שמר יהודית /// סופרת /// נולדה בטרנסילבניה /// 1946 /// גיל: 79
ביוגרפיה
נולדה ברמת גן. למדה בבית הספר "יהלום" ובתיכון "אהל שם" ושהתה שנתיים עם משפחתה בניו יורק. בעלת תואר ראשון, שני ושלישי מאוניברסיטת תל אביב, שבה שימשה כמרצה במשך שנים רבות והועלתה לדרגת פרופסור ב-1998. מילאה תפקידים ניהוליים ציבוריים שונים, בהם יו"ר ועדת מקצוע הספרות במשרד החינוך. באוניברסיטת תל אביב שימשה כראש בית הספר למדעי היהדות וכראש מכון כץ לחקר הספרות.
ביוגרפיה
נולדה בחדרה, גדלה בקיבוץ ניצנים ובגיל ארבע נסעה עם משפחתה לשליחות של שלוש שנים באתיופיה. לאחר שירותה הצבאי למדה תואר ראשון בספרות עברית והשוואתית ובייעוץ חינוכי באוניברסיטת חיפה, והמשיכה בחוג לספרות עברית גם לתואר שני. עבודת המאסטר שלה, בנושא "הקול הנשי הכל הגברי – בעקבות הקול הנשי בסיפור ארבע האימהות לספר בראשית", הושלמה ב-1998. ב-2005 השלימה דיסרטציה באותו החוג, שכותרתה "הזר המקומי – גילומי כלאיים בפרוזה הישראלית החדשה", שבה חקרה את ביטוייו התרבותיים, הלשוניים והפוליטיים של המגע הבין-תרבותי הישראלי-פלסטיני ביצירותיהם של סמי מיכאל, אנטון שמאס וא"ב יהושע. מלמדת באוניברסיטת חיפה ובמכללה האקדמית "אורנים". השלימה קורס מורים בכירים ליוגה, ואת הכשרתה מיישמת בהוראת "ספרות ויוגה", שיעור אקדמי המשלב היבטים טקסטואליים והיבטים חושיים-חווייתיים. השאיפה לדיוק ולזיכוך, הן במילה הכתובה והן בשפת התנועה, מאפיינת גם את יצירתה הספרותית. בת זוגו של הסופר והעורך יובל שמעוני.
שם אוּר מיא /// משוררת /// נולדה בישראל /// ///
ביוגרפיה
נולדה וגדלה בחולון. כשהיתה בת ארבע-עשרה עברה ללמוד בפנימיית "בויאר" בירושלים, שם היתה תלמידתה של הסופרת בתיה גור (ולה הקדישה לימים את ספרה הראשון). בוגרת החוגים לספרות ולקולנוע באוניברסיטת תל אביב, בעלת תואר שני מטעם החוג למנהל החינוך באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, וכן בעלת תואר שני ותואר דוקטור מטעם החוג לתורת הספרות הכללית באוניברסיטת תל אביב. שימשה כמורה לספרות בתיכון.
שלו-תורן פועה /// משוררת ומתרגמת /// נולדה בתל אביב, ישראל /// 1930 – 2017 /// גיל
ביוגרפיה
נולדה בתל אביב. בוגרת גימנסיה "הרצליה". למדה ספרות עברית, מקרא, פילוסופיה וספרות אנגלית. סיימה את בית הספר לחינוך, והיא בעלת תואר שני ותואר דוקטור מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נושא עבודת המחקר שלה: "א"ב גוטלובר ויצירתו הפיוטית" (ראתה אור כספר בשם זה ב-1958). בעלת תעודת מתרגמת מבית הספר למתרגמים שליד האוניברסיטה העברית ומשרד החינוך (1952). זכתה בתחרות היופי "מיס ירושלים" (1954).
שלו צרויה /// סופרת, משוררת ועורכת /// נולדה בקבוצת כנרת, ישראל /// 1959 /// גיל: 66
ביוגרפיה
נולדה בקבוצת כנרת. בילדותה התגוררה ביישוב צופית. אביה הוא המבקר והוגה הדעות מרדכי שלו. דודה הוא המשורר והסופר יצחק שלו, אביו של הסופר מאיר שלו. גם אחיה, ענר, הוא סופר. בעלת תואר ראשון ושני במקרא מהאוניברסיטה העברית בירושלים. ב-1988 החלה לעבוד כלקטורית בהוצאת כתר ובהמשך כעורכת בכתר ובקשת. ערכה ספרי עיון ופרוזה רבים, בהם ספריהם של רם אורן, ישראל סגל, שלי יחימוביץ', שפרה הורן, דן מירון ואחרים. כמו כן ערכה בשנים 1995-1992, עם יגאל שוורץ, את כתב העת "אפס שתיים". מתגוררת בירושלים. היא נשואה לסופר איל מגד, ולהם בן משותף. שלו היא גם אם לבת, מרווה, מנישואיה הראשונים.
ביוגרפיה
נולדה בארצות הברית לאם אמריקנית ולאב ישראלי. כשהיתה בת שנה עלתה המשפחה לישראל והשתקעה בקריית אונו. למדה משפטים באוניברסיטת תל אביב ועבדה כעורכת-דין בניו יורק ובתל אביב. במקביל פירסמה סיפורים רומנטיים בשבועון "לאשה" (1995-1994). אמה, שגדלה על ברכי התרבות האמריקנית, היתה ערה לפוטנציאל הגלום בסיפורים רומנטיים, ועודדה אותה לכתוב רומן בז'אנר זה. היא כתבה שני ספרים, "ניקול" ו"קייט", וחתמה עליהם בשם בדוי, אליזבת סאנדס. הספרים היו מיועדים למכירה בארצות הברית, אך ראו אור גם בעברית (1996).
שכטר-פייל עידית /// סופרת /// נולדה בישראל /// 1973 /// גיל: 52
ביוגרפיה
בעלת תואר ראשון באנתרופולוגיה וסוציולוגיה מהאוניברסיטה העברית בירושלים ובעלת תואר שני בלימודי ארץ ישראל ויהדות מ"מכון שכטר" בירושלים. עבדה כעיתונאית וכקופירייטרית במשרד פרסום. ב-2002 הוציאה את ספר המסע הראשון שלה, "בשביל הדברים הטובים: מסע אל חצרות אמנים, אומנים ובעלי מלאכה" (ידיעות אחרונות). הרומן הראשון שלה יצא לאור ב-2004 ושמו "הרודיה" (ידיעות אחרונות). על כתב היד של הספר זכתה בפרס ירושלים לספרות יפה ב-2000. אריאל הירשפלד כתב בשם השופטים כי: "'"הרודיה"' הוא רומן העשוי כאריג הברוקאד. שכבות של חוטים העולים ויורדים, חלקם נסתרים לאורך קטעים ארוכים, חלקם עולים רק בנקודות קטנות. […] עידית שכטר-פייל גילתה ביצירתה דמיון מרתק ויכולת עיצוב וארגון מרשימה והוסיפה להם רגישות לשונית דקה" (עוזיאל, 2004).
שירן (בן-נתן) ויקי (ויקטורין) /// משוררת /// נולדה במצרים /// 1947 – 2004 /// גיל
ביוגרפיה
נולדה במצרים, עלתה עם הוריה מאלכסנדריה ב-1951. המשפחה התגוררה בשכונת התקווה בתל אביב. לאחר כמה שנים פוטר אביה מעבודתו, והיא נאלצה לצאת לעבוד בגיל שלוש-עשרה. חוויות אלה הותירו בה רושם עז, ורגישותה לפועל המנוצל, ובמיוחד לאישה המזרחית הפועלת, מובעת בשיריה בחריפות. השלימה את השכלתה בלימודי קרימינולוגיה ויצאה ללימודי דוקטורט בארצות הברית (1991). בעבודת הדוקטור שלה חקרה את יחס הממסד והעיתונות בישראל לפוליטיקאים שהואשמו בשחיתות, וגילתה דפוסי אפליה מושרשים, המפלים לרעה ערבים ומזרחים. היא היתה אינטלקטואלית מובילה ופעילה חברתית. שימשה דוברת מפלגת תמ"י (1988-1980), ובתחילת שנות השמונים עמדה בראש תנועת צל"ש (ציונות למען שוויון), שבה היו חברים בין השאר העיתונאי דניאל בן סימון והסוציולוג פרופ' סמי סמוחה. התנועה נלחמה נגד ייצוג בלתי הולם של המזרחים בסדרת הטלוויזיה עמוד האש, ואף הגישה בג"ץ בעניין זה, אך בית המשפט דחה את העתירה. שירן השתתפה גם בארגון "המזרח אל השלום" ולאחר מכן ב"הקשת הדמוקרטית המזרחית", ובסוף דרכה הקימה את ארגון "אחותי – למען נשים בישראל", הארגון הראשון בישראל שחרת על דגלו פמיניזם מזרחי. בראשית שנות השבעים נישאה לבמאי ולמפיק חיים שירן (סדרת הטלוויזיה "שכונת חיים"), ולזוג נולדו שתי בנות. היא נפטרה בגיל חמישים ושבע ממחלת הסרטן.
