סופר ומתרגם
נולד בפתח תקווה. בגיל שמונה-עשרה עזב את בית הוריו ועבר לירושלים, ללמוד באוניברסיטה העברית. עבר בין מקצועות לימוד שונים, ובהם מדעי המדינה, היסטוריה כללית, ספרות אנגלית, כלכלה וביולוגיה. במהלך לימודיו החל לעבוד כקריין ברדיו. עד צאתו לגמלאות ב-1998 עבד כקריין וכעורך תוכניות ב"קול ישראל". לצד עבודתו ברדיו עסק גם בתרגום ובכתיבה. נשוי למשוררת רחל חלפי, ולשניים בן יחיד, דניאל.
תירגם יצירות פרוזה ושירה רבות. תרגומי השירה שלו פורסמו בכתבי עת, בהם "שבו" ו"עכשיו". בין הספרים שתירגם ניתן למנות את ספריהם של קרלוס קסטנדה, קורט וונגוט, אלברטו מוראביה, ג'ון קנדי טול, רואלד דאל ואחרים.
כתיבתו הספרותית מתאפיינת בעלילות המתרחשות במחוזות רחוקים, שהממד הפילוסופי-הגותי תופש בהן מקום מרכזי. את ספרו הראשון, "רוסיה היא ארץ גדולה מאוד" (זמורה-ביתן, 1989), פירסם כשהיה בן חמישים וארבע. הספר, הכתוב בשפה גבוהה, שכונתה על ידי כמה מבקרים "כמו-עגנונית", פורש בפני הקוראים עלילת ריגול, שרובה מתרחש סביב בסיס טילים בערבות רוסיה. במרכזה דמותו של היסטוריון ישראלי שנשלח לדבר על לבו של חאן מונגולי, מפקד בסיס הטילים, הזומם לשגר טיל גרעיני אל לב מוסקבה. אולם עיקר הספר הוא בשאלות ההגותיות המוצגות בו, דרך קטעי יומן, מח"שבו"ת וחלומות של הדמויות. יונה בחור (1989) כתבה על הספר: "זהו ספר מרתק, שונה מכל מה שנכתב עד כה בספרות העברית. אי אפשר לפסוח ולעבור עליו לסדר היום, ולו בגלל הדרך המורכבת והמעודנת שבה הוא מטפל בשאלות הגדולות של חיים ומוות, של המשך קיום המין האנושי, תרבותו, יצירתו; המשך קיומם של החיים על פני הפלנטה שלנו".
ספרו השני, "סלמן רושדי, מלון "ארבעת הפרחים", פאריס", פורסם ב-1999 וזכה לשבחי הביקורת. גם בספר זה, הכתוב בלשון עשירה ומדויקת, תופש הממד ההגותי מקום מרכזי. מתוך מח"שבו"תיו וחלומותיו של הסופר סלמן רושדי, גיבורו הראשי, מתוך שיחותיו, האמיתיות והמדומיינות, עם הצעיר האיראני שנשלח להרגו, ומתוך שיחותיו של המולה האיראני עם עוזרו הצעיר, נחשפים אופני התבוננות שונים בסוגיות הקשורות לחיים ומוות, גילוי והסתרה, זהות, חירות וידידות, ובאמצעותם גם מח"שבו"ת בנוגע לטיבן של הספרות והאמנות.
ספרו השלישי, "הזהב והנחושת" (2012), הוא קובץ סיפורים קצרים הכתובים מתוך עמדה של מספר המתבונן מהצד בסיטואציות מינוריות, לעתים סוריאליסטיות, בחייהן של דמויות שונות. עינת יקיר (2013) כתבה על הספר: "כל האחיזות הברורות לכאורה, כל מוקדי הכוח של המספר, מנוטרלות כאן בזו אחר זו לטובת היסוס מתמיד, ספק, ביטול עצמי, לא מעט הומור. כנגד ודאות המספר מציב תדמון כוח חלופי שמתגלה במהלך הקריאה כמעניין לא פחות ומורכב יותר, והוא קשור דווקא בשבירת ההיררכיה שבין המספר לדמויותיו. המספר אינו אלא אורח בעולמן של הדמויות שהוא תר אחריהן. הדמויות קודמות לו ויודעות יותר ממנו. ובמובן מסוים, אין אפשרות להיכנס לסיפור אלא מתוך הכרה בהיפוך היחסים".

ארליך, דוד. "זה כל כך מתאים לחיים תדמון להוציא לאור את הרומן הראשון שלו בגיל 54". "הארץ" מוסף. 10.3.1989. 39-38; בחור, יונה. "הטיל הסובייטי שוגר אל מוסקבה". "מעריב" ספרות. 7.7.1989. 6; הולצמן, אבנר. "משחק עם המוות". "מפת דרכים: סיפורת עברית כיום". תל אביב: הקיבוץ המאוחד. 221-219; יקיר, עינת. "ההתגלות של חיים תדמון". "הארץ" ספרים. 13.3.2013. 7; מלצר, יורם. "שתי בחירות ספרותיות עוסקות במזרח". "מעריב" לשבת. 5.11.1999. 26; עברון, רם. "בפינה האחורית של המוח". "ידיעות אחרונות" לשבת. 19.2.1988. 20.

חן בר-יצחק