סופרת
נולדה בקמנץ-פודולסק, אוקראינה. למדה בגימנסיה והמשיכה בלימודיה בסמינר למורים בווינה וכן באוניברסיטה שם. עלתה ארצה ב-1921 והתיישבה בתל אביב. לימים עברה לרמת גן. החלה לכתוב ברוסית, אך תירגמה את סיפוריה בעצמה לעברית. סיפורה הראשון פורסם ב-1922 בשבועון "החיים" בעריכת פסח גינצבורג. ספרה הראשון, "פרפרים: סיפורים ואגדות", הופיע ב-1927 בדפוס הפועל הצעיר. כתיבתה זכתה לטיפוחם של יוסף קלוזנר, עורך הירחון "השילוח", ושל מנחם ריבולוב, עורך השבועון "הדאר" בניו יורק. גם אברהם שלונסקי היה ממעודדיה, וכאשר שימש עורך המדור לספרות של "הארץ" פירסם בהמשכים, ב-1929, את הנובלה שלה "בפרוח עץ ההדר", שהופיעה כספר ב-1931. ספריה הנוספים: "עלבונות" (סיפורים, 1936); "צללים וצלילים" (סיפורים, 1959); "החיצים ממך והלאה" (רומן, 1960); "בערוב היום" (סיפורים, 1967); וכן ספרון לילדים בשם "תפוח הזהב הגאה" (1944).
סיפוריה מעצבים פרשיות חיים מלודרמטיות של אנשים, בעיקר נשים, הנכספים לאושר ולהגשמה עצמית באהבה או ביצירה אמנותית, והם מתרחשים בזירות מגוונות: העיירה היהודית ברוסיה, העיר והמושבה בישראל, ערי נופש ומרפא במערב-אירופה, המזרח התיכון של ימי המנדט הבריטי ושכונות המהגרים היהודים בניו יורק. כתיבתה פשוטה וישירה ורוויה רגש חשוף. ביצירותיה המוקדמות ניכרת זיקה אמיצה לעלילת-העל הציונית, והעלייה לארץ ישראל מוצגת בהן כפתרון הנכון לחיי דמויותיה וכאידיאל נכסף. הסיפור "נוקטורנה", למשל, מתאר את לבטיה של פסנתרנית יהודייה מהוללת בין מסלול ההצלחה האמנותית ובין ההתאהבות הלא-ממומשת בחלוץ מארץ ישראל, שבכוחה להקנות לחייה משמעות נעלה. ואילו הסיפור "זהבה" – מעין גרסה של אגדת סינדרלה – מתאר את צמיחתה של יתומה אסופית מחיי השפלה קשים אל פריחה ולבלוב בזכות ההתחברות לתנועה החלוצית והעלייה ארצה. ביצירות מאוחרות יותר הזיקה לעלילה ההיסטורית רופפת ורב-משמעית, וההתעניינות בדרמות חיים מפותלות וטרגיות נעשית לעיקר. הרומן "החיצים ממך והלאה", למשל, מתאר את התאהבותה של אשת תעשיין תל-אביבי בצעיר ערבי במהלך טיול מסעיר בסוריה ובלבנון, והבן שנולד לה ממנו בידיעת בעלה, חייל בצה"ל, מגלה את זהותו האמיתית רק אחרי מותה, בשעה שנופל לידיו יומנה בשובו לחופשה משדה הקרב. ואילו סיפוריה המאוחרים, שכונסו בספר "בערוב היום", משרטטים בעיקר דיוקנאות של נשים מזדקנות העורכות את חשבון עולמן תוך היזכרות כאובה באכזבות ובהחמצות שחייהן זימנו להן.
בחייה של בתיה כהנא מיעטה הביקורת להתעניין ביצירתה. עם הסתעפותו של המחקר בתולדותיה של ספרות הנשים העברית זכו סיפוריה לתשומת לב מסוימת, כחלק מן המגמה לגלות מחדש דמויות של יוצרות שכוחות.

ברלוביץ, יפה. "החופש לפנטז את "החיים": על שני רומנים של בתיה כהנא". "מעריב" ספרות. 20.4.1995; —. "אחרית דבר: סיפורים מ'יבשת אבודה"'. "שֶאני אדמה ואדם: סיפורי נשים עד קום המדינה". תל אביב: הספריה החדשה. 2003. 360-319; ויינר, חיים. "קרבנות הכמיהה אל היפה". "פרקי חיים וספרות". ירושלים: קריית ספר. 1960. 153-150.

אבנר הולצמן