד בלבן את עבודת הדוקטורט שלו לספר, שיצא לאור ב-1981: הכוכבים שנשארו בחוץ: פרשנות, צורות ורטוריקה בשירי "כוכבים בחוץ" מאת נתן אלתרמן. חידושו העיקרי של הספר הוא בהצבעה על עקרונות הארגון של "כוכבים בחוץ", וכן בהארה חדשה של דמות ה"הלך" האלתרמני. ה"הלך", על פי תפיסתו, אינו תואר גיאוגרפי אלא חווייתי, והוא ניתן לאדם שכל חושיו פתוחים לקלוט את העולם סביבו.
ספר שיריו השני, "טריסטן ואיזולדה: קורות אהבה בלתי אפשרית", הופיע ב-1982 וזכה לשבחי הביקורת. על מחקריו ושיריו זכה באותה שנה בפרס היצירה על שם ראש הממשלה לוי אשכול. את שנת ההתפנות לכתיבה עשה באוניברסיטת הארוורד כעמית מחקר, ושם קיבל הזמנה ללמד באוניברסיטת מישיגן. אחרי חמש שנות הוראה במישיגן הוזמן להורות באוניברסיטת פלורידה שבה הוא מלמד עד היום. בשנים 2002-1996 כיהן כיו"ר המחלקה שבה הוא חוקר (African and Asian Languages and Literatures).
ב-1986 ראה אור ספרו "בין אל לחיה: עיון ביצירתו של עמוס עוז". כמה וכמה מחידושיו של מחקר זה (עוז כסוכן כפול, חשיבות היסוד הרליגיוזי ביצירתו של עוז, הזיקה החזקה בין נושאיו וסמליו של עוז לבין תפישותיו של קארל גוסטב יונג), הפכו להיות לחלק מהנחות היסוד של החוקרים העוסקים ביצירתו של עוז. שנתיים מאוחר יותר הופיע חלקו השני של מחקר זה, "אל הלשון וממנה: לשון ומציאות ביצירת עמוס עוז". ב-1991 פורסם ספר שיריו, "החום הנכון", שאף הוא מחזור של שירי אהבה. העניין של בלבן בסופרי "הגל החדש" מצא ביטוי בספר המחקר הבא שלו, מר מולכו: עיון ברומנים מר מאני ומולכו מאת א.ב. יהושע (1992). בספרו הבא, "גל אחר בסיפורת העברית: סיפורת עברית פוסטמודרניסטית" (1995), בחן את המגמות הפוסטמודרניסטיות שאפיינו את הסיפורת העברית בראשית שנות התשעים. חלקו הראשון של הספר סוקר את המגמות האלה על רקע הסיפורת של יהושע ועוז ובני דורם, וחלקו השני סוקר בהרחבה יצירות עבריות פוסטמודרניות. זהו, למעשה, הספר הראשון, ובשלב זה, אולי היחיד העוסק בחטיבת הסיפורת הזאת בדרך מושכלת ושיטתית.
בשנים האחרונות עוסק בלבן בנושאים פמיניסטיים שונים. המחקר זכה להשלמה בספר "תשע אמהות ואמא" (2010), שכותרת המשנה שלו היא "ייצוגי אמהות בסיפורת העברית החדשה", והוא כולל עיונים מפורטים בייצוגי האם ביצירותיהם של סופרים וסופרות ישראליים מרכזיים, ובצדם שלושה מפרקי הרומן שלו "שבעה", שאותם הוא מביא לזכרה של אימו.
הוא אף הגדיר את אמו כגיבורת הספר והקדיש לה אותו. בשנה זו ראה אור גם ספר שיריו "שירה בעיר זרה". בצד שירה ומחקר פרסם מאז סוף שנות השישים מאות רשימות ביקורת במוספי הספרות השונים. את חלקו השני של מחקרו בנושא האימהות בספרות העברית פרסם בלבן בספר הבריחה אל האימהות וממנה (2012).

לשירה, למחקר ולביקורת הוסיף בלבן בעשור האחרון כתיבת סיפורת. הרומן האוטוביוגרפי שלו, "שבעה" (2000), שבו תיאר את ילדותו בקיבוץ, נחשב היום לאחת היצירות החשובות העוסקות בילדות בקיבוץ ובכישלונו של הרעיון הקיבוצי. הרומן שלו "אומרים אהבה" הופיע ב-2005.
בשנים האחרונות חזר בלבן לגור בתל אביב והוא מפרסם טור קבוע בעיתון "הארץ" בשם ״רשימת תל אביב״.

הרציג, חנה. "על אל הלשון וממנה". "ביקורת ופרשנות" 26. 1990. 137-8; לשם, גיורא. "ביקורת אלתרמן – המרד והאקדמיה". "דבר". 7.5.1982. 21; נצר, רות. "כאיש עומד מול סוד אפל". "מאזניים" ס"ג (4). 1989. 77-76; שוויצר, ארז. "עפעף נופל על עין רעבה". "הארץ". 11.1.2006. 6; שניר, לאה. "בין אל לחיה: שיחה עם אברהם בלבן". "דבר". 12.9.1986. 20; Fuchs, Esther. "A Different Wave in Israeli Fiction: Postmodernist Israeli Fiction". AJS Review 2. 1998. 321-324; Lieblich, Amia. "Mourning a Father Lost: A Kibbutz Childhood Remembered". Modern Jewish Studies. 4( 3). 2005. 351-352.

זיסי סתוי