חוקר ספרות, מסאי ועורך
נולד ב-1898 (ולפי גרסה אחרת ב-1896), למשפחה חסידית בכפר בפלך רודקי בגליציה המזרחית. קיבל חינוך מסורתי בחדרים ובישיבת ויז'ניץ, ועמד בבחינות בגרות אקסטרניות. השתתף במלחמת העולם הראשונה כחייל בצבא האוסטרי, ונפל בשבי הרוסי. בעת שהותו ברוסיה ב-1917 פרסם את ראשוני מאמריו בעיתונות העברית ("העם") והיידית ("פעטראָגראַדער" "טאָגבלאַט"). בשנות העשרים למד באוניברסיטת וינה במחלקות לפילוסופיה ולשפות המזרח, וכן בבית המדרש העברי למורים, והיה פעיל בתנועה הציונית. מ-1922 נעשה כתבם לווינה של מספר עיתונים עבריים בארץ ישראל ("הארץ"), בפולין ("הצפירה", "היום") ובארצות הברית (הדואר), וכן השתתף בקביעות בעיתוני יידיש. בתחילת שנות השלושים התוודע לחיים נחמן ביאליק, וטרח הרבה לשמשו ולסייע לו במסירות בביקוריו בווינה. הוא ליווה את המשורר בקיץ 1934 בעת שאושפז לניתוח שממנו לא קם, והימצאותו ליד מיטתו בימיו האחרונים נעשתה לחוויית חייו המכרעת.
ב-1938 עלה אונגרפלד לארץ ישראל, וב-1939 התמנה לנהל את בית ביאליק בתל אביב. הוא שימש בתפקיד זה ארבעים וארבע שנים, עד סוף ימיו, והפך לחלק בלתי נפרד מנופו של הבית ולשליט יחיד בו, לטוב ולרע. במהלך השנים פרסם יותר ממאתיים מאמרים ורשימות על חיי המשורר ויצירתו, ובתוכם חומר תיעודי רב שנחשף לראשונה מארכיון בית ביאליק. הדברים נאספו בחלקם בספרים שערך, "כתבים גנוזים של חיים נחמן ביאליק" (1971) ו"ביאליק וסופרי דורו" (1974), המביא מהתכתבותו של המשורר עם כשמונים אישים. כמו כן פרסם ספר ביבליוגרפי שימושי על יצירות ביאליק ומה שנכתב עליהן ("חיים נחמן ביאליק ויצירותיו: ביבליוגרפיה לבתי הספר", 1960) וערך אנתולוגיה של שירים שנכתבו על ביאליק ולזכרו ("שיר השרים לח.נ. ביאליק", 1960). מלבד פעילותו הביאליקאית הענפה פרסם אונגרפלד מסות עיון והערכה על סופרים עבריים, תוך התעניינות מיוחדת בסופרים שפעלו במרחב האוסטרו-הונגרי ובעיקר בגליציה מולדתו. בעשור האחרון לחייו קיבץ את מסותיו בספרים: "ארץ וחכמיה" (1974); "הוגים ומשוררים" (1974); "במעגלי יצירה" (1975); "חסד נעורים" (1976); "אורות וצללים" (1977).

שדה, פנחס. "לנשמת הספרן של בית ביאליק". "מעריב" השבוע. 4.10.1991. 55; תדהר, דוד. "אונגרפלד, משה".
"אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו", ב'. תל-אביב: ספריית ראשונים. 1947. 777.

אבנר הולצמן