חזרה לדף התוצאות

באר חיים /// סופר, משורר ועורך /// נולד בירושלים, ישראל /// 1945 /// גיל: 77
כותב/ת הערך: הולצמן אבנר

יש להירשם כדי לשמור את הערך

לשמירת הערך באיזור האישי, לחצו על הלב

שתפו את הערך:

ז'אנרים אופייניים

אוטוביוגרפיה וממואר
רומן

תחומי יצירה

מסה
עיון
עריכה
פרוזה
שירה

פרסים

פרס אקו"ם
פרס ביאליק
פרס ברנר
פרס עגנון
פרס רמת גן

שפות יצירה

עברית

מעדכן/ת הערך

יפתח אשכנזי
תאריך עדכון אחרון: 2018-08-01 00:00:00

סופר, משורר ועורך
נולד בשכונת גאולה בירושלים, בן יחיד לזוג הורים מבוגרים ומלומדים בייסורים. אביו, אברהם רכלבסקי, עלה ארצה אחרי הפרעות שפקדו את עיירתו האוקראינית אוברוץ' בתום מלחמת העולם הראשונה. אמו, ברכה לבית ואלעס, היתה בת למשפחה ירושלמית אדוקה מהיישוב הישן, מצאצאי רבי ישראל משקלוב, תלמידו של הגאון מווילנה שעלה ארצה ב-1809. שנות הילדות והנעורים בירושלים, תוך ספיגת המראות, הדמויות, ההווי, הזיכרונות, סיפורי המעשיות, ספרות הקודש ומורשת המשפחה, במיוחד מצד האם, הטביעו בו חותם עמוק והזינו את יצירתו מראשיתה. למד בבית הספר היסודי הדתי-ליברלי "מעלה" ובבית הספר "התיכון שליד הסמינר למורים מזרחי". שירת בצה"ל במערכת "מחניים", כתב העת של הרבנות הצבאית, ובאותה העת עבד כמגיה בעיתון "דבר". במילואים השתייך ליחידה שעסקה באיתור חללים וקבורתם.
ב-1964 נדפס שירו הראשון בעיתון "דבר". השם הספרותי שאימץ, באר (ראשי התיבות של שמות הוריו), היה במהרה לשמו הרשמי. בשנים 2000-1996 עבד בהוצאת עם עובד, ומילא תפקידי עריכה מגוונים. במקביל, בשנים 1982-¬1994 היה חבר מערכת "דבר", ופרסם ב"דבר השבוע", המוסף השבועי של העיתון, מדור קבוע בענייני ספרות ותרבות בשם "מזיכרונותיה של תולעת ספרים". מבחר מהרשימות שפורסמו במדור כונסו לאחר שנים בספר, תחת אותה כותרת (2011), ובלבו תיאור שובה-לב של מסעות צליינות ספרותיים בארץ ובחו"ל בעקבות ברנר, שופמן, תומס מאן, רחל, אסתר ראב ואחרים. ב-2000 התמנה לפרופסור-חבר באוניברסיטת בן-גוריון בנגב וב-2014 הפך לפרופסור מן המניין. ב-2002 זכה בפרס ביאליק לספרות, ב-2005 בפרס אקו"ם על מפעל חיים, ב-2011 בפרס ברנר, ב-2013 בפרס ראש הממשלה ללשון העברית על שם אליעזר בן-יהודה. בשנה זו גם זכה בפרס רמת גן לספרות וב-2017 זכה בפרס עגנון.
ספרו הראשון, קובץ השירים "שעשועים יום יום" (עם עובד, 1970), שואב מלוא חופניים מחוויות ילדותו ונעוריו. מופיעה בו קשת של דמויות ירושלמיות, ובהן בני משפחתו של המחבר, ושזורים בו קטעי מראות מוחשיים של נופי העיר ואתריה. בעיקר בולט בשירים הקשר הטבעי אל עולם המסורת היהודית לרבדיו, הן באסוציאציות ובשימושי הלשון והן בהווייתם הפיזית החומרית של הספרים עצמם. אפיזודות ודמויות שעוצבו לראשונה בשירים אלה התגלגלו ברבות השנים אל ספרי הפרוזה שלו.
ב-1975 פרסם באר ב"מעריב" דבר פרוזה ראשון בשם "עגו עגו עגורים", שהיה עתיד להיעשות פרק הפתיחה של רומן הבכורה שלו "נוצות". מאז הוסט מרכז הכובד ביצירתו מן השירה אל הסיפורת. הופעת "נוצות" (1979) היתה למאורע ספרותי בלתי שכיח, הן בזכות התקבלותו החמה בקרב קהל הקוראים והן בשל העניין הער מצד הביקורת, שהתבטא בעשרות מאמרי הערכה ופרשנות. סיפור המסגרת של "נוצות" מתרחש בסיני אחרי מלחמת יום הכיפורים, שם משרת המספר ביחידת קבורה צבאית. אווירת המוות השורה על פרקי המסגרת מחלחלת אל הסיפור הפנימי, המשחזר את ילדותו של המספר בירושלים של שנות החמישים.
לעומת היבטיו המקאבריים של הסיפור מהלכות בו דמויות רבות של חוזים והוזים גרוטסקיים, המבקשים גאולות שונות ומשונות לעצמם ולאנושות ולוכדים בקסמיהם את הילד המספר. בין אלה לאלה נפרש בפירוט משכנע עולמה רב-המתחים של ירושלים החצויה בימי הצנע ובפולמוס השילומים, תוך כדי עיצוב עשיר של עשרות דמויות ואפיזודות הומוריסטיות וטרגיות. ההטרוגניות המופלגת של חומרי הרומן, המורכב מעשרות יחידות סיפוריות קטנות, עמדה במוקד הוויכוח בין המבקרים שהצביעו על מתחי היסוד המאחדים אותו ("בין אוטופיה לאפוקליפסה", כניסוחו של גרשון שקד, 1985) לבין מי שנטו לראות בו הֶצְבֵּר רופף, רב-קסם כשלעצמו, של סיפורי הווי. הספר תורגם להולנדית, לגרמנית ולאנגלית.
הרומן השני "עת הזמיר" (1987) הוא תיאור נרחב של הווי יחידה של הרבנות הצבאית בשנים 1967-1965, על היבטיו הקומיים והגרוטסקיים, אך העולם המוחשי המעוצב בו משמש בסיס לכעין סימפוזיון רב-משתתפים, שהמתדיינים בו מייצגים גוונים ופלגים שונים של הציונות הדתית. במרכז עניינם עומדות שאלות של גאולה ומשיחיות, גבורה ומוסר, קדושת ארץ ישראל מול קדושת האדם. בעיני הניצים שבהם, הימצאותה של ירושלים העתיקה מחוץ לשטח ישראל היא חרפה שיש לגול אותה בכל מחיר, ואין הגאולה שלמה כל עוד לא יתנוסס בית המקדש השלישי על הר הבית. מנגד מוצגת עמדה הומניסטית דתית מפוכחת, המעמידה את קדושת התורה וקדושת העם מעל לקדושת הארץ, ומזהירה מפני האסון שימיטו אלה הסוגדים לאתרים מקודשים ולנחלת אבות. הרומן חותר אל מלחמת ששת הימים, המוציאה מן הכוח אל הפועל את שאיפות הגאולה הכמוסות של בוגרי החינוך הדתי-לאומי, אך גם מביאה למותו של הגיבור התמים, נחום גבירץ, בעצם רגעי היקסמותו מהכיפה המוזהבת של מסגד כיפת הסלע. סיום זה מבטא יותר מכל היגד ישיר את חששותיו של המחבר מפני הכיסופים המשיחיים שהתפרצו עם שחרורה של ירושלים.
בניגוד לשני רומנים אלה, המכילים חוויות אוטוביוגרפיות משולבות במארג סיפורי בדיוני, הרי הרומן השלישי "חבלים" (1998), שמבחינות רבות הוא שיא יצירתו של באר, נכתב כדיווח אותנטי על חייו, ובמיוחד על היחסים בינו לבין אביו ואמו בחייהם וממרחק השנים. מצטייר בו חיבור של ניגודים בין האישה הירושלמית בת מאה שערים, המתגלה כדמות עצמאית, אמיצה, חכמה וישרת לב, צלולה ומפוכחת, לבין הגבר הקשיש, פליט הפרעות המוכה והמופנם – שחי בסבך של סתירות, הדחקות והעמדות פנים בין היאחזותו בעולם המסורת היהודית לבין הכרתו בכך שאין אלוהים. הקשר בין המחבר לאביו עובר גלגולים אחדים, החל באהבת ילדות, דרך מרד הנעורים של הבן שאינו יכול לסבול את עליבותו של האב ואת דרך חייו העקלקלה, וכלה בהבנה מאוחרת לנפש האב שמת עליו בנעוריו. עמוק בהרבה הוא הקשר בין הבן לאמו, המעצבת אותו כאדם ומתווה לו את דרכו כאמן. במידה רבה היא גם הכוח שהניע את כתיבת הספר, משום שהכשירה את הבן מילדותו לצבור את רשמי חייו עד שתבשיל השעה להעלותם על הכתב. "חבלים" תורגם להולנדית, לגרמנית, לאנגלית, לסינית ולאיטלקית.
גם ברומן הרביעי "לפני המקום" (2007) הגיבור הוא לכאורה הסופר באר עצמו, אולם על אף קווי הדמיון הניכרים אין לזהותם בפשטות בין המחבר לבין בן-דמותו שבסיפור, משום שהופעת המחבר כדמות היא חלק ממשחק תעתועים מורכב בין בדיון לממשות ובין החיים לספרות. באמצעות סיפור עלילה כמעט סתמי, המפגיש על שפת אגם ואנזה בברלין חבורה מגוונת של מלומדים ואנשי מעשה, מועלות שאלות כבדות משקל על מהות ההיסטוריה היהודית ופורענויותיה, החל בשורשיה הקדומים ביותר ועד ההווה הישראלי וסכנותיו, וכל זאת באמצעות מעקב מסועף אחר גורלם וגלגוליהם של ספרים, גווילים וכתבי יד. אם כל אחד מספריו של באר חושף פן כזה או אחר באישיותו, הרי "לפני המקום" הוא ביטוי מובהק של אחד הכוחות המניעים המרכזיים בחייו – התשוקה לספרים.
ב-2010 הפתיע באר את קוראיו בפרסומו של הרומן "אל מקום שהרוח הולך". זהו סיפור צבעוני רב-דמיון ותנופה, ספק ריאליסטי ספק פנטסטי, ספק קומי ספק טרגי, על מסעו של אדמו"ר חסידי לטיבט בחיפוש אחר היק הקדוש – הוא שור הבר האגדי – שלפי החלומות שחלם התגלגלה בו נשמתו של אחד מאבות אבותיו הקדושים. סיפור המעשה טבול בעולמה של החסידות על תולדותיה והווי חצרותיה, ועל סיפורי המעשיות המתגלגלים בה מזה דורות ונשזרים בתוך מרקם הרומן. בד בבד מתקיים בו דיאלוג מורכב עם הרומן "מסעות בנימין השלישי" של מנדלי מוכר ספרים שהעניק לו השראה. אולם גם ברומן זה, הרחוק לכאורה מחייו של המחבר, חבויים רבדים אוטוביוגרפיים עמוקים, עד שניתן לראות את פרשת כיסופיו של האדמו"ר להיחלץ מכלא חצרו וממועקת חיי המשפחה שלו, בחיפוש אחר האהבה הטהורה והמושלמת, כווידוי סמוי אך אמיץ לא פחות מזה שנפרש ב"חבלים".
ב-2014 פרסם באר את ספרו "חלומותיהם החדשים", שבמרכזו עומד גדעון שורק, איש מוסד לשעבר, שמבקש לכתוב רומן על ימי החרדה בארץ בזמן מלחמת העולם הראשונה, ושוכר את אלמה, עורכת ספרותית, שתסייע לו במשימה. שני הגיבורים השונים באופיים מתאהבים והמסע אל העבר נודד גם אל עולם הוצאות הספרים היהודיות של לייפציג. רומן זה, שזכה לשבחי הביקורת, עוסק גם כן בנושאים השייכים לעולם הספרות היהודי שהעסיקו את באר בספריו המוקדמים (במיוחד בספר "לפני המקום"). עם זאת, בספר גם מתחזקת מגמה פרודית שבוחנת בעין מבודחת וביקורתית את הספרות העברית בת ימינו. קו-פרודי זה מתחזק ברומן "בחזרה לעמק רפאים", שפורסם בשנת 2017. הרומן, שנפתח במותו של הסופר המוערך אלישע מילגרם, הופך עד מהרה לגרוטסקה פרועה. אך למרות שבאר מבקר בעוקצנות את הרפובליקה הספרותית בישראל על שלל טיפוסיה (הסופרים, המבקרים, החוקרים, העיתונאים ועוד), רומן זה אינו מסתכם רק במבט פרודי מאחר שהוא גם מעורר דיון מהותי ביחסים בין היהדות לנצרות בכלל ובין הספרות העברית לכתבי הקודש הנוצריים בפרט.
ביטוי חזק לא פחות לעולמו של באר כאיש ספר וספרות הוא ספרו הלא-בדיוני "גם אהבתם גם שנאתם" (1992), שאולי יאה לו ההגדרה "רומן דוקומנטרי". זהו תיאור סיפורי של מערכות היחסים בין שלושת ענקי הספרות העברית – ביאליק, ברנר ועגנון. התיעוד המחקרי המדוקדק משמש בסיס להעלאת דרמה אנושית וספרותית, העוקבת אחר התמורות שחלו בשלוש מערכות היחסים המתוארות. וזאת בניצוחו של הגיבור הרביעי הסמוי של הספר, הלא הוא חיים באר עצמו, המנווט את מהלכי העלילה, מווסת את קצב הסיפור, מזדהה עם גיבוריו, אך גם כמו שולט בגורלותיהם ואף שופט אותם שיפוט מוסרי, תוך כדי ניהול דיאלוג מתמשך עם הקורא.
ששת ספרי הפרוזה של באר הם עיקר יצירתו, אולם נוכחותו היוצרת ניכרת בערוצים רבים נוספים. הוא השתתף בעריכתם של מפעלים מו"ליים רחבים, כגון "לקסיקון האישים של ארץ-ישראל" (1983) ו"מאה שנות תרבות – היצירה העברית בארץ ישראל 1900 2000" (2000); ערך אנתולוגיה של שירי ירושלים ("ציפור האבן", 1983); פרסם קבצים מסיפוריהם של ג' שופמן ("שלכת", 1994) ודבורה בארון ("כריתות", 1997). ב-2016 פרסם את ספר המחקר "חדרים מלאים ספרים", ובאותה שנה גם פרסם את הספר "קשר לאחד: מסעות, בתים ואנשים בירושלים".
מאז 1980 הוא מנחה סדנאות לכתיבה יוצרת ומאז 1982 מקיים סיורים ספרותיים-היסטוריים בירושלים בעקבות יצירותיהם של סופרים ומשוררים, ובשנים האחרונות גם במזרח-אירופה ובברלין. הוא מרצה פעיל ומבוקש במסגרות אקדמיות ופופולריות. דומה כי הצירוף הנדיר המתגלם בו בין זיקה שורשית ל"ארון הספרים היהודי" לבין עמידה איתנה לא פחות בספרות החילונית המודרנית, הופך אותו לדמות מגשרת ומתווכת יחידה במינה בנוף התרבות הישראלי.
בשנת 2014 יצא קובץ המחקרים "מלאכת החיים: עיונים ביצירתו של חיים באר" בעריכת חיים וייס וחנה סוקר-שווגר.

בן-דב, ניצה. "חבלי חיים: על הרומן 'חבלים' של חיים באר". "עלי שיח" 42. חורף 2000. 78-74; הולצמן, אבנר. "על שלושה ועל רביעי".
"מפת דרכים: סיפורת עברית כיום". תל-אביב: הקיבוץ המאוחד 2005. 102¬-105; הררי, יצחק. "נוצת הטווס: ארוס ומוות בפרוזה של חיים באר". תל-אביב: דיונון. 2007; סדן, דב. "שיחה על סיפור בכורה – חיים באר, 'נוצות'". "חדשים גם ישנים", כרך א. תל-אביב: עם עובד.
1987. 88-93; שקד, גרשון. "בין אוטופיה לאפוקליפסה". "גל אחר גל בסיפורת העברית". ירושלים: כתר. 1985. 132-128.

אבנר הולצמן

לינקים חיצוניים

לקסיקון אוהיו לספרות עברית

ספרים/כתבי עת/עיתונים שהופיעו בגוף הערך

אל מקום שהרוח הולך, גם אהבתם גם שנאתם, דבר, היצירה העברית בארץ ישראל 1900-2000, חבלים, כריתות, לפני המקום, לקסיקון האישים של ארץ-ישראל, מאה שנות תרבות, מחניים, מסעות בנימין השלישי, מעריב, נוצות, עת הזמיר, ציפור האבן, שלכת, שעשועים יום יום

ספרים/כתבי עת/עיתונים מן הביבליוגרפיה

גל אחר גל בסיפורת העברית, חדשים גם ישנים, מפת דרכים: סיפורת עברית כיום, נוצת הטווס: ארוס ומוות בפרוזה של חיים באר, עלי שיח

תגיות חופשיות

ארון הספרים היהודי, הומניזם, החברה הדתית, חילוניות, חסידות, מלחמה, מסע, מקרא, משיחיות, נצרות, פנטזיה, פרודיה, צבא, ריאליזם

מידע כללי

שפות תרגום
איטלקית
אנגלית
גרמנית
הולנדית
סינית

תחומי מחקר
ספרות

זהות אתנית/דתית
יהודי/ה

גיל בעת פרסום ראשון
25 (1970)

גודל ערך
ארוך

הציעו תיקון, הוסיפו מידע חדש או תמונה

    שלחו תמונה עם זכויות יוצרים:

    וידאו

    מתוך ''סופרים קוראים'', באדיבות מרכז הספר והספריות

    הערה חשובה

    הלקסיקון מעודד שימוש נרחב במידע שבו למטרות לימוד ומחקר. לפיכך, אפשר להוריד ערכים ושאילתות מן הלקסיקון למחשב האישי בקלות ובכמה תצורות. נבקש כי בכל שימוש שהוא בערכים ובשאילתות שבאתר, יינתן קרדיט הולם לאתר ולמחבר/ת הערך.
    בשונה מן הטקסטים שבלקסיקון, אין להעתיק או לעשות שימוש אחר בתמונות אשר באתר ללא הסכמה מפורשת מבעלי הזכויות עליהן.

    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *