
ביוגרפיה
נולד בתל אביב. אביו היה בעל מלאכה. בגיל שנתיים נסע עם הוריו ללודז', פולין, ושהה עמם שם שבע שנים. לאחר שובם ארצה למד בבית ספר דתי ואחר כך בבית הספר התיכון מונטיפיורי וב"מכון אבני" לציור. במלחמת העצמאות לחם בשורות הפלמ"ח ונפצע בקרבות ירושלים. לאחר שחרורו החל את פעילותו הפובליציסטית, שבמהלכה פירסם רשימות וקריקטורות בעיתונים ישראליים רבים והיה בעל טורים קבועים ב"הארץ" וב"העולם הזה". הקריקטורות המוקדמות שלו יצאו בספר "קוצו של צבר" (1951). רשימות המסע שלו יצאו לאור בשני ספרים, "כיצד גיליתי את אירופה" (1958) ו"כיצד גיליתי את אפריקה" (1958).
פן (פפליקר-שטרן) אלכסנדר (אברהם) /// משורר, סופר, פזמונאי ומתרגם /// נולד באקימובקה, אוקראינה /// 1906 – 1972 /// גיל

ביוגרפיה
נולד ברוסיה. קורות חייו עד הגיעו לגיל ארבע-עשרה אפופות מסתורין. ל"דבר"יו נולד בניז'ני-קולימסק, על גדות ים הקרח הצפוני, לבתו של האציל השבדי פון ינסן, אוקיינוגרף וצייד דובים, ולאב יהודי בשם יוסף, נצר למשפחה חב"דית. בהיותו כבן שבע התנפל דוב לבן על הסב ופצעו למוות, ופן נדד ברחבי רוסיה עד הגיעו לבית אביו בפיאטיגורסק שבצפון-קווקז.
פלח דליה /// משוררת /// נולדה ב /// ///

ביוגרפיה
שם עט של משוררת (או משורר). זהותה/ו ופרטיה/ו הביוגרפיים הם אולי הסוד השמור ביותר בספרות העברית בת זמננו. פירסמה שני ספרי שירה: "דודי השופט המחוזי דורבן" (עם עובד, 1997) ו-"2003" ("2003"), שעוררו עניין רב בביקורת. הנושא המרכזי בשירתה הוא המחאה – בעיקר נגד עוולות ביחסים בין יהודים לערבים, בין בעלי הון לעניים, בין גברים לנשים. תיאורי השלטון הישראלי ביהודה, שומרון ועזה והיציאה למלחמת לבנון הראשונה מתפרשים בשירתה בעיקר כביטויים לדיכוי של הערבים וכפוגמים בחוט השדרה המוסרי של ישראל. תיאור היחסים המעמדיים בחברה נוגע בזיקות בין הון לשלטון, במניפולציות של תרבות הצריכה, בניצול המיעוטים וכדומה. מערכות היחסים בין נשים לגברים מעוצבות בדרך כלל באמצעות הפרספקטיבה של דיכוי גברי, הבא לידי ביטוי בעיקר בקיפוחה הכלכלי ובניצולה המיני של האישה. מופיעים גם שירי מחאה העוסקים בנושאים אחרים, למשל הניכור של הרשות השופטת, הניסויים בבעלי חיים, התרבות הפופולרית ההדוניסטית בספרות ובבגדים, הריקנות של המדיום הטלוויזיוני, הדיכוי הדתי, החינוך המשפחתי הנוקשה ועוד.
עריידי נעים /// משורר, סופר, חוקר ומתרגם /// נולד בכפר מע'אר, ישראל /// 1950 – 2015 /// גיל

ביוגרפיה
נולד בכפר מע'אר ושם מתגורר כיום, בן למשפחה דרוזית. בוגר תיכון עירוני בחיפה, בעל תואר ראשון בלשון וספרות עברית ובמדעי המדינה (1973) ותואר שני בספרות עברית וכללית (1979) מאוניברסיטת חיפה. בעל תואר דוקטור מאוניברסיטת בר-אילן (1989) על שירתו של אורי צבי גרינברג, שהשפעתו ניכרת ברטוריקה השירית שלו. פרופסור לספרות עברית וחינוך במכללת גורדון, וכן לימד ספרות עברית השוואתית באוניברסיטת חיפה במשך שנתיים. קובץ שיריו הראשון בעברית הוא "איך אפשר לאהוב" (1972), וקובץ השירה הראשון שלו בערבית הוא "שדים וקברים" (1974). חיבר מחקרים על ספרות ערבית ועברית בשפה הערבית, על ספרות פלסטינית בכלל, וניתוח של סופרים ומשוררים ספציפיים, לרבות מחמוד דרוויש, וכן גם ספר בערבית הפותח צוהר לספרות העברית.
עצמון צבי /// משורר, סופר, עורך ומבקר /// נולד בגבעת שמואל, ישראל /// 1948 /// גיל: 77

ביוגרפיה
נולד בפתח תקווה, ועד גיל ארבע גדל בבואנוס איירס, ארגנטינה. לאחר מכן שבה המשפחה לישראל. מגיל צעיר גילה נטייה לשפות, ובמהלך התיכון לימד את עצמו פינית ואחר כך נסע לפינלנד. מוסמך אוניברסיטת הלסינקי בבלשנות שמית ובאורליסטיקה (חקר קבוצת שפות שמוצאן בהרי אורל) ודוקטור בבלשנות שמית מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים. עבודת הדוקטור שלו – על המלטזית, שפה שמית המדוברת במלטה – ראתה אור בספר "מילות-היחס המלטזיות" (כרמל, 2003). שימש עורך הדפים הישראליים באתר השירה הבינלאומי ומתרגם הבית של הוצאת כרמל, וכיום הוא עורך את סדרת "צפון" של הקיבוץ המאוחד, המתמקדת בספרות מארצות סקנדינביה ומהארצות הבלטיות. שהה לסירוגין בארץ ובארצות שונות. כיום מתגורר באתונה.
סובול יהושע /// מחזאי, סופר, עיתונאי ובמאי /// נולד במושב תל מונד, ישראל /// 1939 /// גיל: 86

ביוגרפיה
נולד וגדל במושב תל מונד שבשרון, בבית שבו התגוררו כל בני משפחתו המורחבת ורבת-הגוונים האידיאולוגיים: סבתא קומוניסטית לשעבר, דוד ודודה חסידי גור, ואביו איש תנועת העבודה. הבית עומד במרכז מחזהו "כפר" שהוצג בתיאטרון "גשר" (1996) והאב – בלב הרומן הראשון שלו, "שתיקה" (הקיבוץ המאוחד, 2000). למד ב"תיכון חדש" והיה חבר בתנועת "השומר הצעיר". התגייס לנח"ל והגיע לקיבוץ שמיר, שבו היה חבר בשנים 1965-1957. למד ספרות והיסטוריה במכללת "אורנים" והיה מורה בקיבוצו. בשנים 1964-1963 פירסם את ביכורי סיפוריו ברבעון "קשת". חבריו לקיבוץ חשבו שהם אינם הולמים את האידיאולוגיה הקיבוצית, ובשל חילוקי הדעות עזב את הקיבוץ. בשנים 1970-1965 חי בפריז, למד פילוסופיה בסורבון וקיבל תואר בוגר (1969). כמו כן השתלם בניתוח מערכות, ולפרנסתו עבד ככתב היומון "על המשמר" בבירת צרפת. בשנות שהותו שם הבחין בנתק שבין העילית האינטלקטואלית ובין החברה הצרפתית, והשתכנע כי כיוון כתיבתו, שהושפעה מהמודרניזם הצרפתי ומתיאטרון האבסורד, המסוגרים במערכת סמלים ומושגים קשה לפענוח, אינו הולם סופר כמוהו, החי בחברה שבה האחריות והמעורבות החברתיות חייבות להיות שאיפה קיומית. ההזדמנות לממש שאיפה זו ניתנה לו ב-1971, כאשר הוזמן על ידי הבמאית נולה צ'לטון לכתוב מחזה חברתי תיעודי, ז'אנר שלא היה מוכר אז בארץ. "הימים הבאים" בבימויה של צ'לטון (1971), על החיים בבית אבות, לא זכה להערכת הביקורת, אך סלל את דרכו כמחזאי של מחזות תיעודיים, ז'אנר שהוא תרם להתפתחותו בשנות השבעים והשמונים יותר מכל מחזאי ישראלי אחר. במשך ארבעת העשורים הבאים כתב יותר מחמישים מחזות. רבים מהם תורגמו והועלו בחו"ל. בייחוד ידע הצלחה מחזהו "גטו", שתורגם לעשרים שפות, הוכתר בבריטניה ב-1989 כמחזה השנה והועלה בעשרים ושבע מדינות. בשנים 1988-1984 שימש מנהל אמנותי של תיאטרון חיפה, אך לאחר המחאה הציבורית שעורר מחזהו "סינדרום ירושלים" (1988), שבו הציג את חיילי צה"ל כקלגסים, התפטר מתפקידו. במחצית הראשונה של שנות התשעים היה מבוקש ואהוד יותר באירופה מאשר בישראל. באותה תקופה הוצגו שישה מחזות חדשים שלו בווינה, בבאזל, באוסלו, בדורטמונט ובמנהיים. מחזהו "נשף מסכות", שהועלה בתיאטרון חיפה (2001), הוגש קודם שבע פעמים לתיאטרונים אחרים בארץ, אך נענה בסירוב. הצלחת "כפר" בתיאטרון "גשר" (1996) החזירה אותו אל מרכז הבמה במולדתו.