משוררת
נולדה בעיראק. היתה פעילה בתנועת המחתרת היהודית בעיראק, ובה למדה עברית. התייתמה מאמה בגיל צעיר וב-1949 עלתה לארץ דרך טהרן, עם אחיה ואחותה. אביה, שנפצע בפרעות, לא הצטרף לילדיו. עם עלייתה ארצה נשלחה לקיבוץ רמת יוחנן. בזכות ידיעת העברית שלה גויסה ב-1950 על ידי התנועה הקיבוצית לקלוט את הצעירים היהודים שעלו מעיראק ונשלחו לקיבוצים ברחבי הארץ. נישאה ב-1953 ועברה לגור ברמת גן, שם היא מתגוררת עד היום.
החלה לכתוב שירה בעת שירותה בנח"ל. ספר שיריה הראשון, "צלילה", יצא לאור ב-1986 בהוצאת טרקלין. הספר עוסק בשָם, חייה בעיראק, בכאן, חייה בארץ, ובקשרים ביניהם: הגעגועים למולדת הישנה, זיכרונות הילדות והוריה שנותרו בעיראק מזה, והמשפחה שהקימה בארץ מזה. תמה זו תופשת מקום מרכזי גם בספריה הבאים: "שעון עתיק" (1988), "נופים שתוקים" (1990) ו"קדשת ימים" (1996). ספרה האחרון עד כה הוא "עד יחדל צילי" (2002).
כל שיריה של זלוף כתובים בשפה גבוהה, והם משובצים בציורי לשון אישיים היוצרים אווירה ייחודית. זכתה במענק קרן אח"י – יוצאי עיראק, ובמענק מטעם קרן תל אביב על שם רבינוביץ (2002).
נפטרה ב-2014.

אלאלוף-מימון, דליס. "שירים כמשאלת לב". "מאזניים" ע"ו (6). 2005. 35-36; יעוז-קסט, חנה. "צדפים של בשלות עם לילי זלוף". "פסיפס" 57. 2004. 53-54.

מיכל פלס