סופר ומתרגם
נולד בוורשה, פולין. בשנות המלחמה נרצחה אמו על ידי הנאצים ואביו נלקח בשבי חיילים רוסים. רק שנים מאוחר יותר התאחד אורלב עם אביו, כשהאב הצליח לעלות לישראל. אורלב עצמו שהה במשך שנתיים בגטו ורשה ולאחר מכן נשלח למחנה ברגן-בלזן. בברגן-בלזן החל לכתוב בפולנית. את שיריו מאותם הימים תירגם לעברית, והקובץ "שירים מברגן-בלזן" ראה אור ב-2005 (יד ושם).
לאחר המלחמה עלה ארצה והתגורר בקיבוץ גניגר, ולאחר מכן בקיבוצים רמת יוחנן ומעלה החמישה. ב-1967 עבר להתגורר בירושלים, שם למד באוניברסיטה העברית, ושם הוא מתגורר גם היום. לאורלב שתי בנות. לאורך השנים עסק אורלב בתרגום מהספרות הפולנית; בין השאר תירגם את ספר הילדים "קאיטוש המכשף" (1987) מאת יאנוש קורצ'ק, שהשפיע עליו רבות, ולקח חלק בתרגום יצירתו של ברונו שולץ לעברית בקובץ "חנויות קינמון – בית המרפא בסימן שעון החול" (1979).
עיקר פרסומו הוא על ספרי הילדים והנוער שחיבר, שכמה מהם הם מאבני היסוד של ספרות הילדים והנוער הישראלית. הייחוד של אורלב הוא בכך שהוא הופך חומר קשה לעיכול וזר להוויה העברית-ישראלית לספרות שובת לב עבור בני נוער. כך למשל, בסיפור לבני הנוער "האי ברחוב" "הציפורים" (1981) הוא מספר על אלכס, ילד יהודי המסתתר בבית הרוס בגטו, שהזוועות המתרחשות סביבו מחלחלות לתודעתו טיפין-טיפין. על ספרו זה זכה ב-1982 באות כבוד מטעם פרס אנדרסן הבינלאומי ובפרסים בינלאומיים נוספים. הספר תורגם לשפות רבות. להצלחה רבה זכו גם ספרי ילדים רבים אחרים פרי עטו, בהם: "חיית החושך" (1976), "סבתא סורגת" (1981), ו"רוץ ילד רוץ" (2001). ב-2013 הבמאי הגרמני פפה דנקארט ביים סרט המבוסס על העלילה של "רוץ ילד רוץ".
אורלב, כפי שכתב חוקר ספרות הילדים מנחם רגב (2002), הוא אמן הדיאלוג והתיאור. הוא יודע להחיות סצנות מגוונות ולקורא נדמה לעתים כי הוא צופה בסרט. תכונה זו מאפיינת אותו גם בספרי הפרוזה שפירסם בשנות החמישים: "חיילי עופרת" (1956) ו"עד מחר" (1958). "חיילי עופרת" הוא סיפור חניכה המגולל את עלילותיהם של שני ילדים בתקופת השואה. הספר מתבונן בחוויה ההיסטורית, כפי שכותב גרשון שקד (1958), ספק כחוויה מודעת וספק כחוויה לא מודעת. הרומן "עד מחר" מגולל את קורותיו של ילד שהגיע לקיבוץ לאחר השואה, ואת המסע שלו לגיבוש מחודש של זהות והזדהות. במאמרה "מקום אחר וזמן אחר – הספרות של ניצולי השואה בישראל" מתארת נורית גרץ (2007) את הזהות הלאומית והמגדרית של הגיבור כדבר מה לא מוגמר המצוי בהתהוות מתמדת. הרומנים האלה של אורלב הצעיר משקפים את ראשיתו של הניסיון העברי-ישראלי לכתוב על השואה. כנגד סגנון הפרוזה הבוטח והישראלי-עברי-צברי לעילא של מספרים בני דורו של אורלב, סופרי דור תש"ח, אורלב מציע נוסח מהוסס, זר, מעין ספרות עברית רצוצה.

גולדברג, לאה. "זכרונות ילדות מימי האימים". "האומץ לחולין – בחינות וטעמים בספרותנו החדשה". תל אביב: ספרית פועלים. 1976. 209-213; גרץ, נורית. "מקום אחר וזמן אחר – הספרות של ניצולי השואה בישראל". "רגע של הולדת – מחקרים בספרות עברית ובספרות יידיש מוגשים לדן מירון". ירושלים: מוסד ביאליק. 2007. 496-508; רגב, מנחם. "כאילו אני חי בתוך איזה סיפור – סיפורי אורי אורלב על תקופת השואה". "תחושתו של אדם המתגנב אל ילדותו". ירושלים: כרמל. 2002. 279-299; שקד, גרשון. "'"עד מחר"' לאורי אורלב". "למרחב". 19.12.1958.

מתן חרמוני