סופרת, משוררת ועיתונאית
נולדה ב"ירושלים". מגיל צעיר עסקה בכתיבה עיתונאית ("דבר לילדים"). בתחילת שנות השמונים עבדה במקומון "ירושלים". בהמשך כתבה במקומון הירושלמי "כל העיר" וב"ידיעות אחרונות". ב-1985 עברה לניו יורק, משם כתבה למגזין "פנטהאוז" ולעיתון "ספין". במסגרת עבודתה חשפה את שמו של יוסי גינוסר כבכיר השב"כ המעורב בפרשת קו 300. ב-1992 שבה לארץ וכתבה טור יומי ב"מעריב". ב-1993 הגישה בערוץ 2 תוכנית שיחות לילית, "בין הסדינים", שעסקה בבעיות זוגיות ומיניות.
ב-1994 פורסם ספרה הראשון, "אם תיגע בי אני אצרח" (כתר), שגולל מערכת יחסים קשה בין אב לבתו, הכוללת התעללות וגילוי עריות. ייחודו של הספר הוא בניסיון להבין את דמותו של האב התוקפן. עם צאתו עורר הספר סערה בתקשורת. מירון-שקד אישרה בריאיון עיתונאי כי הוא מבוסס על יסודות אוטוביוגרפיים.
ב-1998 כיהנה כשנה כדוברת רשות השידור. לאחר מכן זנחה את העיתונות הכתובה והתמקדה בכתיבה לרשת האינטרנט. היא כתבה מאמרי דעה למגזין האתר "וואלה!", ומפעל חייה היה הקמת אתר אינטרנט חלוצי לנשים בשם IWOMEN ב-2000.
נפטרה ממחלה קשה ב-2007. ב-2011 פורסם ספר שיריה "ענדתי עגילים כחולים", המלווה בתצלומי יצירותיה ובהספדים שנכתבו לזכרה. הספר מחולק לשישה שערים המשקפים תקופות משמעותיות בחייה. השער האחרון, "קינת מיכל", מוקדש לתקופת מחלתה.

אוריין, יהודית. ""בין הסדינים"". "ידיעות אחרונות" לשבת. 29.4.1994. 29; וילף, מיכאל. "ילדה מוכה – אישה מסרסת". "על המשמר". 20.5.1994. 20.

דנה גוטרזון