חוקרת ספרות
נולדה בתל אביב. אביה הוא המסאי, המבקר והעורך ישראל כהן (1905-1986). בנעוריה היתה פעילה ב"תנועה המאוחדת", ומ-1950 פרסמה רשימות בעיתונות התנועה. לאחר שסיימה את לימודיה בבית הספר "תיכון חדש" שירתה בצה"ל במסגרת הנח"ל ושנים אחדות היתה חברה בקיבוץ מעיין ברוך.
ב-1961 החלה ללמוד באוניברסיטת תל-אביב (ספרות ומקרא), ומ-1965 ועד 2005 לימדה בחוג לספרות עברית באוניברסיטה זו, והתקדמה בה עד דרגת פרופסור מן המניין (1990). בשנות השבעים שימשה גם אחראית על הוראת הספרות במכללת תל-חי מטעם אוניברסיטת תל-אביב. במהלך השנים שהתה בתקופות השתלמות, הוראה ומחקר באוניברסיטאות רבות בעולם, ומילאה תפקידים ציבוריים רבים בחיי הספרות, התרבות והאקדמיה בארץ. עם פרישתה לגמלאות פורסם לכבודה הספר "ממרכזים" למרכז בהשתתפותם של ארבעים יוצרים וחוקרים (2005).
מאמרה המחקרי הראשון פורסם ב-1967 בשבועון "הפועל הצעיר" שבעריכת אביה. מאז חיברה כשמונה-עשר ספרים וערכה אסופות רבות של כתבי סופרים ודברי מחקר וביקורת. חיבוריה מצטיינים בתשתית עובדתית-ביבליוגרפית קפדנית, המניבה שפע תגליות של חומרים ראשוניים. את הנחת היסוד המשותפת למכלול עבודתה ניסחה במאמרה "לא בחלל הריק: ספרות בהקשריה" (1990): "הספרות בכלל, והספרות העברית במיוחד […] מקיימת מערכת מורכבת של קשרים דו-צדדיים עם המציאות שמתוכה נוצרה. […] מצד אחד, השאיפה לתאר את תהליכי ההיווצרות וההתעצבות של יצירת הספרות מתוך החומרים ההיסטוריים, הביוגרפיים, החברתיים, הספרותיים והרוחניים שביסודה. מצד שני, הרצון לתאר, למקם ולפרש את יצירת הספרות המוגמרת כחלק ממערכת תרבותית רחבה, כדיוקן של מציאות, כתגובה עליה וככוח פועל ומשפיע".
הנחת יסוד זו התממשה בתחומי המחקר השונים שלה. היא הרבתה לעסוק בקשרים בין הביוגרפיה של הסופר ליצירתו, במיוחד אצל הסופרים שהקדישה להם חיבורים מונוגרפיים מקיפים: ג' שופמן ("מאופק אל אופק", 1982), דבורה בארון ("המחצית הראשונה", 1988), יוסף חיים ברנר ("מאורע ברנר", 1985; "ברנר – "אובד עצות" ומורה דרך", 1991; "צריבה – שירת התמיד לברנר", 1995). גלגולן של פרשיות ביוגרפיות והיסטוריות אל הספרות נדון בספריה "מעגלים" (1975) ו"מפתחות" (1978), ומקומה של הסביבה הגיאוגרפית כחומר גלם ספרותי תואר בספרה "כתיבת הארץ – ארצות וערים על מפת הספרות העברית" (1998).
מוקד בולט בעבודתה הוא חקר תולדותיו של המרכז הספרותי שצמח בארץ ישראל מאז שלהי המאה התשע-עשרה. בספרה "העומר" (1980) תיארה את ניסיונו ההרואי של ש' בן-ציון להקים כתב-עת שירכז בתוכו את מיטב הכוחות היוצרים בארץ ישראל בימי העלייה השנייה. בספר "דבש מסלע" (1989) תוארו פרשיות מגוונות מחיי הספרות בארץ ישראל בראשיתם. בספר "שרשים וצמרות" (1981) התחקתה אחר תולדות הדימוי הספרותי השלילי של העלייה הראשונה מאז שנטבע בידי אנשי העלייה השנייה. בספר "תלישות והתחדשות" תיארה את הסטת המוקד שהתחוללה בספרות העברית בראשית המאה העשרים ממזרח-אירופה לארץ ישראל. ספרה "שי של ספרות" (1973), על המוסף הספרותי של העיתון "חדשות מהארץ", מתעד את אחד המהלכים הבולטים בחידוש חיי הספרות בארץ ישראל עם תום מלחמת העולם הראשונה.
גוברין הקדישה מחקרים רבים לתיאור דיוקנו של דור הסופרים הראשון שצמח מקרב ילידי הארץ וחניכיה, הוא דור תש"ח, מתוך מגמה עקבית להפריך את המוסכמות העוינות שהתגבשו ביחס אליהם בביקורת ובמחקר. הבולט בחיבוריה בתחום זה הוא "אהרן מגד:" "חסד החיים – דיוקנו של בן הארץ כסופר עברי" (2011). זוהי מונוגרפיה מקיפה על חייו ויצירתו של אהרן מגד, המגוללת על סמך תיעוד עשיר את סיפור חייו ושלבי כתיבתו הראשונים עד להופעת ספרו הראשון, "רוח ימים", ב-1950.
נושאים ותחומים נוספים הנדונים במחקריה: תולדות הביקורת וההתקבלות; כתבי עת כמרכזים ספרותיים; אגרות סופרים; מניפסטים ספרותיים; פולמוסים ספרותיים; שירי דיוקן ושירים לעת מצוא; הסכסוך היהודי-ערבי בראי הספרות העברית; ספרות הנשים העברית; ספרות השואה. תשומת לב מיוחדת הקדישה לסופרים מינוריים, מתוך הכרה במקומם החיוני במפה הכוללת של חיי הספרות. מהדמויות שייחדה להן חיבורים מקיפים: בן-ציון אלפס, משולם זלמן גולדבוים, אירה יאן, יעקב מלכוב, ראובן פאהן, שלומית פלאום. כמו כן הרבתה לכתוב על דב סדן, מורָהּ המובהק, ועל אביה, ישראל כהן, שערכה מספר ספרים משלו ולכבודו.
עשרות ממחקריה כונסו בארבעה כרכים גדולים תחת הכותרת: "קריאת הדורות – ספרות עברית במעגליה" (2002; 2008). מהפרסים שהוענקו לה: פרס ראובן ואלנרוד (1974), פרס אברהם קריב מטעם עיריית חיפה (1989), פרס בית שלום עליכם (1996), פרס האישה היוצרת מטעם ויצ"ו (1998), פרס ביאליק לספרות יפה (1998) ופרס ישראל אפרת (2001).

גוברין, נורית. "לא בחלל הריק – ספרות בהקשריה". "קריאת הדורות, ספרות עברית במעגליה" כרך א. תל אביב: גוונים. 2002. 25-34; הולצמן, אבנר. "קווים למפעלה המחקרי של נורית גוברין". "קריאת הדורות, ספרות עברית במעגליה" כרך א. תל אביב: גוונים. 2002. 21-10. הולצמן, אבנר. "הצד המואר והצד האפל". "מקור ראשון" מוסף שבת. 17.2.2012; פרנקל-מדן, רחל. "דיוקנה של מבקרת כבעלת אסופה". "מאזניים" ע"ז(1). אוגוסט 2003. 12-15; גלרון-גולדשלגר, יוסף. "כתבי נורית גוברין: ביבליוגרפיה (1950-2004)". "ממרכזים" "למרכז, ספר נורית גוברין". תל אביב: אוניברסיטת תל-אביב. 2005. 519-597.

אבנר הולצמן