סופרת
נולדה בביירות, בירת לבנון, להוריה רבקה ושאול, עולים ציוניים מרוסיה, שיצאו מהארץ כדי להתבסס כלכלית. עד גיל עשר חיה בעיר חאלב, סוריה, שם ניהל אביה סניף של "כרמל מזרחי". ב-1922 נפטר האב, והמשפחה חזרה ארצה והתיישבה בגדרה. למדה בסמינר למורים "מזרחי" בירושלים. בעת לימודיה הצטרפה לתנועת "המחנות העולים". היא הצטרפה גם לקבוצת "החוגים", שלימים ייסדה את קיבוץ בית השיטה, ונשלחה לעין חרוד ללמוד טיפול בילדים בגיל הרך (1932). שם פגשה את הסופר דוד מלץ, שנפרד מהסופרת יהודית מנש, ונישאה לו. השלימה תואר ראשון בספרות עברית ובהיסטוריה באוניברסיטה העברית בירושלים. לימים סיימה גם תואר שני באותם המקצועות. התמסרה לחינוך מיוחד.
פירסמה בצעירותה סיפורים קצרים בעלוני קיבוץ עין חרוד, ולאחר מכן במוספי ספרות ובכתבי העת "מאזניים" ו"מבפנים". ב-1945 החלה בכתיבת ספרה "גדרות", שראה אור ב-1950 (עם עובד, המהדורה השנייה יצאה ב-1981). הספר מתעד אירועים העוסקים בעלייתם של הביל"ויים לפלשתינה והתיישבותם במושבת גדרה (היא "גדרות"). היא מתארת את האירועים ההיסטוריים דרך קורות משפחתה, ששבה לארץ והתיישבה בגדרה לאחר מות האב בסוריה. הספר חושף את חיי האיכרים במושבה, על מנהגיהם והפכים הקטנים של חיי היומיום, ובד בבד מאיר את הוויית היתמות המדכדכת שחוו היא ואחותה הקטנה. המספרת מצטיינת בכושר התבוננות מעודן ובחדות ראייה, ולוכדת את הרגעים האנושיים והדיוקנאות ההיסטוריים. קטעים מהרומן כונסו באנתולוגיה שערכה יפה ברלוביץ "שאני אדמה ואדם" (2003).
ספרה השני, "אמא, מה הויה בנו", פורסם ב-1977, ואף הוא מתאר את חיי ההתיישבות. עוד פירסמה עם דוד מלץ את קובץ הסיפורים "שני סיפורים ואחד" (1981, ולו תרמה את הסיפור "המאמין אתה"). הספר "שבתי אלייך גדרה" (1989) נכתב לזכרו של ד"ר משה מינץ, מייסד בית העם בגדרה.

ברלוביץ, יפה. "בחיפוש אחר דיוקן ה'ארץ-ישראלית' בספרות הנשים בתקופת היישוב". "ביקורת ופרשנות" 34. 2000. 113-91; דור, משה. "הכתיבה היא ענין פרטי בעיני רוחמה חזנוב מעין חרוד". "מעריב" ספרות. 26.11.1971. 35-33; כצנלסון-שזר, רחל. "רשימות". "דבר הפועלת" ט"ז (6). 1950. 156-155.

אלישע פורת ובתיה שמעוני