שָמי (סַרְוִי) יצחק /// סופר /// נולד בחברון, הרשות הפלסטינית /// 1888 – 1949 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בחברון לאביו אליהו סרוי, סוחר טקסטיל דמשקאי, ולאמו רבקה לבית קסטל, בת למשפחה ספרדית מיוחסת מחברון. ראשית חינוכו ב"כותאב", החדר הספרדי, והמשכו בישיבת "שדי חמד" בחברון. בגיל שמונה-עשרה עזב את הישיבה ורכש השכלה בבית המדרש הגרמני למורים של חברת "עזרא" בירושלים, שבו התוודע לרעיונות ההשכלה והוסמך כמורה ב-1909. בירושלים נחשף לציונות בתיווכם של ש"י עגנון ויצחק בן-צבי, ומאוחר יותר אף זכה לתשומת לבו של דוד בן-גוריון, שהחשיב אותו למומחה בענייני התרבות הערבית. תחילה עסק בהוראה במזכרת בתיה, ולאחר מכן בדמשק ובבולגריה, שם שהה כשמונה שנים ונישא לאשתו הראשונה, פנינה גינגולד. ב-1919 חזר לחברון בלוויית אשתו ובנם הצעיר, ידידה (שמיר), והתמנה למזכיר היישוב היהודי בעיר, וכן לימד ערבית, ספרות והיסטוריה. לאחר פטירת אשתו נישא בשנית לשרה לבית קאליש. במסגרת תפקידו הזעיק את החיילים הבריטים להגן על היישוב בחברון מפני פרעות בזמן חגיגות נבי מוסא. ייתכן שפרט זה קשור ליצירתו המרכזית, הנובלה "נקמת האבות" (מצפה, 1927). שנה לפני מאורעות תרפ"ט עברה המשפחה מחברון לטבריה, ואף על פי שלא נכחו בפרעות, שמי הושפע עמוקות מהאירוע הרצחני. ב-1930 עבר לחיפה, ובה התגורר עד לפטירתו, אך העיר חברון נשארה בלב הווייתו, והוא אף תיכנן לכתוב רומן רחב יריעה על קורות הקהילה בה. שמו נקשר רבות בשמו של יהודה בורלא. השניים התיידדו בנעוריהם, עברו מסלול הכשרה דומה, ואף כתבו על החברה הערבית והיהודית-ספרדית, אולם ניכרים הבדלים גדולים בתפישת עולמם ובמשנתם הספרותית.
שוראקי נתן אנדרי /// משורר, סופר ומתרגם /// נולד בעין-טמושנט, אלג'יר /// 1917 – 2007 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בעיירה עין-טמושנט, אלג'יריה. בילדותו ספג את התרבות היהודית של בית אביו, צאצא לשושלת ארוכה של רבנים וחכמים באלג'יריה מאז המאה השש-עשרה, וגם את התרבות הערבית. בהמשך התחנך במערכת החינוך הצרפתית הממלכתית וסיים את לימודי המשפטים בפריז, כולל דוקטורט. במקביל קיבל תעודה של הסמינר לרבנים בצרפת. במלחמת העולם השנייה החל את דרכו כעורך-דין בעיר אוראן, אלג'יריה, אך בשל החוקים האנטישמיים של משטר וישי הצטרף למחתרת שפעלה בצרפת. אחרי המלחמה הספיק לכהן כשופט שלום באלג'יריה. ב-1947 נקרא למלא תפקיד של סגן מנכ"ל "כל ישראל חברים", וב-1953 קיבל על עצמו תפקיד כנציג קבע של הארגון, ובמסגרתו סייר והרצה בארצות רבות.
ראובני אהרן /// סופר /// נולד בפולטבה, אוקראינה /// 1886 – 1971 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בעיירה פּוֹלטָבָה, אוקראינה, שהיתה מרכז של פעילות רוסית מהפכנית, השכלה יהודית ו"הגנה עצמית" בתקופת הפוגרומים. סבו מצד אביו היה מנוי על עיתונים עבריים וידע קרוא וכתוב ברוסית ובפולנית. אביו, צבי שימשלביץ, שהיה מראשוני "חובבי ציון" ופעיל באגודת "בני משה", ביקר בארץ פעמיים (1891, 1905). אחיו, יצחק בן-צבי, היה נשיאה השני של מדינת ישראל וחוקר קהילות ישראל במזרח. על השכלתו כתב ראובני: Reading – No schools"". בגיל שבע-עשרה, בקיץ 1904, יצא לאמריקה, עבד שנתיים בבתי חרושת בשיקגו, ובקיץ 1906 שב לפולטבה, מאוכזב על שהחמיץ את מהפכת 1905. רשמיו מאמריקה התפרסמו בשבועון "פועלי ציון" ברוסית בעריכת דב בר בורוכוב ויצחק בן-צבי. באותו קיץ נידון למאסר, ולאחר שנתיים לגירוש לצפון-סיביר עם אביו, משום שבביתם נמצא נשק להגנה עצמית (אחיו יצחק נידון לעבודת פרך, אך הצליח להימלט ולעלות לארץ). בסיביר עסק האב בסחר חליפין עם הטונגוסים המקומיים, וראובני חיבר מילון וספר דקדוק של השפה הטונגוסית, ובעזרתה הצליח לברוח ליפן, שם עבד כמתורגמן. ב-1910 הגיע לארץ ישראל דרך מנצ'וריה, שנחאי והאוקיינוס ההודי, בדרכון ארמני שהשיג ביפן, ובעזרתו הורשה להיכנס לארץ כתושב קבע (ליהודים הותרה כניסה רק לשלושה חודשים). הוא שוחרר משירות בצבא הטורקי תמורת תשלום (שהיה מקובל לגבי משכילים וזרים).
ביוגרפיה
נולד בעיר פלונסק, פולין. משחר נעוריו עסק בפעילות ציונית בעירו, עם חבריו הקרובים דוד בן-גוריון ושלמה לביא. עלה לארץ ישראל ב-1904 והיה מראשוני העלייה השנייה. עבד כפועל חקלאי במושבות יהודה והגליל, ובה בעת נכנס לפעילות ציבורית, והיה בחבורת המייסדים של תנועת "הפועל הצעיר" ב-1906. ב-1907 החל לפרסם בכתבי העת סיפורים ארץ-ישראליים. ב-1909 יצא ללימודים אקדמיים בצרפת. עד 1912 למד בסורבון בפריז ספרות ופילוסופיה וקנה לו מושגי יסוד באסתטיקה ובביקורת הספרות המודרנית, ששימשוהו בהמשך דרכו. מ-1912 למד חקלאות באוניברסיטת ננסי והוסמך ב-1914 כאגרונום. מחמת פרוץ מלחמת העולם הראשונה נמנע ממנו לשוב לארץ ישראל, ואת השנים הבאות עשה בפולין ובאודסה ועסק בהוראה, בכתיבה ובעריכה. ב-1921 שב ועלה ארצה. לימד חקלאות בבית הספר "מקווה ישראל" וניהל את מחלקת ההדרכה החקלאית של תחנת הניסיונות ברחובות. בד בבד היה פעיל בחיי הספרות, נמנה עם מקורביו של ביאליק והיה ממייסדיו ועורכיו הראשונים של השבועון "מאזניים" (1933-1929). ב-1933 הקים את בית הספר החקלאי "כדורי" ליד הר תבור וניהל אותו במשך ארבע שנים. ב-1937 התיישב בירושלים, ומאז ייחד את עיקר זמנו לעבודתו הספרותית.
ביוגרפיה
נולד בעיירה לאשקוביץ, גליציה המזרחית. ב-1915, אחרי שנשרפה עיירתו בידי הצבא הרוסי, גלתה משפחתו וחיה חיי פליטים בכפרים ובעיירות בגליציה. מ-1921 התגורר בבוצ'אץ' (לימים ערך את ספר הזיכרון לקהילת בוצ'אץ' בסיועו של ש"י עגנון). ב-1922 עמד בבחינות בסמינר למורים עבריים בלבוב. באותה עת החלה פעילותו הציונית, בין השאר בהקמת סניף "החלוץ" בבוצ'אץ' ובהוצאת ביטאונים שונים עם חברו דב סדן. רשימתו הראשונה פורסמה ב-1924 ב"עתוננו", ביטאון "החלוץ" בלבוב. באוקטובר 1925 עלה לארץ ישראל בקבוצת חלוצים שהתיישבה ליד פתח תקווה. אחרי פירוק הקבוצה ב-1927 עבד בחקלאות, היה פעיל במפלגת "הפועל הצעיר" ופירסם מאמרים ב"דבר" וב"הפועל הצעיר". בשנים 1931-1930 שהה בגליציה כשליח ההסתדרות. בשובו הצטרף לקבוצת חולדה והיה חבר בה עד 1933. ב-1934 עבר לתל אביב והתקבל לעבודה קבועה בביטאון מפא"י, "הפועל הצעיר". ב-1948 נעשה עורך השבועון והתמיד בכך עד פרישתו לגמלאות (1970). אף שמדובר בכתב עת פוליטי-מפלגתי טיפח בו כהן מדור ספרותי נרחב, והשתדל לעודד ולחנוך כותבים צעירים. ב-1934 הצטרף לאגודת הסופרים העבריים ומילא בה מִגוון תפקידים, ובכלל זה יו"ר האגודה בשנות השבעים. ב-1974 זכה בפרס ביאליק על ספרו "יעקב שטיינברג – האיש ויצירתו". בנותיו הן חוקרות הספרות נורית גוברין וחגית הלפרין.
אל-קאסם סמיח /// משורר, מחזאי, מתרגם ועורך בשפה הערבית /// נולד בזרקא, ירדן /// 1939 /// גיל: 84
ביוגרפיה
נולד בזרקא, ירדן, למשפחה ממוצא דרוזי שמקורה בכפר ראמה בגליל. חזר עם משפחתו לראמה בילדותו המוקדמת. בוגר תיכון בנצרת. היה האזרח הדרוזי הראשון שסירב לשרת בצה"ל (גיוס חובה לדרוזים החל מ-1956), ואף כתב מכתב ישיר לראש הממשלה דאז דוד בן-גוריון, שבו פירט שנולד לשירה ולא לרובה. בן-גוריון השיב לו במכתב שהוא מעריץ את עמדתו הנחרצת ואת דבקותו באמונתו; אף על פי כן, נעצר. כמו כן נעצר פעמים רבות בגין פעילויותיו הפוליטיות וישב בכלא הישראלי ובמעצרי בית, אף שלא הובא למשפט מעולם. התחיל את דרכו כמורה בבית ספר יסודי עד שסולק מעבודתו בגין דעותיו הפוליטיות. פנה לעיתונאות וכיהן כעורך בעיתון הקומוניסטי "אל-אתתחאד" וכן במוסף הספרותי שלו "אל-ג'דיד". ממייסדי העיתון "כֻּל אל-עָרָבּ" וכיהן בו כעורך ראשי. ממייסדי התאחדות הסופרים הערבים (1987), שבראשה עמד. מנהל ההוצאה לאור "ערבסק", שאותה ייסד עם אמיל חביבי וסהאם דאוד. תירגם ספר שירה של רוני סומק לערבית ("יסמין", 1995).
- 1
- מתוך 1.
- מציג 6 ערכים.
