חזרה לדף התוצאות

אלתרמן נתן /// משורר, מחזאי, מתרגם ופזמונאי /// נולד בורשה, פולין /// 19101970 /// גיל
כותב/ת הערך: מירון דן

יש להירשם כדי לשמור את הערך

לשמירת הערך באיזור האישי, לחצו על הלב

שתפו את הערך:

זכויות היוצרים של התמונה

מתוך ויקיפדיה, שימוש חופשי

ז'אנרים אופייניים

פואמה

תחומי יצירה

מחזאות
פזמונאות
שירה
תרגום

שפות יצירה

עברית

מעדכן/ת הערך

יפתח אשכנזי
תאריך עדכון אחרון: 2019-02-01 00:00:00

משורר, מחזאי, מתרגם ופזמונאי
נולד בוורשה להוריו יצחק ובלה. האב היה מחנך עברי ציוני, ממקימי גן הילדים דובר העברית והקורסים להכשרת גננות דוברות עברית. ילדותו עברה עליו בלבה של הקהילה הספרותית העברית בפולין ואחר כך במוסקבה (לשם עקרה המשפחה בימי מלחמת העולם הראשונה). בימי המהפכה ומלחמת האזרחים ברוסיה שהה עם משפחתו בקייב, ואחר כך התחנך בבית ספר עברי בקישינב. ב-1925 הגיע (זמן-מה לפני משפחתו) לתל אביב ולמד בגימנסיה העברית "הרצליה". אביו מצא את מקומו במערכת החינוך של עיריית תל אביב כמפקח על הגנים העירוניים.
ב-1929 יצא ללימודים בצרפת, שהה כשנה בפריז (שם למד צרפתית וספרות בסורבון) ולאחר מכן למד שנתיים במכללה החקלאית שליד אוניברסיטת ננסי, והוכתר בתואר הנדסאי חקלאי. עם שובו ארצה עבד זמן קצר בבית הספר החקלאי במקווה ישראל, אך עד מהרה הצטרף לחוגי הבוהמה בתל אביב והתפרנס מעיסוקים ספרותיים ועיתונאיים.
ב-1934 כתב שירים אקטואליים בעיתון "דבר" במדור "סקיצות תל-אביביות" (בשם העט "האלוף נון"), ולאחר מכן עבר למערכת עיתון "הארץ", שם כתב שירים בעלי אופי סאטירי, בטור שבתחילה נקרא "נקודות השקפה" ולאחר מכן "רגעים" (בשם העת "אגב"). באותה שנה פעל כפזמונאי הבכיר של התיאטרון הסאטירי "המטאטא". שיריו הליריים החלו להתפרסם ב-1931 בכתב העת "כתובים" (שירו הראשון שהתפרסם בבמה זו הוא "בשטף העיר", 12.3.1931). הוא נמנה עם חבורת "כתובים", ולאחר מכן עם אותו חלק ממנה שפרש ב-1933 בהנהגתו של אברהם שלונסקי והקים את קבוצת "יחדיו" ואת ביטאונה "טורים". החל לפרסם את שיריו הליריים גם בכתב העת "גזית" (1932) ובמוסף הספרות של "הארץ".
ב-1935, לאחר התפוררות של שתי פרשיות אהבה מיוסרות, נשא לאישה את השחקנית רחל מרכוס. ב-1938 ראה אור קובץ שיריו הראשון, "כוכבים בחוץ" (יחדיו). באותה שנה נפטר אביו ממחלת הסרטן, מאורע שהותיר בו חותם עמוק. ב-1939 חל פילוג נוסף בחבורת שלונסקי וכתב העת "טורים", וחלק נכבד מהחבורה הקים את כתב העת "מחברות לספרות" בעריכת ישראל זמורה. אלתרמן היה מנהיגה הבלתי-מעורער של חבורה זו.
ב-1941 נולדה לנתן ולרחל בתם תרצה, לימים המשוררת תרצה אתר. באותה שנה ראה אור ספר שיריו השני, "שמחת עניים". כמו כן החל בכתיבתן של יצירות מקיפות נוספות, בהן "שיר עשרה אחים" (שראה אור כספר ב-1960) ו"שירי מכות מצרים", שראה אור ב-1944. ב-1943 ניתק הקשר בין אלתרמן למערכת "הארץ" ונוצר הקשר בינו לבין מערכת "דבר", עיתונה של הסתדרות העובדים, שבו היה עתיד לפרסם במשך כעשרים שנה את "הטור השביעי", טור התגובה השירית הפוליטית האקטואלית. ב-1944 הוא הפסיק לכתוב לתיאטרון "המטאטא" ונעשה לפזמונאי העיקרי של התיאטרון המוזיקלי "לי לה לו", שעבורו חיבר כמה מפזמוניו שזכו לפופולריות חסרת תקדים, כגון "כלניות", "אני מצפת" ו"בכל זאת יש בה משהו".
בשלב זה כבר היה אלתרמן הדמות המרכזית בשירה הארץ-ישראלית וגיבור תרבות מוקף הערצה. הדור הצעיר אימץ אל לבו את שירתו ורבים ממשורריו ראו עצמם תלמידיו. קשרים עמוקים נוצרו בינו לבין דמויות מרכזיות בממסד הביטחוני, המחתרתי למחצה, של "ההגנה", כמו יצחק שדה, משה דיין ויגאל אלון. לעמדות הפוליטיות שנקט בטוריו היתה השפעה ציבורית גדולה. הוא נעשה למבטא העיקרי של האתוס הציבורי המרכזי בתקופת מלחמת העולם, השואה והמאבק שקדם לייסודה של מדינת ישראל. הטור "מגש הכסף", שאותו כתב שבועות ספורים לאחר פרוץ מלחמת העצמאות, נעשה לטקסט הליטורגי-החילוני העיקרי של המלחמה ושל טקסי הזיכרון שליוו אותה.
החל לכתוב שירים בילדותו והתמיד בכך בימי הלימודים בגימנסיה, תוך שהוא עוקר מהם את ההטעמה וההגייה האשכנזיות ואת הנוסח השירי של ראשית המאה העשרים ועובר להגייה ולהטעמה הארץ-ישראליות ולנוסח מודרני יותר, אם כי בלתי מגובש. למעשה עיצוב אישיותו השירית החל רק עם יציאתו לצרפת, בעיקר כתוצאה מהשתחררותו מהנורמות ומהמושגים של אביו רב-ההשפעה, מראשית התוודעותו לעולמו השירי המודחק, רב-הניגודים והסתירות, ומן ההיחשפות לשירה הצרפתית, בעיקר לשירת "המשוררים המקוללים" של המחצית השנייה של המאה הי"ט וליצירתו של אביהם הרוחני שארל בודליר. אלתרמן נטל משירה זו את המקצב המוזיקלי המהוקצע ואת דמות המשוטט העירוני הבודלירי, ה-flaneur הצופה ממרחק מסוים בג'ונגל העירוני ומשתף עצמו במאבקים המתנהלים בו באמצעות פנטזיות והרהורים. הוא ניצל דמות יסוד זו לביטוי תחושות בדידות, ניכור ותשוקות בלתי מרוסנות, והמשיך לפתח אותה גם בשירים שכתב לאחר שובו לארץ.
באמצע שנות השלושים חל שינוי בתפישת המציאות שלו, דבר שהביאו להחלטה לגנוז את רוב שיריו שנכתבו ופורסמו עד 1935 ולהתחיל במהלך חדש, שמצא את ביטויו המושלם בספרו "כוכבים בחוץ". בקובץ ייחודי זה, מקובצי השירה החשובים ביותר בתולדות הספרות העברית, הוחלף המשוטט העירוני המודרניסטי ב"הלך" תמים וקלאסי יותר, והשיטוט המנוכר ברחובות הכרך הוחלף במסע במרחבי הטבע ובכרך גם יחד. זהו מסע של ייעוד: הצלת התרבות העירונית המודרנית מאסון העקרות, הניכור וההרס העצמי על ידי החזרת האדם המודרני אל "תבל" ראשונית, חיונית, מלאה עוצמות וסערת רגשות.
שליחות זו מכתיבה את התכנים ואת אופני המבע של הקובץ על ארבעת פרקיו, הערוכים עריכה סימפונית עתירת מצלולים ומראות, ועם זאת ממושמעת וקוהרנטית. לשם מילוי שליחותו חייב הפייטן לעורר במראות העירוניים הנושנים את "רגע ההולדת" הראשוני הטמון בהם, לשלב את הטבע ואת כוחותיו החייתיים והווגטטיביים בנוף העירוני המודרני. המשורר מודע לסכנות הטמונות בחזון זה של התחיות ושיבה אל הראשוניות. הקובץ נכתב בימי עליית הפשיזם והנאציזם, והוא אפוף הן הבנה של הערגה לפראי ולראשוני – כתגובה לפיכחון ולניכור של ההוויה המודרנית – שהזינה את התנועות החברתיות הללו, והן תחושה עמוקה ברצחנות הממיתה הכרוכה בה. מתוך כך נע הקובץ בתנועת זיגזג בין קטבים של אקסטזה וייאוש.
לאורך התנועה הזאת מפעיל המשורר את כליו: המלוס המודגש והסוחף והלשון הפיגורטיבית המזמנת לקורא הפתעות ויזואליות צבעוניות מהממות. ללא כפייה של סדר סיפורי ומערכות אלגוריות (שעתידים להופיע בספריו הבאים), הוא ביצע כאן מהלך הגותי-שירי שמעטים כמוהו לעושר ולהיגיון פנימי כאחד, וכבש את לבו של דור קוראים שלם.
ההישג המופלא שהושג ב"כוכבים בחוץ" לא הביא ליצירת שירים נוספים ברוח הקובץ המוקדם. ביצירות העיקריות שבאו אחריו, בעיקר "שמחת עניים", "שירי מכות מצרים" ו"שיר עשרה אחים", התחלפה ההתמודדות החושית הנלהבת עם עולם מתנודד בין חיות לקיפאון בשירה הנותנת דעתה על המציאות ההיסטורית ההרסנית (מלחמת העולם השנייה; הסכנה לקיומו של עם ישראל) והמציעה סינתזות הגותיות מופשטות תחת הסינתזות החושניות והמוזיקליות שהוצעו עד כה.
"שמחת עניים" היא פואמה סימבוליסטית סבוכה ומופלאה, שנוצר בה עולם אפל ואובססיבי של יחסים אנושיים בתוך מרחב הזמן ההיסטורי, באמצעות רצפים מוזיקליים מהממים בעוצמתם ובחזרות שבהם. אולם המשמוע של הפואמה תובע פרשנות אלגוריסטית, שבמסגרתה יובנו הגיבורים שלה (בעיקר הבעל המת והאישה שנותרה בחיים בעיר נצורה) כנציגי אספקטים של העם היהודי או של העולם התרבותי בן הזמן.
לעומת זאת, ב"שירי מכות מצרים" וב"שיר עשרה אחים" חתר המשורר לשירה בהירה, כמעט ניאו-קלאסית, המציגה ערכים קבועים בחיי האדם במבחן הקיומי, האישי וההיסטורי, מול מוות, חולי, משטרים רצחניים, מלחמות קטלניות, ומחפשת את האמין והיציב שבאדם, את קשריו הבסיסיים עם החברה (בעיקר בגילומה המשפחתי) ועם "תבל", העשויים לעמוד בלחצים האכזריים ביותר ולשרוד. את הערכים הללו מציג המשורר כבסיס לתרבות אנושית חיה ומתחדשת, שתקום מתוך הריסות ההווה ההיסטורי הקטסטרופלי.
לצד יצירותיו הליריות העיקריות יצר אלתרמן את שירתו העיתונאית. הוא נטל את ה"טור" השירי והעיתונאי והפכו מערוץ שולי במרחב הספרותי לערוץ מרכזי. בטוריו הצליח ליצור מתאם בין שלושה ממדים: בממד הפובליציסטי הקונקרטי – השיר היה חייב לשכנע כמאמר עיתונאי, להעמיד תזה ברורה, לנמקה ולהוכיחה; בממד השירי הסגנוני – המאמריות של השיר היתה צריכה להיות מובלעת במבע מהוקצע, אלגנטי, שנון ומוזיקלי; בממד ההגותי מתחבר האירוע הספציפי עם ההיסטוריה ומשקף תפישת מציאות רוויה אתוס הומניסטי וליברלי. הוא הגיע לשיא הצלחתו כמשורר "הטור" בימי מלחמת העולם השנייה, המאבק האנטי-בריטי ומלחמת העצמאות. בתקופה זו הוא הביא גם את השנסון העברי למדרגה חדשה של שכלול. הוא יצר פזמונאות מכונפת, קלילה, ועם זאת רוויה מחשבה ומלאה פיקחות.
בשנות החמישים, על רקע עלייתו של סגנון פיוטי חדש, מנוגד מבחינה הגותית, עקרונית ופואטית כאחד לזה שלו ושל בני דורו, החלו להישמע לראשונה הסתייגויות והרהורי כפירה ביחס ליצירתו. הסתייגויות אלה ניזונו במידה רבה מיצירותיו החדשות, שאפילו חסידיו הוותיקים מצאו בהן טעם לפגם: "דבר"נות מאמרית, פרוזאיות של דובר רשמי של אתוס המדינה, דעיכת הקסם המוזיקלי והפיגורטיבי. היצירה "שירים על ארץ הנגב" (נתפרסמה לראשונה בלוח "הארץ" בשנת 1950, וכלולה בחטיבה "שירים על רעות הרוח" ב"עיר היונה") הביאה לתגובתו הביקורתית של המבקר מרדכי שלו; הופעת הקובץ המקיף "עיר היונה" (1957) הכינה את הרקע להתקפתו של נתן זך על כלל יצירתו של אלתרמן, במאמר "הרהורים על שירת אלתרמן" (1959). בשלב זה כתב המשורר, למעשה, שירה דיונית-הגותית שהכילה יסודות של כרוניקה, בלדיסטיקה ותיאור ססגוני, אבל השליטה עליהם את הרצף ההגותי-פולמוסי. עיקרה של שירה זו במתח האינטלקטואלי שיצרה סביב בעיות היסוד של הקיום היהודי הקולקטיבי בכלל ושל המפעל הציוני בעיקר.
במסכת הכרוניקה השירית של שירי "עיר היונה" העלה אלתרמן מחשבות מעמיקות ביחס למהותה של מלחמת העצמאות, שראה בה רק חלק מ"מלחמת היהודים", שראשיתה במחנות העקורים באירופה לאחר מלחמת העולם וסיומה בעיירות הפיתוח הנידחות של מדינת ישראל. הוא ניהל פולמוס מרחיק ראות עם "ספרות תש"ח" שראתה, לדעתו, רק חלק קטן מהנוף ההיסטורי של המאבק היהודי-ציוני וגיששה גישוש שגוי בהבנת "קהילת המוות", שהיא קהילת האם של חברה מדינית חופשית.
לאחר חתימת שירי "עיר היונה" התמסר אלתרמן במשך כעשור ליצירת מחזות, שאחדים מהם גם הועלו על הבימות, במידה כזאת או אחרת של הצלחה. קשה לומר שעלה בידו לגבש סגנון מחזאי מובהק, ולמעשה הוא בדק כמעט בכל מחזה אופציה מחזאית אחרת.
ב-1965 פירסם יצירה פיוטית גדולה אחרונה, "חגיגת קיץ", שהביאה למיזוג מזהיר של יסודות הטרוגניים: מלודרמה פרברית בסגנון תיאטרון גוניול, "אפוס" ציוני חלוצי העוסק בגורלם של העולים החדשים, שירים מאמריים על מדע ושירה, פרודיה משעשעת אך לא חסרת רצינות על המוטיביקה של יצירתו המוקדמת של המשורר, משלים והגדות ועוד. כל אלה התערבו זה בזה על סמך העיקרון: "העולם באמצע מתרחש", כלומר, אמת החיים היא שהכול קורה בבת אחת; הרציני מתמזג במגוחך, הרגעי בנצחי, הטרגדיה או המלודרמה בפארסה.
ב-1967, בעקבות מלחמת ששת הימים, נעשה אלתרמן לרוח החיה בקרב מקימי "התנועה למען ארץ ישראל השלמה". תחנה סופית זו, שאליה הגיע בדרכו הפוליטית הארוכה, מעוררת תהיות וקוראת להתבוננות מחודשת בכלל המסלול הפוליטי של המשורר מאז שנות השלושים. מכל מקום, ההתמסרות לענייני "התנועה למען ארץ ישראל השלמה" הביאה את המשורר לסוף דרכו כאמן יוצר. בשנותיו האחרונות התגלה בעיקר כפובליציסט וכפולמוסן מר, יובשני ונטול חן. הוא עצמו היה מודע לפיחות העצמי שלו, וקיבל עליו את הדין לשם ערך שהיה חשוב בעיניו יותר מיצירת שירה. גם בשלב אחרון זה הוא היה איש השיקולים המעמיקים וקבלת האחריות האישית לכל מעשה ומחדל. מקומו במרכז התרבות והספרות העבריות של זמנו נעלה מכל ספק.
אחת מן העדויות הרבות למקומו האיתן של אלתרמן בציבוריות הישראלית מצויה בהנצחתו בשטר הכסף של מאתיים שקלים חדשים שהונפק בדצמבר 2015.

באומגרטן, אורה (עורכת). "נתן אלתרמן – מבחר מאמרי ביקורת על שירתו". תל אביב: עם עובד. 1971; בסין, גיורא. "ביבליוגרפיה לכל כתבי אלתרמן". "מחברות אלתרמן" א'. תל אביב: הקיבוץ המאוחד. 1977. 354-247; דורמן, מנחם. "נתן אלתרמן – פרקי ביוגרפיה". תל אביב: הקיבוץ המאוחד. 1991; ויסברוד, רחלי. "בימים האחרים: תמורות בשירה העברית בין תש"ח לתש"ך". תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה. 2002. 115-13; לוז, צבי וזיוה שמיר (עורכים). "הפואמה המודרניסטית ביצירת אלתרמן". רמת גן: אוניברסיטת בר־אילן. 1991; מירון, דן. "פרפר מן התולעת: אלתרמן הצעיר ויצירתו". תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה. 2001; קרטון-בלום, רות. "הלץ והצל". תל אביב: זמורה-ביתן. 1994; שביט, עוזי. "לא הכל הבלים והבל: החיים על קו הקץ על פי אלתרמן". תל אביב: הקיבוץ המאוחד. 2007; —. "שירה מול טוטליטריות: אלתרמן ו"שירי מכות מצרים". חיפה ותל אביב: אוניברסיטת חיפה וזמורה-ביתן. 2003; שמיר, זיוה. "תיבת הזמרה חוזרת". תל אביב: הקיבוץ המאוחד. 2005.

דן מירון

לינקים חיצוניים

לקסיקון אוהיו לספרות עברית

הערך באתר פרויקט בן יהודה

ספרים/כתבי עת/עיתונים שהופיעו בגוף הערך

גזית, דבר, הארץ, חגיגת קיץ, טורים, כוכבים בחוץ, כתובים, לוח הארץ, מחברות לספרות, עיר היונה, שיר עשרה אחים, שירי מכות מצרים, שמחת עניים

ספרים/כתבי עת/עיתונים מן הביבליוגרפיה

בימים האחרים: תמורות בשירה העברית בין תש"ח לתש"ך, הלץ והצל, הפואמה המודרניסטית ביצירת אלתרמן, לא הכל הבלים והבל: החיים על קו הקץ על פי אלתרמן, מחברות אלתרמן, נתן אלתרמן – מבחר מאמרי ביקורת על שירתו, נתן אלתרמן – פרקי ביוגרפיה, פרפר מן התולעת: אלתרמן הצעיר ויצירתו, שירה מול טוטליטריות: אלתרמן ושירי מכות מצרים, תיבת הזמרה חוזרת

תגיות חופשיות

אורבניות, אלגוריה, הומניזם, טבע, מדע, מודרניזם, מלחמה, סאטירה, סימבוליזם, פרודיה, שירה לירית, שירה צרפתית

מידע כללי

מוסדות אקדמיים
אוניברסיטת הסורבון
הגימנסיה העברית הרצליה בתל אביב

תחומי לימוד אקדמיים
חקלאות
ספרות

בקשר ספרותי עם
אלון יגאל
דיין משה
זמורה ישראל
שדה יצחק
שלונסקי אברהם

משפיעים
בודלייר שארל

עיר או ארץ מגורים
אוקראינה
בסרביה
ישראל
מוסקבה
ננסי
פריז
צרפת
קייב
קישינב
רוסיה
תל אביב

זהות אתנית/דתית
יהודי/ה

גיל בעת פרסום ראשון
27 (1937)

רקע משפחתי

בנו של המחנך הציוני יצחק אלתרמן|אביה של המשוררת תרצה אתר|בעלה של השחקנית רחל מרכוס

גודל ערך
ארוך

הציעו תיקון, הוסיפו מידע חדש או תמונה

[contact-form-7 id="4" title="הצעת תיקון"]

הערה חשובה

הלקסיקון מעודד שימוש נרחב במידע שבו למטרות לימוד ומחקר. לפיכך, אפשר להוריד ערכים ושאילתות מן הלקסיקון למחשב האישי בקלות ובכמה תצורות. נבקש כי בכל שימוש שהוא בערכים ובשאילתות שבאתר, יינתן קרדיט הולם לאתר ולמחבר/ת הערך.
בשונה מן הטקסטים שבלקסיקון, אין להעתיק או לעשות שימוש אחר בתמונות אשר באתר ללא הסכמה מפורשת מבעלי הזכויות עליהן.

נגישות