דסקל ריקי /// משוררת ושחקנית /// נולדה בחיפה, ישראל /// 1953 /// גיל: 71
כותב/ת הערך: ניצה בן דוב
לשמירת הערך באיזור האישי, לחצו על הלב
שתפו את הערך:
תחומי יצירה
שפות יצירה
מעדכן/ת הערך
ניצה בן דוב
תאריך עדכון אחרון: 10/2020
משוררת ושחקנית
ילידת חיפה. בת להורים ילידי פולין שאיבדו את כל משפחתם בשואה ועלו ארצה ב-1948. גדלה בחיפה כאחות צעירה לשני אחים. בוגרת בית הספר הריאלי בחיפה, בעלת תואר ראשון בתיאטרון מאוניברסיטת תל אביב, תואר ראשון בספרות וחינוך מסמינר אורנים ותואר שני ביהדות ממכון שכטר. שיחקה בתיאטראות הרפרטואריים תיאטרון באר שבע, תיאטרון חיפה והבימה, והשתתפה בסרטי קולנוע וטלוויזיה. מאמצע שנות ה-80 של המאה ה-20 יוזמת, כותבת ומפיקה בתיאטראות פרינג' עם יוצרות אחרות מופעי תיאטרון ושירה (מקצתם מתבססים על יצירותיה). בין השאר, העלתה את "רכבת בבוואריה" (פסטיבל עכו 1986, ההצגה הראשונה שעסקה בחוויות "הדור השני"), "ספר הזכרונות של בטני", "עוברות אורח". שנים ארוכות עסקה בהוראה וחינוך בבתי ספר תיכונים ומאז 2000 מלמדת דיבור וקריאת טקסט בבתי ספר למשחק. קריינית בספרייה לעיוורים ומנגישת אירועי תרבות לעיוורים ולכבדי ראייה.
פרסום ראשון משיריה היה בכתב העת "פרוזה", ב-1985, ומאז מפרסמת שירים בכתבי עת ספרותיים בדפוס וברשת. ספר שיריה הראשון "רצועה של אור" ראה אור בהוצאת אלקנה ב-1989, בעריכתה של המשוררת גבריאלה אלישע (אלה בת ציון). אחריו ראו אור הספרים "כולם מייחלים למחווה של אהבה" (1993), "ספר הזכרונות של בטני" (2000, זכה בפרס אגודת הסופרים), "לחם הפנים" (2007), "הכח המדמה" (2012), "כמות שהוא" (2016). בקרוב יראה אור "שפת הנהר", ספר שיריה השביעי.
שיריה תורגמו לכמה שפות, הופיעו באנתולוגיות בארץ ובעולם, והולחנו בידי יסמין אבן, אתי בן זקן ושלמה גרוניך. ב-2019 ראה אור "חדר משותף: שירים מנופי סרביה וישראל", קובץ שירים דו-לשוני (סרבית-עברית), הכולל את שיריה של דסקל בצד שירי המשוררות דינה קטן בן-ציון ומילוסווה פבלוביץ' (הקובץ הודפס במהדורה מוגבלת של 300 עותקים, בידי הקהילה היהודית פאנצ'בו).
בשנת 2011 זכתה בפרס אקו"ם על "הכח המדמה", שעל שיריו אמרו השופטים כי הם "מתאפיינים בישירות, עידון ושאר רוח, והם מקיימים זיקה סמויה, קשובה ויוצרת עם הספרות העברית על כל רבדיה, העתיקים והחדשים כאחד. מתוך משא ומתן בין עולמה הנפשי, הביוגרפיה האישית ותמונות הנוף שלה לבין העבר התרבותי ממנו היא צומחת, חוצבת המשוררת את קולה המיוחד, הכמעט רליגיוזי, המזכך והחושני כפי שהביקורת כבר עמדה על כך בעבר".
בשנת תשע"ח (2018) זכתה בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים על שם לוי אשכול. מנימוקי השופטים: "נושא זיכרון השואה והיחס הדואלי לאירופה ותרבותה נוכחים בספריה, וארוגים ביסודות דרמטיים וליריים". יצירתה של דסקל שואבת במובהק הן מהמקורות היהודיים והן משירת המשוררות העבריות, שפרצה אל התרבות העברית המתחדשת (לאה גולדברג, דליה רביקוביץ ועוד), ובצד ראייה נשית מהוססת ולירית הביאה עימה גם ראייה פמיניסטית בוטחת ומתריסה.
בז'רנו, מאיה. "לא יכולתי לשמוע את בכייה של הנמלה: שירה של ריקי דסקל בצירוף דיון אודותיו". "מעריב". 29.5.1992; אלמוג, רות. "מראה הילדה אובד לי". "הארץ". 31.5.2002; שוויצר, ארז. "אלוהי הכאב והיופי". "הארץ". 20.6.2012; אלישע, גבריאלה. "ברושים הם סימני קריאה". "מאזנים" פ"ו, חוברת 4. 2012. 46–48.;
לינקים חיצוניים
ספרים/כתבי עת/עיתונים שהופיעו בגוף הערך
הכח המדמה, חדר משותף: שירים מנופי סרביה וישראל, כולם מייחלים למחווה של אהבה, כמות שהוא, לחם הפנים, ספר הזכרונות של בטני, עוברות אורח, פרוזה, רכבת בבוואריה, רצועה של אור, שפת הנהרמידע כללי
תארים אקדמיים
שני
מוסדות אקדמיים
אוניברסיטת תל אביב
בית הספר הריאלי בחיפה
מכון שכטר
מכללת אורנים
תחומי לימוד אקדמיים
חינוך
יהדות
ספרות
תיאטרון
בקשר ספרותי עם
אלה בת ציון
אתי בן זקן
גבריאלה אלישע
דינה קטן בן-ציון
יסמין אבן
מילוסווה פבלוביץ'
שלמה גרוניך
תומכים ו/או מורי דרך
אלה בת ציון
גבריאלה אלישע
משפיעים
דליה רביקוביץ
לאה גולדברג
זהות אתנית/דתית
יהודי/ה
גודל ערך
בינוני
הציעו תיקון, הוסיפו מידע חדש או תמונה
הערה חשובה
הלקסיקון מעודד שימוש נרחב במידע שבו למטרות לימוד ומחקר. לפיכך, אפשר להוריד ערכים ושאילתות מן הלקסיקון למחשב האישי בקלות ובכמה תצורות. נבקש כי בכל שימוש שהוא בערכים ובשאילתות שבאתר, יינתן קרדיט הולם לאתר ולמחבר/ת הערך.
בשונה מן הטקסטים שבלקסיקון, אין להעתיק או לעשות שימוש אחר בתמונות אשר באתר ללא הסכמה מפורשת מבעלי הזכויות עליהן.